טלי ברילילד שלי,
אתה כבר בן שבע, ובאופן סימבולי המכתב הזה מסתובב לי בראש כבר שבוע שלם, המילים באות והולכות, בקצב שלך, שהוא דיי דומה אגב לקצב שלי 🙂
איזה שנה מופלאה עברה עליך, התובנה הכי גדולה שלי ושל אבא שלך השבוע הייתה שהמעבר הזה עשה את הכי טוב – לך. אומנם לא היה לך קל, וגם השנה כמו בכל שנה מאז שנולדת אתה הסיסמוגרף של המשפחה, אבל הברק בעיניים שלך שאתה מספר חוויות, הניצוץ הסקרן הזה שלך והשיער שהחלטת לגדל פרא, אין לנו ספק. אתה בעצם השורש הראשון שלנו כאן.
ילד טבע שלנו, עברת למרחבים שעושים לך כל כך טוב, אתה חוקר לומד שואל וכל כך אוהב את הסביבה, ואת המדבר והחופש שלך. השנה למדת לרכב על אופניים, ומאז נדמה לי שאתה מהיר מהרוח, בכל רגע שאנחנו רק מרשים את גורר את אחותך הגדולה לסיבוב, ומשאיר ענן אבק מדבר.
עברת למסגרת חינוכית שאתה סוף סוף אוהב ונדמה לי שהיא גם מכילה אותך הרבה יותר מהקודמת, אתה רוכש לעצמך חברים חדשים, לא תמיד זה קל לך,אנחנו יודעים, אבל ככל שעובר הזמן נדמה שאתה כובש את כולם.
החופש הזה והביטחון שאתה צובר מפנה אותך יותר ללמידה ופחות למאבק על המקום על משולש בתוך ריבוע.
אני יודעת שגם עכשיו לא הכי קל לך, אבל בנינו אני חושבת שכולנו כבר הבנו שקושי זה חלק מהחיים שלנו , השאלה לאן ניקח אותו ומה נעשה איתו לטובה.
אהוב קטן
אני מאחלת לך שתמשיך להיות אתה, שתפרוץ, שתאהב, שתגלה עולמות ושלא תפחד להיות מי שאתה למרות שלפעמים זה לא הכי מסתדר לאנשים. סמוך על אמא עוד כמה שנים הם מאוד יאהבו את החשיבה שלך.
מאחלת לך שכל המשאלות שלך יתגשמו
נאחל לנו שנה לא פחות מדהימה מזו שהייתה
אוהבת
אמא
