טלי ברילתחשבו על חורף גשם מכה על החלון, אם אתם תושבי ירושלים או הצפון בוודאי עולות מחשבות על פתיתי שלג קסומים שצובעים הכול בלבן, בית חם, ריח של מרק, אם מעלעלת בשלווה בעיתון שותה כוס תה וילדים חמודים משחקים בסלון…
עכשיו תגיעו למציאות ..
חורף אולי מצטלם נהדר בסרטים ופרסומות לתה, אבל כמו שראינו יחד בסוף השבוע האחרון בחיים הוא ממש לא כזה. לא צריכה להגיע סערה של פעם במאה שנה בשביל שנודה על האמת המרה, חורף זה רע לאמהות .
אם לנתח את השיח האימהי בימים שרק הודיעו על הסופה, אז הראשונות שחזו אותה היו אמהות, עשרות סטטוסים בכל מקום אפשרי עסקו במה עושים עם הילדים, לשלוח או לא לשלוח למוסדות החינוך, כמה שכבות לובשים והאם ירד שלג או לא ומה לעשות עם הילדים הרשת געשה וזה לפני שענן אחד היה באופק.
אז נכון שאנחנו עוד לא אירופה, וסופה בעוצמה כזו מגיעה אחת למאה ומשהו שנה אבל בואו נודה על האמת, החורף הישראלי גם שהוא לא בסערות ענק הוא סיוט, סיוט אימהי ברובו.
החורף תמיד מגיע, לא משנה מתי הוא בא, ואומנם עד לפני כמה ימים הסתובבנו לנו בטמפרטורות שמזכירות את אוגוסט
וזה אומר שהיה לנו מספיק זמן להתכונן ולהפנים שזה מגיע, אבל שומדבר גם לא סופה כזו , לא מכין אותנו לפתיחה של העונה הקשה באמת : עונת הג'ינגול האימהי (וכאן המקום להודות שיש גם כמה אבות בסיפור הזה) גם לא ניסיון קודם אגב.
בתיאום מושלם עם הנחליאלים החצבים והגשמים הראשונים מגיעים הוירוסים, אותם חיידקים אכזריים אשר גורמים לילדים להיות גושי נזלת מהלכים , אז נשלפות במהירות תרופות הסבתא והשיחות עוברות למוד איזה טישו רך יותר, ומה עושים עם הצינון הזה. אלפי אמהות מתפללות למען בריאות הילד ושהוירוסים יעזבו כמו שבאו . תפילו לחוד ומציאות לחוד.
הסערה ראשונה היא יריית הפתיחה לעונת" מי יישאר היום עם הילדים" , תקופה בה מוצאות את עצמן אלפי אמהות בישראל עושות להטוטים ותיאומי הפקה : יום האם, יום האב, יום הסבתא של, יום הסבא של ,יום המשפחה וכל זאת על מנת לשמור על מקום העבודה ועל הילדים יחד, וזה בנקודת הנחה שהאמא עצמה לא חולה, כי אמהות אף פעם לא חולות, אין להם פשוט מספיק ימי מחלה לעצמן.
ואם כולם בקו הבריאות טפו טפו טפו הגיע הזמן להתמודד עם חשוך קר וגשום .
אלוהים כבר אמר המשורר לא מרחם על ילדי הגן, ולכן גם אם כל היום היה מעונן סביר להניח שהממטרים הפזורים שהבטיח החזאי יתרחשו בדיוק בזמן איסוף הילדים אז מתגלים כישורי קרקס סמויים באמהות :הקפצת ילדים מעל נהרות ( כי מערכת הניקוז בישראל לא גם היא לא בנויה לגשם) , אחיזת מטריות ואין צורך להרחיב על תיקים מעילים ושת', בחורף יודעת כל אם בישראל כל יציאה פשוטה יכולה להפוך לסיפור הישרדות.מוכנה להכול זו לא סיסמא זו מציאות .
ואחרי ששרדנו את האיסוף מגיע תור המה נעשה היום?, או בעברית " אמא מצעמם לי". בחוץ גשם ו/או קר, הדור הצעיר שרק בסרטים משחק בשלווה ,מאיים לפרק כל חלקה טובה מהבית.זה האות לפתיחת חמ"ל קישור בין מזג האוויר בחוץ לבין מצב הרוח בבית. בנחה שמוצו כל כישורי המשחק היצירה ,הבידור ,האפייה והבישול עם הילדים עוברים לשלב ב' . השלב בו מתחיל בחיפוש אחרי חברים/שכנים שמוכנים לקלוט את הסופה הביתית שיושבת בסלון רצוי אגב במקום שלא מצריך מעבר בחוץ, ולפעמים המצב כזה שאת מוצאת את עצמך בלב סערה עצמה מהווה קצינת בידור מרחבית וזה אומר – את הבית אליו הגיעו החברים.
ואיך אפשר חורף , גם אם סתם חורף בלי הפסקות חשמל? ולהפסקות חשמל יש נטייה מצויינת להגיע בדיוק בזמן ארוחות הערב, או המקלחות. אני חושבת שחווית הלשלוף ילד מהאמבטיה בשיא הקור בחושך היא חוויה שאין כמעט אמא שלא עברה אותה. ואם התמזל מזלך והספקת החשמל תפסה אותך "סתם" אז אז הגיע הזמן להפעיל את כל כישורי הפעילות בחושך עם הילדים, יחד עם כישורי השוטרות שלך, כי לילדים כיידוע יש נטייה נפלאה להעלם בחושך או חלילה לנסות לבדוק מה קורה עם הנרות ..
ואם כבר פעילות עם ילדים בואו נדבר על שבת, אין כמו שבת חורפית ,אפשר להשאר עד מאוחר מתחת לפוך , אוכלים חמין, כולם יחד.. מציאות אמרנו? במציאות דווקא בשבתות חורפיות יש לילדים נטייה לקום מוקדם מאוד מוקדם , בעוד באמצע השבוע את צריכה להתחנן שהם יואילו בטובם לצאת מהפוך הרי שבשבת שאין לאן ללכת את מקולפת בעצמך מהפוך, שוב את מגויסת על תקן קצינת מבצעים ופנאי, ולמבצע הסודי שאת מנהל קוראים "בילוי משפחתי" שזה אומר להגיע אל מקום שהמליצו לך יחד עם עוד אלפי הורים טרוטי עיניים שמתגעגעים לימים בהם בשבת בבקר אפשר היה להתכרבל תחת הפוך ולקרוא ספר עם כוס תה.
איך מתגברים על זה?
זוכרים שאנחנו בישראל, לא באירופה.. שהחורף שלנו קצר יחסית וגם סופות כמו אלו שעברנו לא קורות כל שנה , וגם השנה כמו כל שנה נעבור את זה איכשהו, וגם השנה נעשה שמיניות באוויר בין הילדים לעבודה, וגם השנה פסח מגיע בסוף והחורף נגמר . לא סתם קוראים לו חג החירות.
