טלי ברילנדמה לי שזה היה אתמול, אבל זה היה אי שם באוגוסט. ישיבת ועד החינוך של הכנסת הערכות לפתיחת שנת הלימודים. אולם הדיונים היה עמוס, נציגים של כל העולם , תקשורת, שר החינוך , המנכ"לית. אני זוכרת דיון שלם, כמעט שעתיים של דיבורים, מצגות, שקפים ואף מילה על – גני הילדים. הרגשנו שאנחנו מתפוצצים.
איך יכול להיות שרק חודש קודם, בדיון נוסף בנושא התנאים בגני הילדים שיזמנו באותה וועדה בדיוק הסכימו כולם שצריך לפעול למען שיפור התנאים בגנים, ובישיבת פתיחת שנה לא רק שהנושא לא עולה, אלא שהמילה "גן ילדים" לא נאמרה פעם אחת.
עו"ד עינב גוטרמן מנכלית עמותת כולנו משפחה שישבה לידי פשוט צעקה – ומה עם הגנים, למה לא מתייחסים לגנים?? היא זכתה לסדרן בפרצוף.
וזו התמונה שחרוטה לי בראש.
ההתעלמות.
אחת השאלות הכי נפוצות שאני נתקלת בה היא למה. .
מה יוצא לך מזה.
מה גורם לקבוצה של אנשים, מכלל רחבי הארץ, ממגוון מקצועות, אמונות ודרכי מחשבה , לקום כל בקר ולהגיד – היום נצליח לשנות משהו. עשרות פעמים נשאלתי מה יוצא לכם מזה, ולמה לכם. עשרות פעמים אומרים לכם לא, ואתם בשלכם, ממשיכים , סוגרים לכם דלת, תמצאו חלון, אומרים לכם מחר, אתם מתייצבים. למה?
התשובה היא- הילדים שלנו חשובים לנו. ההווה שלנו, העתיד שלהם.
למסע הזה הגענו כל אחד מנקודה אחרת אי שם בכנסת ה -19 , נפגשנו במסדרונות , בוועדות ולאט התחלנו לשתף פעולה, הורים, סייעות גננות . אנשים מקצוות שונים של הארץ, דעות שונות, מקצועות שונים , גילאים שונים. כתבתנו יחד ניירות עמדה, יזמנו דיונים משותפים. אמרו לא לא, התעלמו מאיתנו והמשכנו, התעלמנו מאתנו, זעקנו, סימסנו, דיברנו עם העוזר של העוזר, עם התחקרנית ההיא, העורכת , הכתב , יזמנו כתבות, העלנו סטטוסים , נלחמו להגיע לדעת קהל.
והכל לבד, חבורה נחושה עם משימה.
ואז שנדמה היה שרואים קצה אור במנהרת החושך הכל קרס, והכריזו על בחירות.
לא הרמנו ידיים, הפעם כבר שילבנו יחד כוחות ויצאנו למסע בחירות – בוחרים בילדים שלנו. נחושים לא לשמוע שוב, את "הלא", נחושים להגיע לכנסת ה 20 עם התחלה של פתרונות.
נחושים לא לתת למצב להמשיך כמו שהוא.
בשלושה חודשים האחרונים מצאתי את עצמי בקמפיין בחירות , לא התמודדת מטעם אף מפלגה, לא קידמתי שום דבר מסחרי, ועדיין טירוף של קמפיין .
בחרתי להעלות את נושא הגיל הרך על סדר היום הציבורי, בחרתי יחד עם שותפיי לעשות מהפך וצדק עם הילדים .
כבר שלושה חודשים שאנחנו בטירוף , שלושה חודשים שקיימנו עשרות אלפי שיחות, ששלחנו אלפי מיילים שלושה חודשים של עבודה בלתי פוסקת עם מטרה אחת – שלא נעלם, שלא תהיה אף מפלגה שתשכח את ילדי הגנים.
והדרך הזו לא פשוטה, יצאנו אליה לבד, התמודדנו עם קשיים , שיתפנו פעולה למרות שלא תמיד הסכמנו על הכל, השקענו את כולנו מבלי שיש לנו גב כלכלי, או משהו שעומד מאחורינו, נהפוך הוא, לכולנו משפחות, ילדים ועבודה.
לאט לאט העובדה נשאה פרי עשרות המיילים שלנו, קמפיין טרום טרום טראומה הצליח לחדור את סדר היום הציבורי , הצלחנו לגעת ולהשמיע את הקול. אבל לא נחנו לרגע.
המסע הזה גדל והוקמה הקואליציה הארצית למען שיפור התנאים בגני הילדים, הצטרפו אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה ואלפי הורים ברחבי הארץ. כל אחד תורם ביידע ובכישוריו. לכולם מטרה אחת – שיפור התנאים בגנים.
נפגשנו עם ח"כ מימין, מהמרכז ומשמאל, הצגנו את המתווה, הצגנו את המחקרים את הנעשה בעולם וצגנו את הדרישה הכי הגיוניות שיש – תנו לילדים שלנו סיכוי הוגן, תנו לכלל ילדי ישראל הזדמנות שווה. קחו אחריות.
והמאמץ רק גדל, אבל משתלם, נושא הגנים עלה על הסדר היום, וניירות העמדה שלנו, ותוכנית החומש שנכתבה במשך חודש ע"י הורים בשעות לא שעות מוצאת את עצמה מקבלת במה במצעי מפלגות. הצלחנו להגיע לעוד כלי תקשורת, לעוד הורים..
היום הקמפיין שלנו מסתיים, היום אנחנו יוצאים לבחירות לכנסת ה 20, עכשיו האחריות היא שלנו קהל ההורים, זה הזמן שלנו להפוך את הקיטורים למעשים ולצאת להצביע.
לקחת את הילדים וללמד אותם שיעור באזרחות, לקחת אחריות ולהגיד – אני משנה.
אני יודעת שהמסע שלנו לא תם, אני יודעת שיש לנו עוד הרבה עבודה מול הכנסת ה20 , ביום שאחרי אני וחבריי נהיה שם בשביל לוודא שהדברים אכן קורים, ללמד את נבחרי הציבור שהבטחות מקיימים. לדאוג שלילדי הגנים יהיה עתיד.
תרשו לי לסיים במילה אישית. תודה לכל השותפים למסע, לכל אלו שהיו בשגעת בחודשים האחרונים, לכל אלו שאמרו כן שהרמנו אלהם טלפונים והקמנו את הקואליציה, לכל ההורים שפנו ואמרו אנחנו כאן מ ה אפשר לעזור וכמובן למשפחה שלי שבלעדיה כל זה לא היה קורה.
מי ייתן, ובכנסת ה 20 נצליח לשנות למען הילדים שלנו.
