טלי ברילשבוע שישי שכולנו סגורים בבית,על אנשים טובים שעושים מעשים טובים, על התראות מזג אוויר ושלושה ילדים שמאתגרים את עצמם ואת כולנו
ישבתי לסכם את השבוע השישי לסגר, והבנתי סופית שככל שהשבועות עוברים יותר קשה לי לסכם אותם. גם השבוע הטקסט הזה נכתב ונמחק, ובא והלך, ואני מודה שחשבתי שהוא לא יעלה בכלל. שלושת הילדים עדיין בבית, הלמידה מרחוק מביאה איתה אתגרים ולחצים ועוד שלל דברים שקרו כאן , אבל אחרי שכתבתי ומחקתי וכתבתי החלטתי לסכם ולו בקצרה את השבוע שהיה ולהתמקד במה שטוב – אנשים טובים .
אל מול אובדן האמון במערכת, חצאי האמיתות של משרד החינוך, והמחשבה שבאמת אין פה משהו מסודר, אני בוחרת להאחז באנשים הטובים.
מעגלים שונים של אנשים, שלמרות המצב מושיטים יד מציעים ומגייסים עזרה לאנשים שהם לפעמים לא מכירים בכלל , השבוע הקמנו שרשרת אנושית לעזרה, גם אנחנו הפכנו להיות חוליה בתוך השרשרת הזאת. אם יש משהו שאני ממש רוצה זה תהיו האנשים האלו בשרשרת הזו, אתם לא יודעים כמה זה עוזר. אם משהו מתקשר לבקש מכם משהו בבקשה קודם כל תגידו כן , אחר כך כבר תמצאו את הדרך. הרבה פעמים פשוט עוד משהו יגיד לכם כן.
השבוע הבנתי שהמצבר האנושי שבי מתרוקן בקצב גדול יותר מזה שאני מצליחה להטעין את עצמי. האתגר בהכלה של הדברים והתאגרים פה הופך להיות גדול אל מול מה שמטעין אותי.
האתגרים שהעבודה מביאה איתה, העניין והמחשבה שאני חייה בתקופה מרתקת , מחזיקה את הראש מעל המים, אבל ככל שהשבועות עוברים זה לא מספיק.
אז אני מנסה ובאמת משתדלת ללכת עם בלה כל בוקר, וחזרתי לסוג של מסלול מאולתר כי שלי נהרס בסערה, אבל גם זה לא מספיק
מרגישה שאני הולכת ומתרוקנת, ואני לא כותבת את זה לצורכי רחמים (אני ממש לא רוצה רחמים מאף אחד) אלא בעיקר לעצמי, להודות בזה שגם אני צריכה שיטעינו אותי , להזכיר לעצמי למצוא את הדבר שכן אפשר .
השבוע הזה הסתיים בהתרעות מזג אוויר קיצוני, מי שחי במדבר יודע שסופות חול זה משהו נפוץ, תשאלו כל גמל , אבל מאז הסופה שהייתה כולם פה בפוסט טראומה, עברנו כולנו הזזנו חפצים קשרנו את הטרמפולינה סגרנו פה כל חלון אפשרי.
אז קיצוני לא היה פה, אבל את החול ניקינו בכל השבת .
שבוע שישי לסגר, מדברים על פתיחה חלקית, ואני קטנת אמונה
