טלי בריללצפייה בסדרה החדשה של טל פרידמן להיות אבא הגעתי באיחור, לא הצלחתי להביא את עצמי לשבת מול המסך בשידור עצמו, קבוצות ההורים המיוחדים בפייסבוק ובווצאפ שאני חברה בהם געשו ורעשו מאז התחיל הקידום לסדרה , וגם אחרי שידור הפרק הראשון, השיח היה מורכב וטעון, החלק שהיה קשה לי במיוחד הוא שיח "האבחונים " כאלו שזה משנה מה האבחנה ואיפה על הסקלה הרפואית ,הילד שלך לא ישתנה זה הוא לא האבחנה , הרי כולנו אמורים לדעת טוב מכולם שאין שני ילדים זהים, ואין שני הורים אותו דבר.
תהייתי ביני לבין עצמי אם אני יושבת לראות את זה, או מוותרת מראש.
בישראל יש כ330,000 ילדים עם צרכים מיוחדים ,כך שסטטיסטית יש לא מעט דמויות ציבוריות שהם הורים לילדים מיוחדים. אין הנחות סלב בנושא כל כך מורכב וטעון, והוא טעון שבעתיים שאתה בעין הציבורית, יש מי שמצפים מהורים בפרופיל גובה "לעמוד בראש המחנה", או לפחות לתת "גושפנקא " , מחפשים בהם את נקודות האור בחיים שלפעמים נראים קצת חשוכים. בדמות מפורסם כזה או אחר שישתף שהיי גם אני הורה מיוחד.
מנקודת המבט שלי זה יותר מורכב, האם אנחנו באים ב"טענות" לכל דמות ציבורית על שהיא לא חושפת את ילדיה גם אם הם "רגילים" איפה עובר הגבול בין האישי לציבורי ?
מצד אחד יש לא מעט הורים לילדים עם צרכים מיוחדים שלא מדברים על זה בהופעות הציבוריות מתוך שיקולים כאלו ואחרים, ולכיוון ההפוך יש את אלו שעושים את מה שבעיני נראה כמו שימוש בילדים המיוחדים שלהם לקדם את עצמם או את עיסוקם המקצועי , חלקם מפורסמים יותר חלקם פחות, כמעט בכל הפעמים אני מוצאת את עצמי מביטה בחשש לא בהורים עצמם אלא מהדרך בה מוצגים הילדים, אלו שברוב הפעמים לא יכולים להביע את דעתם על הנושא , שאיש לא שואל אותם, וגם בדרך בה מוצגת המשפחה כולה.
דמותו הציבורית של פרידמן הפחידה אותי, פחדתי לראות איך מוצגת המשפחה שלו, החשש היה שגם הוא שייך לזן שאני פחות אוהבת אולו ששולפים את "קלף הילדים".
תהייתי למה בסדרה שאמורה לעקוב אחרי אבהות, למה לפתוח דווקא בהיותך אבא מיוחד? פחדתי מהדרך שהוא יציג את ילדיו, ובעיקר את ביתו תמר.
וגם אחרי שנטרלתי את החשש מפרידמן , המחשבה הייתה, היי יש לי את זה בבית, אז למה לבזבז משאב שחסר לי והוא זמן? ראיתי כבר לא מעט סרטים וסדרות שעסקו בנושא, חלקם מוצלחים יותר וחלקים מוצלחים פחות , האם באמת יש בי צורך לראות עוד? לא מספיקה לי המציאות?
מה שהכריע את הכף לטובת הצפייה הייתה נקודת המוצא של הסדרה, האבהות. לא משנה כמה מתקדמים אנחנו שמדברים על הורות כמעט תמיד מדברים על אמהות, האבות כך נדמה ברוב השיח נשארים מאחור, וגם בשיח על הורות לילדים עם צרכים מיוחדים מריבתו הוא שיח אמהי, נושא אגב שלא מנותק מהמצאות אם מסתכלים על מחקרים המראים כי רוב הטיפול עצמו בילד עם צרכים מיוחדים נעשה לרוב ע"י האם.
במהלך השנים פגשתי אבות רבים שלוקחים חלק , נפגשנו בעיקר בנקודות המאבק תנו לגברים "מלחמה" והם מרגישים בעלי ערך, אבל מעט מדובר על הנקודה האבהית, איך הם מתמודדים עם המצב.
הבחירה בפתיחה של סדרה על אבות בפרק של הורות מיוחדת היא זו שהכריע את הכף.
אז ישבתי לראות. ולא יכולתי לעצור את הדמעות.
כמה אומץ, כנות ורגש.
פרידמן שבסדרה כל כך שונה מהוולגאריות וההגזמות של הדמויות איתן הוא מופיע , האיש מאחורי הדמויות מדבר בכנות על התמודדות הלא פשוטה על המסע ועל החיים עצמם,בפרק אחד שלוש משפחות שונות נותנות נקודת הצצה למה שלרוב נאמר רק בפורמים סגורים, מילים שגם שהם נאמרות במרחב הציבורי, לרוב הם נבלעות, וכאן הם נאמרו ובקול. הצצה כנה ואמיתית בלי פלטרים ומזוית שונה לחיים עצמם בשיחות שאכשהו נדמה לי רק הורים מיוחדים מסוגלים לחלוק אחד עם השני.
ההתמודדות של כל התא המשפחתי, מהזוג ועד לכלל המשפחה, התמודדות עם כל הנורמות והזהות הגבריות החזקות כל כך במדינה בה אתה משתחרר מצה"ל אבל צה|ל נשאר חלק ממך גם שאתה כבר לא, במדינה בה הצפייה למושלמות גובה את המחיר גם במקומות שאתה הכי חשוף. ההסתכלות על החלק של בנות הזוג בהתמודדות וגם על הילדים.
זה לא שלא נעתי באי נוחות בחלק מהדברים, אבל הזכרתי לעצמי שוב ושוב שזו הדרך שלהם, ההתמודדות שלהם ואל לי לשפוט, בחלקים אחרים שעסקו בהתמודדות עם המשפחה מצאתי את עצמי נושמת עמוק ומודה שבחזית הזו לפחות אנחנו זכינו לתמיכה משני הצדדים.
אני לא יודעת לאן ממשיך המסע הדקומנטרי של פרידמן, אני לא יודעת עד כמה הוא מודע למה שהוא הצליח לעשות. אני רק מקווה שאולי ורק אולי הפעם הוא הצליח לשנות משהו קטן התפיסה והתודעה הציבורית ואם ככה הוא פתח את הסדרה מעניין לאן היא תגיע. מה שבטוח שאני אצפה
אם טרם צפיתם בפרק מוזמנים :
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1251820
להיות אבא ימי שני 21:00 ערוץ 10
