טלי בריליד על המקלדת, אתם חושבים לפעמים מה יהיה עוד כמה שנים? שאנחנו נגיע לגיל השלישי, מה יקרה פה ביום שאחרי? ביום שלא נהיה פה? שהילדים שלנו יהיו "המבוגר האחראי", איזה מן עולם נשאיר להם.
בכלל מה בעצם יקרה לא כל כך רחוק אלא כאן ועכשיו, איך נתמודד עם כל השינויים הדיי מפחידים שהולכים פה, ובתכלס? איך אנחנו עוצרים אותם אם לא מאוחר מידי.
אני לא איזה ירוקה גדולה ודגולה , ומודה באשמה גם אני שנים השתתפתי במרוץ המי מביא חד פעמי ראשון לכל אירוע שיש, וכאמא שיש לה הרבה מידי מטלות ומעט מידי זמן אני לגמרי בעד כל מה שחוסך , שלא צריך לטפל בו אחרי, בקיצור זורקים.
אבל בשנים האחרונות שעולה המודעות אני שואלת את עצמי, איך זה שאנחנו ,שמהרגע בו גילנו על ההרין אנחנו עסוקים כל כך בדאגה לילדים שלנו, לביטחון שלהם, לתזונה שלהם, לבריאות שלהם.
אנחנו לא עושים כלום להבטיח באמת את העתיד שלהם.
כי איך שלא נסתכל על זה משבר האקלים כבר כאן ועכשיו, היום תכל'ס, כבר שלשום.
לא מדובר באיום עתידי לא-מוחשי שמרחף מעל עתיד הדורות הבאים. אלא הוא כבר חלק מהווה שלנו , מזג האוויר הופך קיצוני , המשבר כאן וכמו שזה נראה והמצב לא ילך וישתפר
ההסתכלות העולמית שלנו דיי מפחידה,
מחקר של תכנית הפיתוח של האו"ם, המפורסם לרגל השקת הסרטון והקמפיין של UNDP, "אל תבחרו להיכחד", מראה שהעולם שם מידי שנה כ-423 מיליארד דולר על סובסידיות לצרכנים על דלקים מאובנים – דלק, גז ופחם. בסכום הזה ניתן לחסן את כל אוכלוסיית העולם נגד קורונה. שליש מהסכום הזה מספיק כדי לבער מהעולם עוני קיצוני, בכל שנה מחדש. מזעזע נכון?
אז עד שהמבוגרים האחראים בניהול העולם יתאפסו על עצמם, הנה כמה דברים קטנים שאנחנו משפחה רגילה לגמרי, עם מודעות בסיסית אימצנו :
- הפחתנו כמעט את כל הקנייה שלנו של חד פעמי, שהמטרה היא הפסקה מוחלטת.
- צמצום: עובדים עם רשימות קניות מחולקות ליום יומי ולקניות "גדולות" ככה קונים רק את מה
שצריכים ומפחיתים את כמויות הפסולת שאנחנו מייצרי
חוסכים באנרגיה וחשמל – משלבים קניות עם נסיעות מתוכננות, חולקים הסעות עם חברים, מקפידים יותר על שימוש חכם בחשמל .
מפרידים פסולת וממחזרים
