עמוד הבית » תגיות שי פירון

Tag Archives: שי פירון

Feed Subscription

בוא נדבר על הווה , לא העתיד. מכתב פתוח לשר החינוך

שלום כבוד השר,

אני שוב כותבת לך מכתב, שנה אחרי המכתב הקודם שלי.

 השנה הפקדתי בידך את העתיד של שניים משלושת ילדי,   השנה כבוד השר אתה אחראי ישירות על שניים מילדי  שנכנסו לראשונה למערכת החינוך, הבכורה לכיתה א' והאמצעי לגן טרום טרום חובה.

שלוםפ כיתה א' צילום טלי בריל

שלום כיתה א' צילום טלי בריל

הייתה לנו שנה דיי סוערת  במערכת, הרבה הצהרות, ביטולים, המון  מסיבות עיתונאים וסטטוסים חוצבים בפייסבוק.

אבל בשדה החינוכי? שם כך נראה שום דבר באמת לא מתקדם.

סטטוסים מושחזים, צילום מתוך עמוד הפייסבוק של שר החינוך

סטטוסים מושחזים, צילום מתוך עמוד הפייסבוק של שר החינוך

אתה מבין כבוד השר, חשבתי שאתה כמי שבא מהשדה החינוכי, כמי שהצהיר עוד לפני הבחירות שזה זה התפקיד שהוא רוצה, זה שטוען שהוא קשוב לרחשי הלב של ציבור ההורים, זה שרוצה להצעיד את ישראל קדימה . חשבתי שאולי תתחיל לעשות שינוי.

שנה אחרי ו..

שנה אחרי ולמידה משמעותית לא מתחילה בגני הילדים, אחרת איך תסביר שבניגוד לכל המחקרים והמומחים בארץ ובעולם בגני הילדים שלנו גם שנה הבאה ילמדו עד 35 ילדים עם גננת, סייעת ו.. בת שירות לאומי, שנה אחרי ובמקום לקחת אחריות, להבין כי חמש השנים הראשנות בחייו של ילד הם החשובות ביותר, לפעול למען התאמת מערכת החינוך אל גיל הילדים , התאמת התקנים העולמיים ולאמץ את מסקנות ועדת טרכנטנברג אתה בוחר בפתרון שהוא לא פתרון. בת שירות כבוד השר כבודה במקומה מונח, אבל היא לא אשת חינוך. ואנחנו עוד נצטער על זה.

שנה אחרי ואתה יוצא בהצהרות על קיצור החופש הגדול,שבשטח מסתבר מרגע לרגע שזה בעצם פיילוט רק לכתות א-ב , שהוא אומנם מסובסד ואין אלא לברך על כך  אבל תלוי ברצונן וביכולתם  של הרשויות  המקומיות..ולא זה לא סבסוד מערכות קיימות אלא מערכות חדשות . וגם עכשיו רגע לפני פסח רב הנסתר על הגלוי,  ושוב מילים יפות , כותרות ענק ובשטח שוב עשרות הורים ינסו להבין מה קורה. ומי באמת נשאר עם הילדים ומה התוכן , וגם השנה המציאות הכלכלית הכואבת תבוא על חשבון החינוך.

ואם כבר נגענו בחופש הגדול צא לי אבל החמצת  הזדמנות אולי היסטורית לעשות את השינוי, לקדם תהליך של שינוי, תהליך של חשיבה , של שיתוף פעולה ולשנות את מערכת החופשות, להתאים אותה למציאות הישראלית , להתאים אותה לצרכים המשתנים של המערכת.

גם כאן בחרת  במילים יפות,  הזמנת הורים ולעדה אבל לא באמת הקשבת למה שיש להם להגיד וחזרת אחורה בזמן.

פספוס גדול

פספוס גדול

אתה מבין כבוד השר,יש תחושה כזו של החמצה דווקא מאלו שיודעים שאי אפשר הכל , שיש מחיר שנצטרך כחברה לשלם, שנצטרך יחד למצוא את הפתרונות שנוכל להתקדם באמת.

אבל בשביל זה צריך לקחת יוזמה, בשביל זה צריך לקחת בחשבון שיהיה לזה מחיר לא פשוט, בשביל זה צריך הרבה מעבר לסטטוס נרגש או מסיבת עיתונאים, בשביל זה צריך לבוא נחוש אל מול כל הכוחות החזקים במשק, בשביל זה צריך לשים את טובת הילדים לפני הכול.

וזה לא קרה.

 אבל עברה רק שנה כבוד השר, וכבר אמרו לי שאני אופטימית, ואולי כל מה שנשאר לי זה להאמין שאולי  אולי מתשהו כן תשנה משהו.

תחושה של החמצה -חזרה לראשון לספטמבר

החזרה לראשון לספטמבר  עליו הודיע משרד החינוך היום הוא החמצה. החמצה של אפשרות לעשות שינוי משמעותי.

פספוס גדול

פספוס גדול

דיברתי על כך בכתבתה של מיטל שוויגר ששודרה במבט 23/2/14 . 

המאבק למען הגיל הרך בחדשות

עברו שנתיים מאז יצאנו לרחובות, שנתיים ואנחנו עדיין נאבקים. נאבקים על החינוך ועל עתיד הילדים שלנו. לפעמים נדמה לי שהתרגלנו למעט, התרגלנו למצב כזה שאם נותנים לנו "פירורים" אנחנו אומרים תודה.

במסגרת הניסיונות לשנות, להשפיע ולעלות את החינוך לסדר היום הציבורי התראיינתי בנושא בכמה כתבות בחדשות בערוצים השונים

בין הפטיש לסדן – על הקנסות שנדרשים הורים לילדים בגילאי 3 לשלם לגנים הפרטים, במידה ויעזבו, מצב בו אין מקום לכולם אבל תשובות מתקבלות רק בינואר .

חדשות ערוץ 10 :

 

 

 

בהמשך לפוסט על הורות 2014  על הקושי ועל המחסור במעונות יום לגיל הך, ועל העדר הפיקוח כתבה במוסף חדשות השבת 15/2 הערוץ הראשון

 

 

על החששות שלי מגני עיריה כתבתי כבר באוגוסט כאן , המאבק להוספת סייעת לא הסתיים , כתבה במבט לחדשות 18/2

 

 

בית עבודה משפחה ופרשיות מין

שבוע שעבר נוכחתי בשני ארועים שונים, והתפוצצה פרשה חדשה. כבר כמה ימים אני מסתובבת בבטן עם ההרגשה הזו שיש קו  המחבר בין כולם.

הראשון היה כנס נעמת הצעירה  שעסק באלימות  כנגד נשים.

אז מה כבר קרה, הכנס השנתי של נעמת הצעירה  צילום יח"צ

אז מה כבר קרה, הכנס השנתי של נעמת הצעירה צילום יח"צ

בחדשות תמיד מדברים  בהקשר הזה אם בכלל רק על הנרצחות אבל מעט מאוד (וחבל) מדובר על האלימות שאין לה סימנים על הגוף, על אלימות מילולית , על אלימות כספית, על נשים מכל המגזרים העדות והדתות מצעירות ועד מבוגרות, מחסרות השכלה ועד רופאות אשר חיות בצילה של אלימות סמויה, מילולית, כלכלית , קנאית , אלימות שמשאירה בלי מילים,  שכובלת אותן והם לא תמיד יודעת מה לעשות. אני מודה נאמרו שם דברים קשים לעיכול, עדויות ונשות מקצוע , הרבה חומר למחשבה. יצאתי משם עם תחושה קשה.

האמא שבי נזעקה, מצד אחד החשש הגדול שזה יכול לקרות גם לבת שלי, ומצד שלי הדהדו בי דבריה של חברתי נגה קלינגר שחתמה את הכנס- היא הקריאה טקסט מצמרר  מתוך הבעיה עם "ככה זה בנים" {מתוך הבלוג הפמיניסטי שולפת ציפורניים.  תורגם מאנגלית ע"י ליאור בצר מפוסט מקור של סוראיה צ'מאלי} טקסט שאני ממליצה לכל הורה לקרוא אותו , ואני כאמא לשני בנים לא הפסקתי לחשוב על האחריות ההורית שלי בחינוך שלהם, על האחריות שלי לשבור את המוטיב הזה של נו זה בנים, בנים אגרסיבים, בנים משתוללים שאני מודה גם אני חוטאת בו. והאחריות שלי כאמא לבת לחנך את הבת שלי לעמוד על שלה, אבל לא לחשוש לספר אם קורה משהו, לחנך אותה לעצמאות ולשותפות.

הכנס השני הייה השקת השדולה של חבר הכנסת איתן כבל – משק ובית .

משק והבית  השקה של שדולה חדשה בכנסת   צילום הזמנה

משק והבית השקה של שדולה חדשה בכנסת צילום הזמנה

כמי שאמינה שחינוך זה לא רק בית ספר, ניצלתי את הזדמנות ולקחתי איתי את בכורתי, עלינו לכנסת בהרגשות הדדית גדולה לדיון שעסק בניסיונות לאזן בין הורות לעבודה,  ושנערך כמובן בשעה הבלתי אפשרית שלוש בצהרים. איזון אמרנו?

 

באוטובוס הלוך לירושלים דיברנו על דמוקרטיה, וגם על ההתנגשות הזו שבין עבודה לבין בית, מנקודת מבט שלה. בכנס עצמו נכחו דוברים רבים, חלקם חברי ועמיתי לקואליציה  הבלתי פרומלית של ארגוני  ההורים, שוב ושוב הוצגה תמונת המצב הבלתי הגיוניות של הורות בישראל 2013, על המשמעויות שלה, הכלכליות וגם החברתיות חינוכיות. ההסכמה שיש לנסות ולשנות את המצב חצתה גבולות ודעות. בדרכנו חזרה הבכורה הודיעה שהיא לא מבינה למה אנחנו המבוגרים מדברים כל כך הרבה , אותו דבר ולא פשוט עושים, דיברנו על עבודה ועל בית  מנקודת מבט שרק היא יכולה לתת לי.

בסופו של השבוע התפוצצה פרשת הזמר והקטינות. הרשת געשה , ילדות בנות 15 , מניות, סמים. הרשת גועשת בהאשמות של הזמר, של הילדות ושל ההורים שלהם.

איפו היו ההורים שלהם , ואיך הורה לא יודע מה הבת שלו עושה, ומי חינך אותה להיות כזאת  הם רק חלק מהסטאטוסים שרצו שם

השבוע הזה השאיר אותי עם מחשבות מה קורה לנו כחברה, מצד אחד הורים אשר מנסים לשרוד אל מול מציאות כלכלית לא פשוטה, שנמצאים שעות ארוכות מחוץ לבית לא תמיד מבחירה ועסוקים בהישרדות , מצד שני איבדנו את הדרך כחברה כמדינה, כולם רוצים להיות "מפורסמים" "עשירים" ומסודרים  ורצוי מהר, תרבות האינסטנט חזקה מכל ערך חברתי תרבותי אחר, ערכים הפכו למילה גסה, והם דור אחר הפכה להיות המנטרה.  מערכת החינוך שאמונה יחד עם ההורים על חינוך דור העתיד לא משכילה להתקדם, ועוסקת יותר יותר במדידה של חומר מאשר בהקניה  של ערכים וידע.

אני תוהה מה יישאר לנו עוד עשר חמש עשרה שנה אם לא נתעורר כבר היום ונחשוב יחד כחברה איך אנחנו מתקנים את השבר הזה רגע לפני שהוא הופך לבקע. מה עוד צריך לקרות פה במדינה בשביל לזעזע, בשביל שנעצור רגע ונגיד – לא ככה אנחנו רוצים לחיות, לא זה מה שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו. אני תוהה אם משהו מבין 120 חברי הכנסת, או המבוגרים האחראים והנבחרים כמו שהגדולה קוראת להם יהיה מספיק אמיץ להגיד לא עוד, ייקח אחריות על מה שקורה לנו בתוך הגבולות בתוך הבתים בתוך החברה שלנו, אני תוהה מה באמת צריך לזעזע פה את כולם שנבין שחינוך דור העתיד הוא משימה לאומית, שהמצב בו הורים לא מצליחים להתקיים מצד אחד ונעדרים מהבית  בשילוב של מערכת חינוך שנכשלת בחינוך יביא לאסון.

 

סופרת בחשש לאחור

הספירה לאחור בעיצומה, ההתרגשות בשיאה…

עוד עשרה ימים והאמצעי שלי ייכנס לגן טרום טרום חובה עירוני. לצד ההתרגשות העצומה בבית יש חשש כבד , ולא זה הנורמאלי, זה שמלווה אותי בכל פעם שהם עושים משהו חדש.

עוד רגע בגן

עוד רגע בגן

החשש הגדול הוא האם אני כאמא שולחת אותו למקום שעשוי להזיק לו? האם המציאות הכלכלית מכתיבה לאלפי הורים מציאות חינוכית שאני לא בטוחה שהיא הכי נכונה?

הנה כתבה שהתראיינתי בה  מתוך מבט 15.8

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top