עמוד הבית » תגיות צעדת העגלות

Tag Archives: צעדת העגלות

Feed Subscription

הורות 2014 לא מה שחשבתם

הרשו לי לנפץ לכם רגע את השבוע הזה, את שבוע המשפחה בו כולם מדברים על התא המשפחתי באידיאליזציה מופלאה, מכמה ילדים מונה המשפחה הישראלית, מה היא צורכת ועד סקר מה תקבלו ליום המשפחה מהעסיק, והשנה לאור האקטואליה לא יעדרו מהשיח כתבות צבע על משפחות "מיוחדות" כאלו שלא בנויות מאבא אמא ילדים .

משפחה זו לדעתי הפרה הקדושה האחרונה של ישראל, תא משפחתי הוא קודש. ואם העזת לא להיות הורה עד גיל 30 +  אתה צפוי לתחקיר מעמיק עד מעמיק מאוד. שלא נגיד סנקציות . וזה אגב כולל גם כאלו שלא חיים בזוגיות ושמעתי שזה לא פוסח על חברי החד מיניים. מצד שני אנחנו מדינה שמקדשת את התא המשפחתי כל עוד הוא לא מפריע לנו להיות אנשים יצרניים, אנשים עובדים, רצוי הרבה שעות.

תא משפחתי זה ערך עליון ילדים זו בעיה. אחרת תסבירו לי למה שואלים נשים בכמעט כל ראיון עבודה אם יש להם "סידור" לילד.

אבל כרגיל הקשיים של התא המשפחתי נעלמים אי שם. כי לא נעים להרוס חגיגות, להרוס את הפרה הקדושה האחרונה בישראל . המשפחה.

אבל מה שלא מדברים עליו זה שגם בשנת 2014 להיות הורה בישראל זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

בראשית השבוע התקיים "כנס הורים נה/עדרים " של השדולה הורות בעידן של קריירה ברשותו של ח"כ איתן כבל בשיתוף עם וויצ"ו. הרעיון  שעמד מאחורי הכנס היה להתחיל לדבר על פתרונות להתנגשות בין שוק העבודה לתא המשפחתי. התנגשות שגובה מחיר, מחיר משפחתי.

הורים נעדים,צילום מתוך הזמנה לכנס

הורים נעדים,צילום מתוך הזמנה לכנס

איך שלא נסתכל על זה ישראל נמצאת במקום די גבוהה בהתנגשות המופלאה בין שוק העבודה להורות. ואם חשבתם שקידוש העבודה מגדיל את התוצר אתם  טועים , התוצר השנתי בישראל נמוך משמעותית מהמדינות המערביות . במדינה בה תרבות מי הולך אחרון מהמשרד שולטת , ולא עמידה ביעדי תפוקה זה לא מפתיע, מלי אלקובי מחברת דינמיקס הציגה בכנס נתונים שמאשרים את תחושת התסכול של אלפי הורים,.ישראל נמצאת במקום הרביעי מהסוף במדד ה- OECD  לאיזון בין בית ועבודה. כיום, ממוצע שעות העבודה השנתי בישראל עומד על כ-2000 שעות, קצת פחות מדרום קוראה ויוון, לעומת 1400 במדינות אירופה ו-1700 בארה"ב.

ובכוונה כתבתי הורים, כי בישראל 2014 יש לא מעט אבות שממש כמו ח"כ כבל מבינים שהורות זה   לא עניין מגדרי. גדל פה דור חדש של אבות שרוצה לקחת חלק משמעותי בגידול ילדיו. עכשיו בואו נדבר על הורות, על ירידת מעמדו של ההורה, ועל המצב של הנוער וגל האלימות, עכשיו נשפוט הורים על פינוק יתר , 2000 שעות ממוצע בשנה ! איך אפשר לחנך ולהשפיע על משהו שזה המצב?

עובדים יותר , מרווחים פחות. שקפים מהמצגת של מלי אלקובי מחברת דינמיקס  צילום טלי בריל

עובדים יותר , מרווחים פחות. שקפים מהמצגת של מלי אלקובי מחברת דינמיקס צילום טלי בריל

אבל תרשו לי לקחת  צעד אחד לאחור, כי בשביל להגיע ל2000 שעות צריך למצוא קודם מסגרת לילדים. או כמו שמעסיקים אוהבים לקרוא לזה "סידור".

מכוון שלרובנו לא התמזל המזל לעבוד בגוגל, שמעניקה מסתבר לעובדותיה חצי שנה חופשת לידה אפשרויות לעבודה מהבית ו20 ימי חופשה שנתית , רוב המשפחות בישראל מחפשות מסגרות לפעוטות מגיל שלושה חודשים. גם כאן הנתונים צריכים להעיר מישהו.  רק 100 אלף ילדים בגלאי 0-3 מתוך 470  אלף  מתחנכים במסגרות הציבוריות.  נעמי מורנו, מנהלת האגף לגיל הרך בויצו  רק חיזקה את מה שכתבתי במאמר שלי ב ynet  (הקלקה ואתם שם ) והסבירה למה ההורים בעצם שבויים של מערכת החינוך הפרטי ,  הביקוש למעונות ויצו  מסתבר כפול מההיצע ובאזורים מסוימים הוא מטורף ומגיע עד 4 ילדים רשומים על כל מקום פנוי.  פלא שאמהות מנסות להרשם  עוד בהריון ?

הורים משלמים כפול ואף יותר ,במשפחות רבות עלות המסגרות הפרטיות גבוהה , אפשר  מסתבר לפתור את הבעיה , רק שהמדינה מחייבת העמדת תקציב משלים מה שמעיד חלק מהרשויות בבעיה.

אפרופו רשויות, אם שאלתם איפו הכסף שכן מוקצב, הוא נמצא במשרד הכלכלה, סמנכ"ל משרד הכלכלה, גיל ארז  הודה בכנס  שיש  כסף,  מיליארד  שקלים יותר נכון שתוקצבו בעקבות ועדת טרכטנברג  לטובת בנייתם של כ-300 מעונות יום חדשים ברחבי הארץ. למה לא בונים? הביורוקרטיה ושיטת התקצוב אל מול הרשויות מעכבת את  בבנייתם של המעונות החדשים. לדבריו גם סדרי העדיפויות של הרשויות לא תמיד מכוונים לילדי המעונות- הרשויות בונות קודם גני חובה.  גם שיש כבר כסף הוא שוכב איפושהו.

הורות בישראל 2014 , לא יספרו לכם באף כתבת צבע זה מסע מכשולים אחד גדול, ניסיון מתמיד למציאת הדרך למניעת התנגשות בין שעות עבודה ארוכות  ("עבדות"כמו שאמרה  בכנס ורד סוויד מנכ"ל הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה) לבין משפחה, בישראל 2014 יש 370 אלף ילדים בגלאי 0-3 שאין להם מסגרת חינוכית מסובסדת , ואלפי משפחות שאחד מבני הזוג נשאר בבית לא מבחירה  אלא מהעדר יכולת כלכלית לעמוד בנטל התשלום. בישראל 2014  עדיין ירימו גבה אל מול אב שיבקש לצאת פעמיים בשבוע לאסוף את ילדיו אלא אם כן הוא גרוש, בישראל 2014 אין קורלציה בין ימי החופשה של ההורים לאלו של הילדים.

אבל בישראל 2014 , ערך המשפחה מוצג כערך עליו, אז מה אם במציאות היום יומית אנחנו רחוקים מכך? תנו לחגוג. אחר כך ננסה לראות מה עושים אם בכלל.

הורות לא מתחילה בגיל שלוש

אחד הדברים שאני וחברותיי אומרות בכל מקום אפשרי עוד מימי צעדת העגלות הוא  שהורות לא מתחילה בגיל שלוש, הורות זה דבר מורכב, וההורות של היום שונה מההורות של פעם, גם החברה שונה.  הופעתי היום בכתבה בתכנית חשבון שבועי של הערוץ הראשון לאחת מהכתובת החשבות ששודרו בזמן האחרון לפחות בעיני , ולא היא לא עסקה בזמר או קטינות אלא במרכזי הורות. כבר תקופה שחברותי ואני מנסות לקדם כל אחת במקום מגוריה את החשיבות של הגיל הרך והינקות ואת הפתרונות המאוד פשוטים יחסית שאפשר ליישם בעלויות שיהיו שוות לכל נפש, כמו תמיד יש פה רק רסיסים ממה שיש לי להגיד על זה אבל היי בשביל לשמוע הכול צריך תכנית של חצי שעה :)

מוזמנים לצפות

https://www.youtube.com/watch?v=xmIyJRaUoT4

בית עבודה משפחה ופרשיות מין

שבוע שעבר נוכחתי בשני ארועים שונים, והתפוצצה פרשה חדשה. כבר כמה ימים אני מסתובבת בבטן עם ההרגשה הזו שיש קו  המחבר בין כולם.

הראשון היה כנס נעמת הצעירה  שעסק באלימות  כנגד נשים.

אז מה כבר קרה, הכנס השנתי של נעמת הצעירה  צילום יח"צ

אז מה כבר קרה, הכנס השנתי של נעמת הצעירה צילום יח"צ

בחדשות תמיד מדברים  בהקשר הזה אם בכלל רק על הנרצחות אבל מעט מאוד (וחבל) מדובר על האלימות שאין לה סימנים על הגוף, על אלימות מילולית , על אלימות כספית, על נשים מכל המגזרים העדות והדתות מצעירות ועד מבוגרות, מחסרות השכלה ועד רופאות אשר חיות בצילה של אלימות סמויה, מילולית, כלכלית , קנאית , אלימות שמשאירה בלי מילים,  שכובלת אותן והם לא תמיד יודעת מה לעשות. אני מודה נאמרו שם דברים קשים לעיכול, עדויות ונשות מקצוע , הרבה חומר למחשבה. יצאתי משם עם תחושה קשה.

האמא שבי נזעקה, מצד אחד החשש הגדול שזה יכול לקרות גם לבת שלי, ומצד שלי הדהדו בי דבריה של חברתי נגה קלינגר שחתמה את הכנס- היא הקריאה טקסט מצמרר  מתוך הבעיה עם "ככה זה בנים" {מתוך הבלוג הפמיניסטי שולפת ציפורניים.  תורגם מאנגלית ע"י ליאור בצר מפוסט מקור של סוראיה צ'מאלי} טקסט שאני ממליצה לכל הורה לקרוא אותו , ואני כאמא לשני בנים לא הפסקתי לחשוב על האחריות ההורית שלי בחינוך שלהם, על האחריות שלי לשבור את המוטיב הזה של נו זה בנים, בנים אגרסיבים, בנים משתוללים שאני מודה גם אני חוטאת בו. והאחריות שלי כאמא לבת לחנך את הבת שלי לעמוד על שלה, אבל לא לחשוש לספר אם קורה משהו, לחנך אותה לעצמאות ולשותפות.

הכנס השני הייה השקת השדולה של חבר הכנסת איתן כבל – משק ובית .

משק והבית  השקה של שדולה חדשה בכנסת   צילום הזמנה

משק והבית השקה של שדולה חדשה בכנסת צילום הזמנה

כמי שאמינה שחינוך זה לא רק בית ספר, ניצלתי את הזדמנות ולקחתי איתי את בכורתי, עלינו לכנסת בהרגשות הדדית גדולה לדיון שעסק בניסיונות לאזן בין הורות לעבודה,  ושנערך כמובן בשעה הבלתי אפשרית שלוש בצהרים. איזון אמרנו?

 

באוטובוס הלוך לירושלים דיברנו על דמוקרטיה, וגם על ההתנגשות הזו שבין עבודה לבין בית, מנקודת מבט שלה. בכנס עצמו נכחו דוברים רבים, חלקם חברי ועמיתי לקואליציה  הבלתי פרומלית של ארגוני  ההורים, שוב ושוב הוצגה תמונת המצב הבלתי הגיוניות של הורות בישראל 2013, על המשמעויות שלה, הכלכליות וגם החברתיות חינוכיות. ההסכמה שיש לנסות ולשנות את המצב חצתה גבולות ודעות. בדרכנו חזרה הבכורה הודיעה שהיא לא מבינה למה אנחנו המבוגרים מדברים כל כך הרבה , אותו דבר ולא פשוט עושים, דיברנו על עבודה ועל בית  מנקודת מבט שרק היא יכולה לתת לי.

בסופו של השבוע התפוצצה פרשת הזמר והקטינות. הרשת געשה , ילדות בנות 15 , מניות, סמים. הרשת גועשת בהאשמות של הזמר, של הילדות ושל ההורים שלהם.

איפו היו ההורים שלהם , ואיך הורה לא יודע מה הבת שלו עושה, ומי חינך אותה להיות כזאת  הם רק חלק מהסטאטוסים שרצו שם

השבוע הזה השאיר אותי עם מחשבות מה קורה לנו כחברה, מצד אחד הורים אשר מנסים לשרוד אל מול מציאות כלכלית לא פשוטה, שנמצאים שעות ארוכות מחוץ לבית לא תמיד מבחירה ועסוקים בהישרדות , מצד שני איבדנו את הדרך כחברה כמדינה, כולם רוצים להיות "מפורסמים" "עשירים" ומסודרים  ורצוי מהר, תרבות האינסטנט חזקה מכל ערך חברתי תרבותי אחר, ערכים הפכו למילה גסה, והם דור אחר הפכה להיות המנטרה.  מערכת החינוך שאמונה יחד עם ההורים על חינוך דור העתיד לא משכילה להתקדם, ועוסקת יותר יותר במדידה של חומר מאשר בהקניה  של ערכים וידע.

אני תוהה מה יישאר לנו עוד עשר חמש עשרה שנה אם לא נתעורר כבר היום ונחשוב יחד כחברה איך אנחנו מתקנים את השבר הזה רגע לפני שהוא הופך לבקע. מה עוד צריך לקרות פה במדינה בשביל לזעזע, בשביל שנעצור רגע ונגיד – לא ככה אנחנו רוצים לחיות, לא זה מה שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו. אני תוהה אם משהו מבין 120 חברי הכנסת, או המבוגרים האחראים והנבחרים כמו שהגדולה קוראת להם יהיה מספיק אמיץ להגיד לא עוד, ייקח אחריות על מה שקורה לנו בתוך הגבולות בתוך הבתים בתוך החברה שלנו, אני תוהה מה באמת צריך לזעזע פה את כולם שנבין שחינוך דור העתיד הוא משימה לאומית, שהמצב בו הורים לא מצליחים להתקיים מצד אחד ונעדרים מהבית  בשילוב של מערכת חינוך שנכשלת בחינוך יביא לאסון.

 

סופרת בחשש לאחור

הספירה לאחור בעיצומה, ההתרגשות בשיאה…

עוד עשרה ימים והאמצעי שלי ייכנס לגן טרום טרום חובה עירוני. לצד ההתרגשות העצומה בבית יש חשש כבד , ולא זה הנורמאלי, זה שמלווה אותי בכל פעם שהם עושים משהו חדש.

עוד רגע בגן

עוד רגע בגן

החשש הגדול הוא האם אני כאמא שולחת אותו למקום שעשוי להזיק לו? האם המציאות הכלכלית מכתיבה לאלפי הורים מציאות חינוכית שאני לא בטוחה שהיא הכי נכונה?

הנה כתבה שהתראיינתי בה  מתוך מבט 15.8

אין כמו סבתא וסבא..

הרבה פעמים אני אומרת לאנשים ששואלים אותי למה אני פעילה, שכנראה זה הגנים :). עניין של  חינוך ביתי. גדלתי בבית שעודד מעורבות חברתית, על ערכים. אז נכון שאני לא תמיד מסכימה עם ההורים שלי עם הכול , והדעות שלנו הרבה פעמים שונות אבל אני גאה בהם לא רק על החינוך שהעניקו לי אלא שגם עכשיו הם נרתמים למאבק, לניסיונות לשפר ולשנות , ושהם מוכנים לדבר על זה.

 

דור מתבייש

דור מתבייש

 

כתבה של מיה איידן מחדשות 10 ששודרה אתמול בחדשות:http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=995157&sid=126

 

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top