עמוד הבית » תגיות צוק איתן

Tag Archives: צוק איתן

Feed Subscription

פסק זמן משפחתי בטבריה

לקראת סוף שנת הלימודים של הילדים התחלנו לדבר על חופשה משפחתית,לעשות הפוגה קצת בין עבודה , לימודים וזמן קהילה. בגדול בדקתי אופציות , אבל לא סגרתי בגלל שבתכנון היו כמה פרויקטים בעבודה שלא ידעתי בדיוק מתי הם קורים ומה הם ידרשו ממני.

ואז באה מלחמה  או בשמה המהודר מבצע צוק איתן וטרפה את הכול.
מבחינת עבודה הפרויקטים בוטלו, ואני נרתמתי לפעילות למען החיילים,שארגנה חברתי שרון.(חווית אמא מלחמה  – כאן, כאן וגם כאן).
הגדולים סיימו את הקייטנות, ונרתמו גם הם לעזור לי, האזעקות לא פסקו, המתח עלה, וידעתי שכולנו צריכים פסק זמן.

מהאזעקות, מהמרחבים המוגנים, מהזינוקים החוצה מהבריכה , מחדשות. הילדים צריכים מרחב וגם קצת חופש גדול. ויותר מהכל הרגשתי שמה שאנחנו הכי צריכים קצת זמן משפחתי, רק אנחנו.
יום אחרי,הפקדנו את בלה וג'יימס בכלביה של בית ארז, ונסענו צפונה.

 

אם זה היה תלוי בהם הוא היה בא איתנו צילום טלי בריל

אם זה היה תלוי בהם הוא היה בא איתנו צילום טלי בריל

למלון לאונרדו פלאזה טבריה .התקבלנו באדיבות רבה, הצוות עזר לפרוק את הדברים, והגיב בסופר סובלנות לדרישה של האמצעי לדעת איפה יש מרחב מוגן קרוב, שהסבירו לו שיש אחד במלון , אבל ממש לא צריך אותו ואין אזעקות בטבריה ראו את האושר.
אחרי צק אין זריז ואדיב, עלינו לחדר מסוג סטודיו. אני חייבת לציין שבהרבה מלונות הרכב הגילאים שלנו בעייתי, ויותר מפעם אחת נתקלתי בבעיות במציאת חדר שמצד אחד יאכלס את כולנו יחד ומצד שני יהיה בו מספיק מקום (כי מה לעשות ה"גדולים" לא גדולים מספיק לחדר נפרד), כך שקצת חששתי. לשמחתי גיליתי שחדר בו שהיינו, היה מותאם בדיוק לצרכים שלנו. החלל אחד מרווח, אך מופרד עיצובית , יש שני אזורי שינה (ספה נפתחת עבור הילדים, ומיטה זוגית עבור המבוגרים ), שני מכשירי טלוויזה מה שאיפשר הפרדת כוחות בין הגדולים לקטן, וגם נתן לנו קצת פרטיות, פינת קפה, מקרר קטן ונוף נפלא לכנרת. לחדר שלנו הוכנסה מיטת תינוק מעץ ארוכה,ולא לול ריבועי מפלסטיק שקיבלנו בכל המלונות, ולמרות שלא נעשה בה שימוש , היא לא הפריעה, כך שהשארנו אותה בחדר, גם העגלה של קטן הבית שלרוב מקופלת במלונות נשארה פתוחה. בקיצור מרווח.

 

מקום לכולם, ונוף לכינרת. חדר סטודיו במלון צילום טלי בריל

מקום לכולם, ונוף לכינרת. חדר סטודיו במלון צילום טלי בריל

אחרי פריקה והתרעננות, הילדים ביקשו לבדוק את מועדון הילדים. המועדון נמצא בקומה התחתונה של המלון, הוא לא גדול במיוחד אך פוקציונלי, בחלל המרכזי היו פינות משחק שונות, שולחנות יצירה, בשני חללים אחרים נמצאו משחקי מחשב שונים, ובחלל אחד גימבורי לפעוטות. כל ילד מצא חדר, ומצא את מה שהעסיק אותו.
מחדר האוכל של המלון נשקף נוף של הכינרת, הדבר היווה אטרקציה לילדים, באופן לא מתוכנן נמצא שולחן שאומץ על ידנו, סודרו בו מקומות ישיבה, ובו אכלנו את הארוחות.
צוות חדר האוכל קשוב ואדיב נותן הרגשה של בית,ומגיב בהרבה סלחנות ואהבה גם שפעוטות עושים בלגן.ראויה לציון מלצרית בשם מיכל ששירתה אותנו בערבים בכל השהות שלנו ועשתה הרבה מעבר לנדרש. האוכל מאוד טעים, השומרים על בריאות ישמחו לגלות עמדות בריאות, הילדים ישמחו לגלות עמדות המתואמות לגובה שלהם, וגם כוסות ומזלגות חד פעמיים מפלסטיק צבועני ולא חד פעמי לבן.

שולחן קבוע, נוף לכנרת וכוסות שהפכו להיט . ארוחת ערב

שולחן קבוע, נוף לכנרת וכוסות שהפכו להיט . ארוחת ערב

מחשבה על הילדים ניכרת במלון, צוות הבידור מציע שלל פעילויות מהסוג הכייפי ולא המעיק, בתוכנית הבידור מצאנו גם הופעות והפעולות לילדים (גרסא לפינקיו, הופעות בהשתתפות הילדים ) לצד מופעי בידור לכל והפעלות שונות במלון ובבריכה .

 

צוות בידור, כל אחד והכייף שלו צילום טלי בריל

צוות בידור, כל אחד והכייף שלו צילום טלי בריל

ואם לא דיי בזאת, בחודשי הקיץ מופעים במלונות פתאל כוכבי ילדים שונים.

לשמחתנו ובלי שתכננו הופיעו בסופ"ש שלנו הצמד האהוב על כולנו – שי ורועי בהופעה מעולה כהרגלם . מה שהעלה את רמת האושר לשיאים חדשים.

השטותריקים האהובים עלינו, שי אגב עוזר ליהונתן לנחות מרמות האושר שהוא היה בהם

השטותריקים האהובים עלינו, שי אגב עוזר ליהונתן לנחות מרמות האושר שהוא היה בהם

הנקודה החלשה של המלון והטעונה שיפור במידי לטעמי היא הבריכה.

במלון אין בריכת ילדים נפרדת , אלא בריכה שיש בה חלק רדוד (0.40-0.80 ס"מ) ומוצל ומים עמוקים, החיובי שבנושא זה שאין צורך ב"התפצלות" בזמן שהילדים במים (וכן חברים וחברות גם ילדים עד גיל 5 צריכים מבוגר איתם במים,מוזמנים לקרוא באתר של בטרם )  ,מצד שני הדבר התגלה בעייתי עקב ריבוי מעשנים בשטח הבריכה (וזאת למרות שהעישון במלון אסור). מה שיצר מצבים לא נעימים . אגב פניה למציל באחת הפעמים באמת הביאה לזה שאורחים לא ישבו עם הסיגריות והשתייה שלהם במים הרדודים, אבל זה לא מנע מהם לשבת על מיטות השיזוף ולעשן על כולנו בקצב. אנחנו פשוט לא ישבנו סביב הבריכה, אלא נשארנו במים. 

 

כולם שוחים עכשיו :)  צילום טלי בריל

כולם שוחים עכשיו :) צילום טלי בריל

אורחי המלון זכאים לכניסה לפארק המים לונה גל ללא תשלום, אנחנו נסענו לנצל את הכניסה ונתקלנו בנחשול ענק של מבקרים, עשינו סיבוב פרסה וחזרנו למלון. בדרך עצרנו בחוף ים ציבורי, להתרעננות וטבילה בכינרת מכוון שלמלון אין חוף ים צמוד.

השורה התחתונה : היה שווה מאוד, קיבלנו פסק זמן משפחתי אמיתי. הנהנים העיקריים היו כמובן הילדים, שקיבלו אחרי שלושה שבועות של "שיגרה מוגנת" חופש אמיתי, כזה שמאפשר להסתובב במרחבים מגוון פעילויות והופעות , ואף מילה על זמן איכות נטו עם אמא ואבא ואפס אזעקות.

אני יש לי רק שאלה :
גם הפעם אני אשאל , למה בשנת 2014 אין אינטרנט חינם בתי מלון, והאורחים נדרשים לשלם סכומים מופרזים על זמן גלישה.

 
טיפים ותובנות :
1. חופשה ספונטנית זה מעולה, שווה לבדוק מבצעים של הרגע האחרון, במיוחד עכשיו.
2. אם אתם מהמטיילים ומבלים טבריה מציעה מגוון אפשרויות ומסלולים, אנחנו כאמור מלבד גיחה נשארנו במלון.
3. גם בנסיעות "קצרות" שווה להכין פעילויות לדרך:)

כמעט שלושה שבועות – יומן מלחמה חלק ג'

כמעט שלושה שבועות

להרבה דברים הזויים  במצב הזה "התרגלתי".

העברתי את הדאגה, את הכעס , ואת החששות לעשייה חברתית.

ועדיין

אני,

לא מסוגלת להתרגל לתחרות המרחבים המוגנים שהאמצעי מוביל בה

לא מסוגלת להתרגל לבקשה לדעת איפו יש מרחב מוגן בכל מקום שמגיעים אליו

לא מסוגלת להתרגל לבומים שבאים אחרי האזעקות

לא מסוגלת להתרגל לעבודה, שזה חופש גדול שאי אפשר לעשות בו בעצם כמעט כלום.

לא מסוגלת להתרגל לרעש המסוקים שטסים נמוך, ויודעת שקצת אחרי שהם יעברו , עניין של דקות או שעות נתבשר באמצעי התקשורת על חיילים פצועים או הרוגים.

לא מסוגלת להתרגל לצמד המילים הותר לפרסום

לא מסוגלת להתרגל למראות הלוויות, לתמונות ההורגים, ולידיעה שכל כך הרבה משפחות איבדו את היקר להם מכל

 

 

 

יומן מלחמה פרק ב'

לא מצליחה לכתוב. כותבת מוחקת.

אנחנו כבר שבועיים ב"שיגרה" הכי לא שגרתית שיש. מצד אחד חיילים בעזה, מפוצצים מנהרות,נלחמים, שמות ופנים של הרוגים. מצד שני אזעקות וצבע אדום הפכו פה לסוג של מתי זה יבוא. הילדים בחופש, אבל שומדבר לא חופשי באמת. יהונתן מוביל בתחרות מי היה ביותר מרחבים מוגנים.  הישראלי הגזען ונוראי יצא למרחב הציבורי, ומאיים לכסח את כל מי שלא חושב כמהו, לצד עשרות אנשים שנרתמים לפעילות של איסוף ומשלוח חבילות. לא ברור לי מה יהיה ביום שאחרי.

החלטתי לרכז כאן תמונות, רגעים של השבועיים האחרונים. למה? לא באמת יודעת. מרגיש לי נכון. אין פה סדר כרונולוגי, אלו רססים של השיגרה, של חופש גדול, הכי לא שגרתי שהיה פה.

 

שחדר משחקים הופך למרחב הבטוח בדירה, הכל יכול לקרות

שחדר משחקים הופך למרחב הבטוח בדירה, הכל יכול לקרות

 

 

שישי של מלחמה, הכנו חלות, ואז אזעקה, מקלט, המשכנו.

שישי של מלחמה, הכנו חלות, ואז אזעקה, מקלט, המשכנו.

 

 

אזעקה. שולפת אותו מהמיטה, מנסה שזה יהיה מצחיק

אזעקה. שולפת אותו מהמיטה, מנסה שזה יהיה מצחיק

 

 

הפעם זה תפס אותנו בדיוק שישבתי לאכול עם הגדולים, שלפתי את הקטן מהמיטה והחלטנו לצאת למדרגות. מגוונים גם במרחבים מוגנים

הפעם זה תפס אותנו בדיוק שישבתי לאכול עם הגדולים, שלפתי את הקטן מהמיטה והחלטנו לצאת למדרגות. מגוונים גם במרחבים מוגנים

 

ערב שישי. חמש דקות אחרי התמונה העליונה ההורים שלי יצאו. ואז אזעקה. זו התמונה שנשלחה בווצאפ המשפחתי

ערב שישי. חמש דקות אחרי התמונה העליונה ההורים שלי יצאו. ואז אזעקה. זו התמונה שנשלחה בווצאפ המשפחתי

 

אזעקה. אבא שלי  ברכבת מבקש שישלחו לאמא  שלי תמונה

אזעקה. אבא שלי ברכבת מבקש שישלחו לאמא שלי תמונה

 

 

האזעקה תפסה אותנו מכינים עוגיות לחיילים

האזעקה תפסה אותנו מכינים עוגיות לחיילים

 

 

מבצע איסוף ציוד למען החיילים. הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו, מכמות החבילות.בימים בהם גם החזית היא עורף זה לא מובן מאליו

מבצע איסוף ציוד למען החיילים. הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו, מכמות החבילות.בימים בהם גם החזית היא עורף זה לא מובן מאליו

 

אנשים זרים שמעולם לא פגשתי, שולחים לנו תודות בהודעות טקסט

אנשים זרים שמעולם לא פגשתי, שולחים לנו תודות בהודעות טקסט

 

יומן אמא מלחמה

הטקסט הזה  נכתב בהפוגות, בהפסקות. חלקו נכתב אצלי בראש, ברגעים האלו שאני סוף סוך עוצמת עיניים ומנסה לעשות את מה שהגוף מתחנן אליו.

לישון.

כמה ימים זה נמשך כבר?

כמה ימים עברו מהבשורה הנוראית על מציאת הילדים? מהרגע הזה שאזל לי האוויר בגוף? כמה ימים עברו מאז שכתבתי את התחינה שלי שמה שקורה כאן ועכשיו לא יקרה? כחלק מפרויקט שעת האמהות של סלונה 

כמה ימים עברו מהיום ההוא שחלאות אדם יהודים לשם שינוי חטפו ושרפו חי ילד? ולי היה ברור שהמלחמה תתחיל כי מי יכול להכיל עוד את השינאה הפנימית שעלתה .

כמה ימים מאז החל רשמית ה"מבצע" עם השם שאולי משקף את השיח הגברי הנוראי "צוק איתן".

אני מנסה להבין כמה ימים אנחנו במרכז ב"שגרה" שהיא הכי לא שגרה עלי אדמות, כזו שכוללת בומים ללא אזעקות, בומים אחרי אזעקות ואזעקות של ישובים שונים.

כמה ימים עברו מאז הלילה ההוא שהבנתי שבניגוד לפעם הקודמת אני פשוט לא מצליחה להגיע למקלט עם שלושתם בזמן סביר ומאזעקה לאזעקה הכנתי מרחב בטוח , התחלתי במסדרון ועברתי לחדר  ושמחתי שאנחנו קומה ראשונה.

שהבנתי שלא נגיע למקלט, עברתי למסדרון, אחר כך כבר לחדר  צילום טלי בריל

שהבנתי שלא נגיע למקלט, עברתי למסדרון, אחר כך כבר לחדר צילום טלי בריל

כמה לילות עברו מאז שהם ישנים שם, ושהאמצעי חזר להראות את כל סימני המצוקה כאלו הקשיב לחדשות?

כמה ימים בהם משעה אחת בצהרים אין חדשות בבית, כמה ימים אני מתנזרת ומקבלת מנה מדודה של שיח גברי לוחמני מהתלהם בחסות שלושה ערוצי שידור?

כמה ימים עברו בהם אומרים לנו להיות בשגרה אבל השגרה כוללת אזעקות בדיוק בשעה בה אני מקריאה סיפור, או עושה מקלחות.

כמה מהר התרגלתי לנוהל אזעקה בום – לוודא שכל הילדים בסדר במסגרות.

כמה מהר התרגלנו במקום ללכת לפארק לשחק מתחת לבית, או בגינה שיש לידה מקלטים

כמה טבעי נראה לי שאמצעי הבית מונה בכמה מקלטים ואזורים מוגנים הוא היה, והוא עוד לא בן חמש, וסופר רק את הסיבוב הזה.

כמה פעמים  ביום אני חושבת  על כל האמהות בדרום שאלו החיים שלהם, וששוב שאלתי את עצמי איך הן בעצם עושות את זה?

כמה ימים עברו מאז שחלק מחברותי הפסיקו ללכת לעבוד כי מישהו צריך להיות עם הילדים בבית? כמה ימים עברו מאז שגייסו לחלקן את בעלים?

כמה ימים עברו מאז דיברנו על הדברים הבוערים בחברה שלנו בכזה להט,  מתי בפעם האחרונה היה על סדר היום מערכת החינוך שלא עוסקת מספיק בגזענות אם לשפוט על פי הפרסומים, מתי בפעם האחרונה היה על סדר היום מצבנו הכלכלי , ומה ההשלכות של ה"מבצע הזה"

ומתי דיברו על השבר בחברה שכל כך בולט, אבל כל כך מוסתר .

חמישה ימי לחימה.

הייתי צריכה לעזוב את הכול, לחפש כמה ימים אנחנו כבר במצב הזה. ועל הדרך לראות את מיטב הפרשנים מסבירים לנו איך אפשר לכבוש את עזה ביעילות, סטטוסים של רמטכ"לים שלא היו כאלו על המצב, ועוד כמה שקראו להכנס באמא שלהם.

ואני?

האמא שבי השתלטה עלי, דחקה הכול הצידה. אני עסוקה בהגנה על הילדים , אם לא פיזית אז מחשבתית, חושבת מתי ואיפו תהיה האזעקה הבאה, מה הם יגידו, כמה זמן ייקח לכל אחד מהם להירדם הלילה, ומה נדבר, חושבת על איך לנסות לשקף להם את המציאות אבל לתת לה גוון קצת יותר מעודד ממה שמספרים למבוגרים. תוהה איזה עתיד יש להם בחברה כמו שמשתקפת מולי בימים האחרונים, תוהה אם בשביל זה סבא וסבתא שלי עזבו את הכול ועלו ארצה. אני תוהה מתי זה לא רק ייגמר, אלא מתי תהיה הפעם הבאה. הרי גם בסבב הזה שהיה לי ברור שהוא יבוא אמרו לי שאני פסימית, ואני ידעתי שמלחמה תבוא.

כמה רציתי לטעות.

אני חושבת לפעמים על המחיר שנשלם, החברתי, הכלכלי. ומתפללת שאלו יהיו המחירים היחידים ושלא נשלם בנפשות.

**********************************************************************************

בוקר יום  ראשון,   היום השישי.

 סיימתי פיזור ילדים , חוזרת לכתוב.

אתמול אחרי הצהרים היה לא פשוט, ירדתי למטה עם הבכורה וקטן הבית, אף אחד לא הצטרף אלינו, המתח היה באוויר.  היא לא הסכימה שנלך מרחק שלוש דקות לגינה, ביקשה שנשאר ברחבה שם מקלטים לכל בניין. לא התווכחתי. חמש דקות אחרי שעלינו להחליף חיתול לקטן תפסה אותה אזעקה. ניסיתי להצחיק אותה עם השעשוע שאם היו חיתולים בתיק האזעקה הייתה תופסת אותנו על הספסל, זה לא עבד. היא קיבלה פרצוף רציני והודיעה "זה לא מצחיק ". לקח שעות ועוד אזעקות להשכיב את כולם, האמצעי מסרב לישון, נרדם רק אחרי מאבק שאני לידו.

עוד משהו רוצה לחרטט לי על שגרה? ועל זה שזה מבצע ולא מלחמה?

בשש בבקר קפצנו לקול הצופרים, בהתחלה עוד ניסיתי להחזיר אותם בעדינות לישון, לא היה לי סיכוי.  שש בבקר האמצעי סופר בומים, מדלקם שוב בכמה מרחבים מוגנים ומקלטים הוא היה.

שש בבקר, שלושה ילדים שני כלבים מרחב מוגן דירתי אזעקה.

שש בבקר, שלושה ילדים שני כלבים מרחב מוגן דירתי אזעקה.

 

תוהה עוד כמה ימים אני אכתוב את זה, כמה ימים עוד יספרו לנו סיפורים, כמה ימים יעברו עד המבצע הבא.

 

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top