עמוד הבית » תגיות טלי בריל

Tag Archives: טלי בריל

Feed Subscription

עשור

היום ממש , לפני עשר שנים, במסעדת 2c בקומה ה49 במגדל העגול בעזריאלי, אל מול שקיעה מרהיבה, בנוכחות חברים קרובים ומשפחה  התחתנו. הצהרנו על אהבתנו  ויצאנו יחד למסע.  מי שעוקב אחרי כאן וברשתות יודע שהעשור האחרון היה ועודנו אתגר לא פשוט.

לא הצלחתי לכתוב פוסט סיכום עשור, כזה שלא יכלול בתוכו אלפי מילים, אז ניגשתי לתמונות.

יש לנו עשרות אלפי תמונות מהעשור האחרון, מעטות מאוד שכולנו יחד (את רובם אני צילמתי), בררתי מתוכן עשר.

 

העשור של חיי

 

בדרך לאולם. בלי נהג , רק שניים מתרגשים ובלונים שהילי שלחה היישר מניורק  צילום עמית בשור

בדרך לאולם. בלי נהג , רק שניים מתרגשים ובלונים שהילי שלחה היישר מניורק

 

 

 

התמונה הזוגית האחרונה שלנו . עוד כמה שעות נהפוך להורים בכניסה לחדר לידה של מיכל

התמונה הזוגית האחרונה שלנו . עוד כמה שעות נהפוך להורים בכניסה לחדר לידה של מיכל

 

הפכנו להורים

הפכנו להורים

 

 

טיול משפחתי ראשון לאילת

טיול משפחתי ראשון לאילת

 

 

טיול זוגי ראשון מאז שהפכנו להורים

טיול זוגי ראשון מאז שהפכנו להורים

 

הפכנו לזוג + 2

הפכנו לזוג + 2

 

ממשיכים את המסורת של טיול משפחתי לאילת

ממשיכים את המסורת של טיול משפחתי לאילת

 

אנחנו זוג + 3 , אין ספק למי הוא דומה נכון?

אנחנו זוג + 3 , אין ספק למי הוא דומה נכון?

 

חמש דק' מבאר שבע, טיול משפחתי בהרכב מלא

חמש דק' מבאר שבע, טיול משפחתי בהרכב מלא

 

מנצלשים צילומים לקמפיין לצילום ליום המשפחה. צילמה בכישרון אפרת שיין

מנצלשים צילומים לקמפיין לצילום ליום המשפחה. צילמה בכישרון אפרת שיין

 

 

יום נישואין שמח!

המסע למען הגיל הרך

נדמה לי שזה היה אתמול, אבל זה היה אי שם באוגוסט. ישיבת ועד החינוך של הכנסת הערכות לפתיחת שנת הלימודים. אולם הדיונים היה עמוס, נציגים של כל העולם , תקשורת, שר החינוך , המנכ"לית. אני זוכרת דיון שלם, כמעט שעתיים של דיבורים, מצגות, שקפים ואף מילה על – גני הילדים. הרגשנו שאנחנו מתפוצצים.

ישיבת ועדת החינוך של הכנסת לפתיחת שנה"ל צילום טלי בריל

ישיבת ועדת החינוך של הכנסת לפתיחת שנה"ל צילום טלי בריל

איך יכול להיות שרק חודש קודם, בדיון נוסף בנושא התנאים בגני הילדים שיזמנו באותה וועדה בדיוק הסכימו כולם שצריך לפעול למען שיפור התנאים בגנים, ובישיבת פתיחת שנה לא רק שהנושא לא עולה, אלא שהמילה "גן ילדים" לא נאמרה פעם אחת.

עו"ד עינב גוטרמן  מנכלית עמותת כולנו משפחה שישבה לידי פשוט צעקה – ומה עם הגנים, למה לא מתייחסים לגנים?? היא זכתה לסדרן בפרצוף.

וזו התמונה שחרוטה לי בראש.

ההתעלמות.

אחת השאלות הכי נפוצות  שאני נתקלת בה היא למה. .

מה יוצא לך מזה.

מה גורם לקבוצה של אנשים, מכלל רחבי הארץ, ממגוון מקצועות, אמונות ודרכי מחשבה , לקום כל בקר ולהגיד – היום נצליח לשנות משהו.  עשרות פעמים נשאלתי מה יוצא לכם מזה, ולמה לכם. עשרות פעמים אומרים לכם לא, ואתם בשלכם, ממשיכים , סוגרים לכם דלת, תמצאו חלון, אומרים לכם מחר, אתם מתייצבים. למה?

התשובה היא- הילדים שלנו חשובים לנו. ההווה שלנו, העתיד שלהם.

למסע  הזה הגענו  כל אחד מנקודה אחרת אי שם בכנסת ה -19 , נפגשנו במסדרונות , בוועדות ולאט התחלנו לשתף פעולה, הורים, סייעות גננות . אנשים מקצוות שונים של הארץ, דעות שונות, מקצועות שונים , גילאים שונים. כתבתנו יחד ניירות עמדה,  יזמנו דיונים משותפים. אמרו לא לא,  התעלמו מאיתנו והמשכנו, התעלמנו מאתנו, זעקנו, סימסנו, דיברנו עם העוזר של העוזר, עם התחקרנית ההיא, העורכת , הכתב , יזמנו כתבות, העלנו סטטוסים ,  נלחמו להגיע לדעת קהל.

והכל לבד, חבורה נחושה עם משימה.

ואז שנדמה היה שרואים  קצה אור במנהרת החושך הכל קרס, והכריזו על בחירות.

לא הרמנו ידיים, הפעם כבר שילבנו יחד כוחות  ויצאנו למסע בחירות – בוחרים בילדים שלנו. נחושים לא לשמוע שוב, את "הלא", נחושים להגיע לכנסת ה 20 עם התחלה של פתרונות.

נחושים לא לתת למצב להמשיך כמו שהוא.

בשלושה חודשים האחרונים מצאתי את עצמי בקמפיין בחירות , לא התמודדת מטעם אף מפלגה, לא קידמתי שום דבר מסחרי, ועדיין טירוף של קמפיין .

בחרתי להעלות את נושא הגיל הרך על סדר היום הציבורי, בחרתי יחד עם שותפיי לעשות מהפך וצדק עם הילדים .

כבר שלושה חודשים שאנחנו בטירוף , שלושה חודשים שקיימנו עשרות אלפי שיחות, ששלחנו אלפי מיילים שלושה חודשים של עבודה בלתי פוסקת עם מטרה אחת – שלא נעלם, שלא תהיה אף מפלגה שתשכח את ילדי הגנים.

והדרך הזו לא פשוטה, יצאנו אליה לבד, התמודדנו עם קשיים , שיתפנו פעולה למרות שלא תמיד הסכמנו על הכל, השקענו את כולנו מבלי שיש לנו גב כלכלי, או משהו שעומד מאחורינו, נהפוך הוא, לכולנו משפחות, ילדים ועבודה.

 

טרום טרום טראומה

טרום טרום טראומה

לאט לאט העובדה נשאה פרי  עשרות המיילים שלנו, קמפיין טרום טרום טראומה  הצליח לחדור את סדר היום הציבורי , הצלחנו לגעת ולהשמיע את הקול. אבל לא נחנו לרגע.

המסע הזה גדל והוקמה הקואליציה הארצית למען שיפור התנאים בגני הילדים, הצטרפו אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה ואלפי הורים ברחבי הארץ. כל אחד תורם ביידע ובכישוריו. לכולם מטרה אחת – שיפור התנאים בגנים.

 

הקמת הקואליציה אחד הימים המרגשים שחוויתי צילום טלי בריל

הקמת הקואליציה אחד הימים המרגשים שחוויתי צילום טלי בריל

נפגשנו עם ח"כ מימין, מהמרכז ומשמאל, הצגנו את המתווה, הצגנו את המחקרים את הנעשה בעולם וצגנו את הדרישה הכי הגיוניות שיש – תנו לילדים שלנו סיכוי הוגן, תנו לכלל ילדי ישראל הזדמנות שווה. קחו אחריות.

 

פגישות מכל הקשת הפוליטית

פגישות מכל הקשת הפוליטית

והמאמץ רק גדל, אבל משתלם, נושא הגנים עלה על הסדר היום, וניירות העמדה שלנו, ותוכנית החומש שנכתבה במשך חודש ע"י הורים בשעות לא שעות מוצאת את עצמה מקבלת במה במצעי מפלגות.  הצלחנו להגיע לעוד כלי תקשורת, לעוד הורים..

 

היום הקמפיין שלנו מסתיים, היום אנחנו יוצאים לבחירות לכנסת ה 20, עכשיו האחריות היא שלנו קהל ההורים, זה הזמן שלנו להפוך את הקיטורים למעשים  ולצאת להצביע.

לקחת את הילדים וללמד אותם שיעור באזרחות, לקחת אחריות ולהגיד – אני משנה.

ahbuh

 

אני יודעת שהמסע שלנו לא תם, אני יודעת שיש לנו עוד הרבה עבודה מול הכנסת ה20 , ביום שאחרי אני וחבריי נהיה שם  בשביל לוודא שהדברים אכן קורים, ללמד את נבחרי הציבור שהבטחות מקיימים. לדאוג שלילדי הגנים יהיה עתיד.

תרשו לי לסיים במילה אישית. תודה לכל השותפים למסע, לכל אלו שהיו בשגעת בחודשים האחרונים, לכל אלו שאמרו כן שהרמנו אלהם טלפונים והקמנו את הקואליציה, לכל ההורים שפנו ואמרו אנחנו כאן מ ה אפשר לעזור וכמובן למשפחה שלי שבלעדיה כל זה לא היה קורה.

 

מי ייתן, ובכנסת ה 20 נצליח לשנות למען הילדים שלנו.

 

 

 

 

זה היה השבוע שהיה

לפני חודש השתתפתי בפרוייקט של סייון קלינגבייל  365 שמציג יום אחד בחיים של אנשים.  קיבלתי הרבה תגובות רובם היו איך את עושה את זה.אני לא באמת יודעת. החיים שלי לפעמים נראים כמו מרוץ אחד גדול, אני לא חושבת שהם שונים בהרבה מחיים של אנשים במצבי.

יש שבועות שהם הר געש, השבוע הזה היה אחד מהם.  אז החלטתי לנסות לכתוב מה עבר פה השבוע.כמו שכתבתי לסיוון רק על שבוע.

פתחתי אותו בשישי שעבר בכנס חברי מועצות ברשויות המקומיות שנערך  ביוזמת  קרן ברל כצנלסון, והמכון לשלטון מקומי אוניברסיטת תל אביב וח"כ יפעת קריב. הכנס עסק בהצעת החוק של ח"כ קריב להסדרת מעמדם של חברי המועצות ולעגן את זכויותיהם וחובותיהם בחוק. לקחתי חלק בפאנל  יחד עם ח"כ אראל מרגלית, עו"ד אלדד יניב, וסגנית ראש העיר יוקנעם (בהתנדבות) לאה פדידה.

הפאנל עסק ביחסים בין התושבים לחברי המועצה,הוצגו בו נתונים שגרמו לתסיסה בקהל ,כן חברים , לא דיי בזה שהממוצע הארצי של ההצבעה לרשויות עמד על  51.1% , הסקר שנערך לכבוד הכנס ע"י קרן ברל כצנלסון הראה כי47.5% לא חושבים כי תגמול לחברי מועצה יקטין את השחיתות הציבורית ,מרתק כבר אמרתי?

אני אגב לוקחת בשתי ידיי  את מה שאמר דורון אלחנני יו"ר קרן ברל כצנלסון: "החשיפה הרבה של השחיתות הציבורית היא תעודת כבוד לחברה, שלא מוכנה להכיל יותר תופעות שכאלו. שיטת הבחירות חייבת להשתנות על מנת להעמיד באמת את צרכי האזרח במרכז"

בכנס עצמו קיבלתי המון תגובות מחברי מועצות שונות, כולם אגב מאוד שמחים לתושבים פעילים ולא רק מקטרים.

הפנאל עורר את הקהל  צילום יחצ

הפנאל עורר את הקהל צילום יחצ

השבוע המשיך בפגישות על  המיזם אמהות הבינלאומי שאני חלק ממנו, שיחות ועידה באנגלית , חומרים פניות שיווקיות. אני מאוד גאה בפרויקט, וחבל לי שהוא לא יצא שאני הפכתי לאם לראשונה.

פגישות ושיחות על פרויקטים אחרים שאני מנסה לקדם, והרבה פעילות שיווקית לקראת 2015 מול גורמים שונים.

כמו תמיד אצלי החברתי נמצא גם הוא , עננת הבחירות הפכה לסערה, הרבה פעילויות שתוכננו נעצרו כי אף אחד באמת לא ידע להגיד מה יהיה ,התחושה שלי הייתה שצריך להספיק כמה שיותר, כל מי שפועל מול הכנסת כבר הבין שעכשיו נכנס לתקופה שעוצרת הכל. וכמה דברים התחושה שלי שההינו כל כך קרובים לשינוי.

השיא היה ביום רביעי. שני דברים קרו במקביל, משבר מקומי בגן שגרם לקריסת הווצאפ שלי , ולשיחות עם כמעט כל הורי הגן , יחד עם טור חברתי שלי  בynet . על דרישות ההורים לבחירות.  לווצאפ ההורי הגועש, הצטרף גל תגובות. המון תגובות.

 

 

טוקבקים

 

לדעתי הטור שבר את שיאי התגובות המהירות שקיבלתי, עשרות . הורים מכל הקשתות הפוליטיות הגיבו, שיתפו, העירו, לא תמיד הסכימו אגב. המון שיחות עלו ברשת

ובעיקר מה ששימח אותי ועדיין משמח זה תגובות שאומרות לי "לא חשבנו להצביע עכשיו כן ".

תגובות ששימחו אותי

תגובות ששימחו אותי

הטלפון המייל והפייסבוק געשו, מצאתי את עצמי מדברת במקביל, עונה, לווצאפ.  סוג של הר געש, לכולם היה מה להגיד בכל שיחה. כל פעם אני נפעמת מהמעורבות ההורית העולה.

בחמישי קמתי בלי קול.  אלא אם כן אתן מחשיבים חריקות.

מלבד ישיבה אחת שידעתי שאי אפשר להזיז, ביטלתי הכול. התגובות המשיכו לזרום ואני פשוט עברתי לכתיבה. כתגובה.

בצהרים החלטתי לעצור הכול.

את הסחרור של ה24 שעות שנכנסתי אליו, את השבוע שגרם לי להיות מעט מידי זמן עם הילדים, ועם עצמי.

שלושים מעלות בחוץ זה זמן מעולה ללכת לים.

שני הגדולים  הכינו תיק , סבא וסבתא התנדבו להביא את קטן הבית מהגן בהמשך. והופ לים.

אני אישה של ים, של קייץ, הילדים אומנם מכריזים שהם אוהבים חורף אבל אין כמו ים .

בלי לענות לטלפונים (גם ככה לא יכולתי לדבר)

בלי להגיב לווצאפ, למייל.

בלי כלום

 

קסם  צילום טלי בריל

קסם צילום טלי בריל

משפחה וים.

מושלם.

והים, הוא קיבל אותנו באהבה, במזג אוויר מושלם, ים חלק, דייגים , ושקיעה שצבעה את הכל בכתום וורוד.

רגעי קסם שמזכירים לי כל פעם מחדש מה חשוב באמת. ולמען מי בעצם אני פועלת..

חזרתי הבייתה בלי סוללה בנייד, אבל עם סוללה משפחתית טעונה.

 

ימי שישי זה סוג של מרתון פה, איסופי הילדים מאוד קרובים,אבל כל אחד מהם נמצא במקום אחד, תמיד יש עוד משהו להספיק, וגם השבוע היו לי אירועי בוקר, מה שאומר חישובים לוגסטים .

הראשון חגיגות יומולדת לאתר ניקניים שאפשרו לנו הצצה אל בית הדפוס והעלו לי זיכרונות נוסטלגיים ממשרדי הפרסום בהם עבדתי.

הצצה אל מאחורי הקלעים צילום טלי בריל

הצצה אל מאחורי הקלעים צילום טלי בריל

 

השני היה בבית הספר  שלנו, שאירח את ילדי והורי הגנים ליום פתוח. בית ספר שהוא בית . היה מעניין וחשוב בעיני. מרגש אותי לראות את ילדי השכונה גדלים ,וגם להכיר הורים חדשים.

שחזרנו מבית הספר, מיכל שאלה אם הבצק מוכן, איפשהו בקייץ התחלנו לעשות יחד בימי שישי חלות, אני אחראית על הבצק, היא על הקליעות.  אימצתי את המתכון של יונת צוקרמן האלופה, מצאנו יחד סרטונים ברשת ואנחנו עושות ניסיונות שונים. זה הזמן איכות שלנו, הבצק לרוב מוכן שהיא מגיעה, ואנחנו מספיקות לקלוע עד שאוספים את הבנים. מכוון שלא הספקתי סגרנו שאני לשה בצק (המיקסר שלנו הפסיק לעבוד וטרם רכשנו חדש) והיא מסדרת קצת., החצי נסע לאסוף את הקטן וככה תקתקנו בצק, הספקנו לאסוף את האמצעי, ובין ארוחת צהרים, להשכבה לארגון הצלחתי לדחוס גם חלות לתנור

הריח .. צילום טלי בריל

הריח .. צילום טלי בריל

 

אני אוהבת את רגע שהן יוצאות מהתנור, הריח מתפשט בכל הבית, השקט יורד.

שבוע אחד נגמר,

מחר בטח נלך שוב לים.

 

 

 

חוגגת יומולדת ומסכמת שנה

נולדתי בא' תשרי. בעוד רוב האוכלוסייה החילונית חוגגת לעצמה יום הולדת עפ"י תאריך לועזי, אני מאז שאני זוכרת את עצמי מציינת את יום ההולדת שלי פעמיים. בלועזי חוגגים , בתאריך העברי מסכמים.

חשבתי הרבה על סיכום השנה שלי, והגעתי למילה אחת ששזורה בכל הדברים שקרו לי – מאבק.

אני לא ממש מחבבת את המילה הזו, יש בה משהו כוחני,  לוחמני . שהוא לא ממש מה שאני רוצה להיות, אבל בישראל כמו בישראל נדמה לי שזו הדרך היחידה להשיג משהו.

מאבק לקבל את המגיע לנו

מאבק לקבל את המגיע לנו

במישור האישי  משפחתי נאבקתי השנה לקבל את הזכויות שלנו מהמדינה, נאבקתי  לקבל טיפול רפואי במסגרת הציבורית, נאבקנו לקבל תרופות שמגיעות לנו מסל התרופות אבל הקופה עושה ככל שיכולתה למנוע את קבלתם בגלל עלותן, נאבקנו לקבל את המגיע לנו מחברות הביטוח, ומביטוח לאומי. לא בכל המאבקים הצלחנו, ולצערי מרביתם ימשיכו איתנו גם לשנה הבאה. לא סתם אני מברכת תמיד בריאות את כולם. כאן זה לא ברור.

אם אני כבר אמא דיגיטלית למה לא למנף את זה?

אם אני כבר אמא דיגיטלית למה לא למנף את זה?

השנה נאבקתי על הפרנסה שלי, על הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד ממה שאני אוהבת  ועוסקת בו כבר עשרים שנה מבלי להתנצל על זה שאני אמא, .  שהבנתי שאולי שווה לנסות להפסיק להיאבק ולהוכיח למעסיקים שאני ראויה לתפקידים למרות ואולי דווקא משום שאני אמא יצאתי לעצמאות. לקחתי את מה שהם ראו כחיסרון והפכתי אותו ליתרון שלי. לשמחתי הצלחתי לגייס לקוחות שהאמינו בי ולהניע פעילויות ותהליכים(אתם מוזמנים להציץ כאן באודות להתרשם על קצה המזלג ). זה לא פשוט להיות עצמאית, והיו ימים ולילות שהדאגה הייתה רבה. אבל האמונה והידיעה שאני מאוד טובה במה שאני עושה. מחזקת אותי.

הורים דורשים מהפך בחינוך

פעילות למען הורים וילדים, למען החינוך של העתיד, דורשים מהפך בחינוך

במישור הציבורי, גם השנה לקחתי חלק, ונאבקתי למען תינוקות פעוטות וטף, למען קהילת ההורים, חלק מהמאבקים בהם השתתפתי נשאו פרי והצליחו והידיעה  שהצלחתי ולו מעט לשנות את החברה עשו אותי מאושרת עד מאוד.  חלקם אגב  ימשיכו איתי גם לשנה הבאה.

 זו עבודה סיזיפית משהו להיאבק למען שינוי חברתי, להיאבק למען שינוי סדר יום ציבורי. להיאבק להגיע לתקשורת זה הולך והופך קשה משנה לשנה. השנה יותר משנים עברו הבנתי שאם לא נאבק, אם לא נפסיק להיות "נחמדים", אם לא נפסיק "לבקש יפה" לא ממש נקדם משהו. למדתי שככל שמצטרפים יותר הורים, ככל שיש יותר עניין , אנחנו מצליחים יותר.  למדתי השנה לצערי, שבשביל להגיע לסדר היום הציבורי צריך משהו שנע בין מלחמה לאסון אישי.  אבל גם בשנה הבאה ברור לי שאני אהיה חלק. הרצון לעשות את המדינה שלנו טובה יותר למען דור העתיד חזק יותר מכל הגיון שאומר שאני צריכה יותר שעות שינה, ותקציב מותרות לבית .

ושנה הבאה?

כמו תמיד אני מאחלת בריאות. זו הנקודה החשובה ביותר בעיני.

אני מאחלת לנו הרבה פחות מאבקים, ויותר שינויים.

מאחלת שנצליח לאחות את הקרעים שבתוכנו, שנצליח לתקן ולו מעט למען הילדים שלנו.

עוגה מעשה ידייה של אפרת מונשרי גורן

עוגה מעשה ידייה של אפרת מונשרי גורן

שנה טובה.

מציאות חברתית

רגע לפני החופש הגדול השתתפתי בתכנית איזו מדינה, בפאנל על חינוך ויוקר המחיה

 

מוזמנים לצפות בקישור :   http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/eizo-medina-s1/VOD-c76386766ecc641006.htm&Partner=facebook_share

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top