עמוד הבית » תגיות אמהות

Tag Archives: אמהות

Feed Subscription

לא מושלמת

אני רוצה לבקש סליחה

שאני לא נכנעת

שאני לא מוכנה לוותר

שעוולות עושות לי כאב בטן

שאני לא חושבת שאני גיבורה

בטח לא לביאה

אני רוצה לבקש סליחה מכולם

שאני לא משתתפת בחגיגות הילדים ה"מושלמים"

לא בחגיגות הילדים ה"רגילים" ולא בחגיגות המשולמים ה"מיוחדים "

סליחה שאני רואה בכל אחד ואחת את הנקודה הלא מושלמת

זו שעושה אותם בדיוק למי שהם

זו שנותנת להם את הייחוד שלהם

זו שעושה אותם בדיוק כמהו שהם.

זו שאני כל כך אוהבת בהם.

כי זה רק שלהם.

צילום טלי בריל

אני רוצה לבקש סליחה

שגם אני לא מושלמת

שיש לי נקודות ופסים ולבן ושחור

שאני צוחקת ובוכה ולפעמים ביחד

אני רוצה לבקש סליחה שאני לפעמים שוברת לכם את החלום

של הלוחמת המושלמת

אני לא אף פעם לא רציתי להיות.

 

אני רוצה לבקש סליחה

מכל אלו שלא הנחתי להם

במלחמות הקיום האין סופיות

מכל אלו שאמרו שאני לא מבינה

ולא ענו לי על אף שאלה

סליחה מכל אלו ששאלו למה לי כל זה

גם לי אין תשובה על זה.

אמא טרייה? מה הסיכוי שלך למצוא עבודה?

יש רגעים בחיים שנחקקים בראש. זה אחד מהם.

תל אביב קייץ 2006 , אני בחודשי הריון ראשונים, בפגישה עם מכר וותיק. במשך השנתיים שקדמו לפגישה בהזדמנויות כאלו ואחרות ניהלנו גישושים מקצועיים, אחת לתקופה ההינו נפגשים, הוא היה מציע לי תפקידים שונים אבל אף פעם זה לא ממש הסתדר.

שבוע  קודם, כמו פעמים רבות בעבר הוא הרים טלפון ואמר שאנחנו חייבים להיפגש, הפעם יש לו הצעה סופר אטרקטיבית בשבילי. שמחתי. ידעתי שאני מסיימת תואר ו בדיוק חזרתי מהפקה של פרויקט שעבדתי עליו כמעט שנה  וחיפשתי עבודה  קבועה.

בפגישה ההיא הכל היה מעולה, דיברנו על החברה שלו, על הגדילה, על התפקיד שהוא מחפש שהיה נדמה שתפר בדיוק בשבילי, נושא השכר הונח על השולחן ממש בראשית הפגישה, ניהלנו מ"מ עניני וקשיח , תיאום ציפיות , והסכמנו על כל הדברים המהותיים לכאורה ההינו אמורים סוף סוף להתחיל לעבוד יחד.

עד שאמרתי לו משפט אחד :רק שתדע שאני בחודשי הריון ראשוניים.  איך שסיימתי את המשפט הזה, ראיתי את המבט שלו משתנה, את כל שפת הגוף. הוא ממלמל מזל טוב מאולץ, וסינן שחבל שלא אמרתי לו בטלפון או בראשית הפגישה, ושנתקדם טלפונית.

בסופו של דבר, אחרי התחמקויות , תירוצים ומשפטי מחץ (עזבי אותך מלחפש עבודה עכשיו, קודם תלדי) הסתבר לי שלתפקיד שנתפר עבורי אויש גבר.

זה היה המפגש הראשון שלי עם אפליית אמהות בשוק התעסוקה, וזה חודשים לפני שהפכתי לאמא .

 

time-488112_1280

 

בשנים שחלפו אני מתמודדת עם הניסיונות להיות אמא, ולהתפרנס כאחד, הפנמתי ששוק העבודה הישראלי לא מותאם להורים בכלל ולאמהות בפרט (מוזמנים לקרוא גם כאן ) , עברתי גלגולים שונים ובעיקר הפנמתי כי אם אין אני לי מי לי .

לכן שמחתי השבוע  להשתתף בדיון מיוחד  שנערך בכנסת  של ועדת העבודה והרווחה יחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה  בדיון עלתה הצעה דחופה לסדר של חברת הכנסת  רחל עזריה בנושא אפליה של אימהות צעירות בחיפוש עבודה ובמקום העבודה.

אמרתי שאני לא לבד?

נתונים שמפרסם  מנהל מחקר וכלכלה ונציבות שוויון הזדמנות בעבודה מראים כי : 32.4% מן האימהות ה"טריות" (אחת מכל שלוש), חשות אפליה בתהליך חיפוש העבודה בשל היותן אימהות לילדים קטנים; וכי 19.6% חשו אפליה במקום העבודה בשל היותן אימהות לילדים קטנים, תוסיפו על זה את המחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמעלה  כי  26% מן הנשים בין הגילאים 20-45 שעבדו ונולדו להן ילדים הפסיקו לעבוד בעקבות לידת הילדים.

ותקבלו אלפי שנים שמתמודדות עם אפליה ומצוקה רק בגלל שבחרו להיות אמא.

 

מאחורי הנתונים האלו , על היציאה משוק העבודה של נשים, ועל הקשיים שכל אישה בגיל הפוריות מתמודדת איתה,  יש נשים, שעתידן נפגע, כי תעסוקה זו לא רק הפרנסה כאן ועכשיו, אלא זכויות הפנסיה שלנו, העצמאות הכלכלית וגם אגב יכולת הבחירה העתידית.

הגיע הזמן ששנה את שוק התעסוקה הישראלי, הגיע הזמן שנקדם איזון בין בית לבין משפחה, הגיע הזמן שנודה באמת.

מדינת ישראל מעודדת ילודה, לא אוהבת ילדים.

 

 

האמהות לא עושה את זה ליותר קל

יום הזיכרון תשעה

האמהות לא עושה את זה קל יותר.

היא מחטטת בעבר, נאבקת בזיכרונות שכל כך התאמצתי להשאיר מאחור.

היא חושפת את הפחד את האמת הבלתי נתפסת של המוות.

של המוות של ילדים, של אהובים, של אחים, ושל חברים.

בשנה הראשונה שיקרתי לעצמי ואמרתי שזה יהיה יותר קל שהילדים יגדלו

שיקרתי כי כבר אז הבנתי שזה אף פעם לא יהיה קל. אבל יותר קל להדחיק שיש תינוקת ביד.

האמהות מחדדת את הכאב של אמהות אחרות.

מן תחושת כאב אוניברסלית של אמהות משהו שאי אפשר להבין ולהסביר.

סבתא שלי ז"ל, נסיתה להסביר לי בילדות שאמא שלה מתה מצער אחרי שדוד שרגא נהרג.שלא יכלה לשאת את הכאב

ביום זיכרון הראשון , חודשיים אחרי שהבכורה נולדה, ליד הקבר שלו הבנתי את מה שהיא אמרה.

הערב, אני אמא כבר שמונה שנים, והצפירה הזו עם שניים מתוך שלושת הילדים בסלון, עושה את זה כואב, וחשוף.

ומפחיד.

 

ורגע אחרי שהלילה מכסה את הכל, והמחשבות נודדות אל ימי נעורים , אל חיילים שלא יחזרו, אל סיפורי הילדות  של סבתא על שרגא איצקוביץ ז"ל  אל זכרונות מימי התנועה והגרעין שחלקתי עם  אמיר רוזנברג ז"ל

ברגעים האלו אני עוברת חדר חדר, מיטה מיטה ומחבקת חזק

מחבקת את הילדים שלי

ומתפללת שלהם לא יהיו זיכרונות כמו שלי

שלא יהיו להם חברים שישארו בני עשרים

ודודים גיבורים עם מדליות ואנדרטה מהקיר.

מחבקת ובוכה.

 

תג מחיר אמא

פעם שאלתם כמה עולה להיות אמא ?

שאמהות מדברות על הקשיים שבהורות הן מדברות לרוב על הקושי העצום בתפקוד ,במחסור תמידי בשעות שינה, על החיפוש הנואש אחרי שעות נוספות ביממה, על מטלות הבית שנדמה לפעמים משתלטות על כל חלקה טובה , על השינויים בזוגיות על המצפון הענק שגדל , על הניסיונות הבלתי נגמרים לאזן בין עבודה למשפחה .

שיחות מעטות עולות בהקשר הכלכלי. המחיר שאנחנו ההורים משלמים על הרצון להיות הורה ובעיקר המחיר הכלכלי של אמהות. כמה עולה להיות אמא.

השבוע באחת מהשיחות  המרתקות והקשות שנוכחתי בהם זה עלה, ועורר דיון ענק, הדוברת אם טרייה לילד שלישי טענה כי אם לא היה מחסום כלכלי היא הייתה נכנסת שוב להריון, רגע לפני שהטבע יגיד לה די. "חלמתי על ילד רביעי היא אומרת, אבל זה מסוג החלומות שאני לא אגשים", זרקה לחלל האוויר ופתחה תיבת פנדורה שאמהות נוטות לא לגעת בה. כאלו לדבר על כסף זה משהו שאנחנו לא אמורות לעשות.

השיקול של התא המשפחתי שלה מורכב והורכב כולו משיקולי פרנסה /כלכלה. היא פרסה את משנתה בדיוק מפליא על איך חישבו יחד היא ובן זוגה את היכולת הכלכלית שלהם ל"תא משפחתי אחראי " כמו שהיא כינתה את זה. כזו שמאפשרת להם לתת קצת מעבר לבסיס, אבל לא יותר מידי. היא סיפרה על איך  היא ויתרה על הקרירה המבטיחה שהייתה לה, בחרה תפקיד שהיא מגדריה כ "קטן" , כזה שיכניס מספיק כסף לכסות אך בקושי את הוצאות גידול הילדים, לצד זה שיספק משהו ולו קטן ברצף החלומות התעסוקתיים שלה , אלו שהיא חולמת לחזור אליהם עוד כמה שנים.

חלקה את הקושי שחוותה למצוא אחד כזה, על ההשפלה שחוותה בדרך על משכורות מגוחכות שהוצגו לה ,חלקה איך האמהות הפכה אותה לעובדת סוג ב', איך הרצון שלה להיות עם הילדים ולו מעט הוביל לויתור הגדול.

היא סיפרה איך האמהות גורמת  לה לאושר ענק שאין מילים להכיל אותו , לצד הקשיים הכלכלים. על המאבק היום יומי של זוג ממוצע לשרוד את מחיר ההורות, איך חלומה על משפחה גדולה נגוז מהחשש שתקרוס כלכלית.

היה לה את האומץ לענות לכל אלו שסיפרו שאם המצב הכלכלי היה זה שקובעה הן לא היו אמהות, והסבירה איך דחתה את האמהות שלה יותר מפעם אחת ולו רק בגלל העלות הכלכלית . היה לה את האומץ לבוא ולהגיד, להורות  יש תג מחיר שאת רובו אני זו שמשלמת, לא משנה שאנחנו משק בית שיווני, ושבן זוגה הוא פרטנר מדהים, לבן זוגה היא אומרת אין בכלל אפשרות לחשוב על שינוי תעסוקתי זה לא קיים , ועם כל הצער הוא עדיין על הנייר מכניס יותר כסף מזומן לקופה המשפחתית ועדיין היא משלמת את רוב המחיר, ואם אי פעם יתרגמו את כל העבודה שלה לכסף, תתגלה האמת- היא זו שעול הכלכלי על כתפיה.

ילד שלי צילום טלי בריל

ילד שלי צילום טלי בריל

דיברנו על הורות שפויה, על הורות בעידן השפע בו ההתמודדות אל מול הילדים קשה יותר, אך עיקשת. איך מחזיקים משפחה בתקציב שפוי, דיברנו על עלויות המחיה והחינוך והבריאות , כל אלו היא הסבירה קובעים לה את החיים,כל אלו קובעים את התא המשפחתי. זו הייתה שיחה כנה וקשה.

וכאילו על מנת לחזק  סיפרה אחת המשתתפות אמא ל"גדולים" איך שינוי במערכת הלימוד של אחד הילדים  החזיר אותה שנים אחורה, איך פתאום בגלל השינויים שנכפו ככה בלי התרעה  היא צריכה לדוחס שוב את העבודה שלה לשש שעות על מנת להספיק לאסוף את הילדים , "חזרתי להיות  האמא " היא זעקה,לקח לי שנים לצאת משם , להתקדם , לחזור להיות "אני" בעבודה . היא סיפרה איך היא מוצאת עצמה שוב מגיעה לעבודה בשש בבקר על מנת להספיק "לדחוס שעות עבודה חסרות", סיפרה איך ימי עבודה שלמים  קוזזו לה מהמשכרות ,על בוס שמגלה מעט סובלנות ומסביר לה שבתפקיד שלה היעדרויות כאלו לא מקובלות. סף התסכול שלה היה גבוה כל כך, חשבתי שעברתי את השלב הזה, והנה זה חוזר, היא זעקה, ולי כבר אין פעוטות בבית,יש לי ילדים "גדולים", אבל הם עדיין ילדים, וצריך לדאוג להם. והנה שוב היא צריכה לבחור, ושוב להתמודד והאיום הכלכלי שוב מרים את הראש, אני שוב במשבצת האמא . משבצת שיש לה השלכות כלכליות. ואני לא יודעת מה לעשות. האם אי פעם זה ישתנה? זרקה לחלל האוויר, וניפצה תקוות של אמהות לילדים קטנים שחשבו שהעתיד קצת יותר טוב.

אחרות סיפרו באותה שיחה ,על החיים בגיל שההורים שלהם היו "מסודרים" עם תמיכה, על הקשיים, על הגבולות שנחצים, ועל מחשבות שעוסקות רק בהישרדות. בחישובי המחירים עלה הנושא הכי אקטואלי להורים עלות החופש הגדול, אחת אחת פרטנו את העלות של המסגרות, אלו שמאפשרות לנו לצאת בעצם לעבוד, אצל יותר מאחת מאיתנו המחיר היה גובה ההכנסה, אחת הנוכחות בשיחה עצמאית סיפרה שאחרי דיון עם רואה החשבון שלה ומאזן ההוצאות הכנסות החליטה השנה שלא לשלוח אף ילד לקייטנה. במחיר הזה היא אומרת לא שווה לי לעבוד.

רוב המשתתפות בשיחה הודו בלב שלם שהן לא עשו את החשבון הכלכלי לפני הילדים,במדינה בה הלחץ החברתי לילודה גבוה כל כך מעטות עוצרות לחשוב, אחת התשובות שחזרה על עצמה בשיחה היא "ילדים זה לא משהו שאפשר למדוד בכסף" ואז שחפרנו יחד כל אחת מאיתנו הבינה את המציאות , להורות ולאמהות יש לגמרי תג מחיר, וזה לפני שדיברנו בכלל על תג המחיר של אמהות  יחידנית,או של אמהות חד הורית.

לאמהות יש מחיר, מחיר כלכלי,מעט מידי הפעמים שמדברים על זה, מעט מידי הפעמים אם בכלל שזה עולה לסדר היום הציבורי, לסדר היום החברתי.

וחבל.

אם אין אני לי מי לי – שנה ליציאת מצרים שלי

אני חוגגת שנה.

שנה מאז השיחה ההיא, קוראים לזה "שיחת שימוע", אני עוד זוכרת אותה , היא הגיע אחרי תקופה לא פשוטה , כמה ימים קודם כבר אמרתי לקולגה שלי שאני חשה שזה מה שהולך לקרות והיא אמרה שזה לא הגיוני . שתקתי  ברוב השיחה ההיא כי  מה אפשר להגיד כבר למישהי שמתפתלת מולי , ואומרת שאין לה יותר כסף לשלם לי.

מה להגיד ? שנתת את הכול למען החברה שלה?, שסירבתי חודש קודם לנטוש לטובת תפקיד חלומות  כי אני לא הטיפוס שנוטש אנשים במצבים קשים.

שלוש שנים שהתחילו כפרויקט של שלוש שעות בחודש הסתיימו בשיחה של שלוש דקות.

ערב חג פסח. במקום שי לחג קיבלתי שיחת שימוע. אבל לא בחורה כמוני תשב בשקט.

חצי שעה אחר כך, אחרי שלוש שיחות טלפון בהם הודעתי שאני פנויה לעבודה  הגיעה שיחת הגישוש הראשונה,  אחריה היו עוד שיחות והרבה פגישות שהציגו לי את מציאות בה נתקלות אלפי נשים בישראל.

סיפרו שלי כמה  אני מוכשרת , נהדרת, עם טון וחצי ניסיון ו.. שלושה ילדים קטנים. שזו "קצת בעיה" ואיך אני מסתדרת , ומה נעשה בחופשים, כאלו זו הפתעה להיות אמא, כאלו רובם לא אבות, לא אמהות, ומה היה עד עכשיו? עד עכשיו לא הסתדרתי?,  ברור שכן.

הילדים הפכו למשהו שעומד ביני לבין תפקיד.

אמהות הפכה ל"בעיה"

 היו גם כמה שהסבירו לי שאמהות,במיוחד לילדים קטנים היא קצת "בעיה " שלא כל כך מתאימה לסוג מקצוע שלי . מצאתי את עצמי יושבת שוב ושוב ומסבירה שעם קצת גמישות של כל הצדדים זה אפשרי, עובדה אני מחפשת עבודה לא בגללי.

ואז התחילו ההצעות והפגישות ,  מצאתי את עצמי מסרבת להצעות של משכורות שבחיים הם לא היו מעלים על דעתם להציע לגבר בעל ניסיון כמו שלי,התירוץ היה אגב  ב"סוג של משרת אם אז המשכורת בהתאם", מצאתי את עצמי מסרבת להצעות שכללו הגעה הביתה בשעות בהם הילדים שלי ישנים, ארבע פעמים בשבוע כי "ככה נהוג אצלנו שעות עבודה", מצאתי את עצמי קמה והולכת מפגישה שבה נאמר לי, חבל שלא אמרו לי שאת אמא לקטנים, ההיתי חוסך לכולנו את הזמן. חסכתי לו. ועוד שלל דברים

אם אין אני לי מי לי, נכתב בפרקי אבות, והמשפט הזה כאלו נכתב עלי. הבנתי שהדרך שלי היא עצמאות.

הנה ערב פסח, שנה חלפה.

שנה של אתגרים, ניסיונות, הצלחות וגם אכזבות.

שנה בה החלטתי להתמקד במה שאני טובה בו, אוהבת אותו ולא פחות חשוב מבינה בו , לנצל את הידע שלי ,את ההבנה השיווקית שלי, את החברתית שבי ואת האמא שבי . לקחת את כל מה שיש בי וללכת קדימה.

המשרד שלי  צילום טלי בריל

המשרד שלי צילום טלי בריל

שנה שבה החלטתי לנסות לתת קצת יותר לחברה בה אנחנו חיים , לחזור להיות מעורבת חברתית,  לכתוב, להתראיין להעלות על סדר היום הציבורי את הקשיים של ההורים, את הבעיות בחינוך, לנסות לשפר את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו.

שנה שבה הבנתי שהמחיר שגובה פעילות חברתית הוא מאוד גבוהה, גם כלכלי וגם אישי , והבנתי למה מעטים עוסקים בו.

לנסות לשנות  צילום טלי בריל

לנסות לשנות צילום טלי בריל

שנה ששיפרתי את יכולות הג'ינגול שלי בין האמהות לעבודה, שנה שכול התא המשפחתי מנסה למצוא את האיזון בין הדברים.

שנה של עבודה יחד עם מותגים, משרדים, ונשים בזירה המסחרית לצד שנה של מאבקים ציבורים חברתיים ..

מגוון של פעיליות גם מסחריות גם חברתיות

פעילויות לנשים ואמהות

הייתה בסך הכול שנה קשה אבל טובה.

אני מקווה שהשנה שתבוא תהיה קצת יותר קלה, אבל לא פחות טובה.

חג שמח!

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top