עמוד הבית » תגיות אמא דיגיטלית

Tag Archives: אמא דיגיטלית

Feed Subscription

הייה שלום טלפון סלולריי מותגי שלי

בשנה האחרונה הפכנו לקניינים דיי כבדים של טלפונים סלולארים. לא כי פתחנו משרד או איזה חמ"ל אלא בעיקר כי קטן הבית המיוחד שלנו מגלה יכולות מופלאות בהשמדה שלהם.
מניפוצים ועד נקיון יסודי באסלה, והכל בעשר שניות.
בערך אחרי הטלפון השני נקבע כללי הבית החדשים – לא עוד מותגים,לא עוד טלפונים מותגים באלפי שקלים,וחוק חמש שניות שאומר שמי שמוצא נייד חמש שניות במרחק אליו מגיע קטן הבית חובה עליו להעבירו למקום בטוח והחוק העיקרי –  אסור לגעת בנייד של אמא
הסיבה לחוק אגב הייתה שה LG3 שלי הוא המכשיר המותגי הייקר האחרון שהחזיק מעמד בבית ולא ניזוק. הוא משמש אותי כבר שנים לצורכי עבודה, פעילות וקשר עם מאות אנשים, הוא הלוח מחיק שלי, המצלמה שלי, וזה שסופר לי את הצעדים, הוא טופח באהבה, נשמר כל משמר, הוכרז כשטח אמהי סגור וחל איסור לגעת בו.

אמא דיגטלית צילום אילוסטרציה pixabay.com

אמא דיגטלית צילום אילוסטרציה pixabay.com

לפני חמישה חודשים הוא התחיל לגמגם,  בבהתחלה חשבתי שיש עליו יותר מידי אפליקציות אחר כך שהסתבר לי שהוא מפתח חיים עצמאיים כולל פתיחת וסגירת אפליקציות ושלל בעיות הוא נשלח אחר כבר למעבדה. זה לקח שבועיים בהם הוחרם הנייד של הבכורה לשימושי (כי באופן "מפתיע" לא היה בלשכת השירות אליה נשלחנו טלפון חלופי ) אבל אז הוא חזר, עיקש ונוצץ כתמיד.
עד לפני שבועיים. אמצע החופש הגדול שאני עמוסה במליון משימות והטלפון מגמגם, באופן חשוד. זה התחיל סתם בתקיעות ועבר לגמרי לפתיחה ופעולה עצמאית.
לפני שבוע בביקור שלנו באילת החצי הודיע לי – את קונה טלפון חדש,  בואי נבדוק מה המצב של האחריות שלך והכי הרבה הוא יהיה טלפון חליפי כאן בבית (לא היה לנו ספק ששוב לא יהיה טלפון חליפי במעבדה, ויש לנו תחושה כי לא תם עדיין עידן ההשמדת טלפונים של קטן הבית ) ואם לא אז הוא יהיה שלך.
ואל תשכחי את הכלל.
בדיקה קצרה  ברשת העלתה חשש שהוא צודק, לא מעט סטטוסים והערות על כך שהטלפונים נוטים למות בקירוב לסיום האחריות יצרן שלהם, לא מעט מרמרת ובעיקר החשש שזה עומד לקרות גם לי.
כמו צרכנים  טובים שעומדים בכללים, נעשה חיפוש מהיר ברשת  והתייעצות עם מביני דבר ובדיקה בכמה חנויות  (בהם אגב  ששו להציע לי אוטומטית לשדרג את הLG לחדש בתוספת של מאות שקלים אחרי הזיכוי עם חיוך מבין שהנה עברו שנתיים מאז שהאחרון נרכש ) נבחר ונרכש אחר כבוד
XIAMI REDMI NOT 4   שעמד בחוקי הבית, וקיבל המלצות טובות מכולם.
בראשית השבוע התקשרתי אל שירות הלקוחות של LG שם ענה לי נציג חביב ואדיב, ובישר לי כי האחריות שלי תמה באופן מושלם לפני כשבועיים (בדיוק באותו זמן שהטלפון התחרפן), ושצר לו אבל אין אחריות. מאחר ואני יודעת שלא הוא קובע את מדיניות החברות לא ניהלתי איתו את הדיון על איך חמישה חודשים אחרי תיקון חוזרת בדיוק  אותה תקלה .  בדקנו יחד שאני לא טועה בהערכה שלי ואכן חלפו רק חמישה חודשים מהתיקון הקודם אבל ההצעה הכי טובה שלו הייתה, שאסע  לב"ש ואפקיד את המכשיר , בעלות בדיקה של 90 ₪ ואז יעדכנו אותי בעלות תיקון. שלחצתי אותו לקיר (באדיבות ) על מנת להבין כמה יכול להיות סדר גדול של התיקון הוא נע באי נוחות על הקו עד שאמר שזה יכול להגיע ל 800 ₪ נשמתי עמוק .
בלב לא פשוט אמרתי שלום למותג שהטלפונים שלו היו חלק בלתי נפרד מהבית שלנו בשבע שנים האחרונות,  לקח לי עוד כמה ימים לוודא שהצלחתי לגבות הכל, וה LG3  יפורמט אחר כבוד ויישלח למגרת הטלפונים האבודים מתוך ידיעה כשיהיה לי זמן אולי נבדוק באיזה מעבדה פרטית אם אפשר להשמיש אותו בתקציב הגיוני .
כבר שבוע שלם אני מסתובבת עם השוומי החדש  המעבר הכפוי לא תמיד פשוט, גם שהחלפתי מכשירים ושדרגתי  את ה LG שלי הממשק היה מוכר, וכאן אני לומדת  לא אחת דברים, לצד זה המעבר  הוליד בתוכו הזדמנות ללמוד ולהכיר אפליקציות חדשות, לצאת מסע חיפוש לכאלו שאני זקוקה להם (מודד צעדים מעולה מישהו?).
טלפון שהגעתי אליו עם אפס צפיות, והתייחסתי אליו כאל חליפי/ טלפון לילדים מתגלה כמחליף מעולה למותג ייקר, והמחשבה שגם אם יידפק עוד שנתיים, לא יכאב לי הלב והכיס.

וחוק הטלפון של אמא? הוא אגב נשאר על כנו.

 

 

The Village אפליקציה חברתית חדשה להריוניות ואמהות .

 

בפגישה הראשונה שלי עם הצוות של The Village   שאלתי אותם איפה הם היו עד עכשיו.  ואז סיפרתי להם את הסיפור שלי .

הבכורה הייתה בת חודש, אני מתאוששת מלידה, ומעכלת את השינוי. דירת שני חדרים בת"א, ארוזה בארגזים שהתחלנו לארוז אי שם בחודש תשיעי. לילה אחרון. מחשבות על מה יהיה .  בבקר עברנו דירה להורים שלי.

עיר חדשה, שכונה חדשה, אמהות טרייה.

לכאורה הכול היה אמור להיות מושלם, הגעתי לקן משפחתי חם ותומך, קיבלתי את כל העזרה בעולם מהמשפחה שלי ועדיין –התחושה הייתה של בדידות.

לא הכרתי אף אחת. אף אמא בשכונה.  תחילת האביב ואני בשכונה חדשה, שבועיים הסתובבתי בשכונה כל בקר , מקיפה , הולכת הלוך ושוב. רואה קבוצות שונות, אבל מי הן? מטפלות? אמהות כמוני?

למזלי  באחד הבקרים אחת האמהות עצרה אותי, שאלה אם אני חדשה  והזמינה אותי לשבת איתן בגינה. ככה הכרתי פתאום אמהות חדשות, ותיקות, כאלו שאפשר לחלוק איתן דברים כי הן באותו מקום.

 

חמש שנים אחר כך, חודש אחרי לידתו של קטן הבית, מצאתי את עצמי שוב, עוברת דירה.הפעם לא רק אני ההיתי במעגל המעבר אלא הילדים שלא רק הסתגלו להתווספותו של אח חדש, אלא למעבר לבית חדש, שכונה חדשה.

הפעם ידעתי שאין לי את הפריווילגיה להסתובב בשכונה ובגינה עם עצמי, מעבר עם ילדים מצריך הרבה מעבר. וזה היה לא פשוט למצוא .

 

בדיוק בשביל רגעים כאלו (אבל לא רק ) פיתחו את thevillage
מדובר באפליקציה  מבוססת מקום המאפשרת  למי שמורידה אותה לפגוש נשים שנמצאות באזור לפי הגדרות בסיסיות,  באפליקציה אפשר לצרף חברות, לבנות קבוצות, להתייעץ ולשתף והכל באמצעות הטלפון הנייד.

בקליק אחד לדעת מי באזור שלי נמצאת באותו שלב כמוני, למי יש ילדים באותם גילאים, ומי יכולה להתאים להתייעצות קפה, או סתם מפגש בוקר.

ואגב זה מעולה לא רק לחופשת לידה , אחד היתרונות הבולטים של האפליקציה שהיא מאפשרת לדעת מי נמצא באזור גאוגרפי מסויים גם שאת לא שם, כך לדוגמא ידעתי כי חברה שלי מת"א, נמצאת בסמיכות לפארק וקבענו שניפגש עם הילדים. היא שימושית , נוחה לתפעול ובעיקר מסייעת לא להיות לבד.

2015-03-23_2056

האפליקציה כמובן חינמית, וכל מה שצריך זה  להוריד אותה , לבצע הרשמה מהירה באמצעות הפייסבוק. אין צורך במספרי טלפון(כמו בווצאפ), או בהכרות מוקדמת.

 

אני הצטרפתי כמובן לצוות, עכשיו תורכן להצטרף ולצרף חברות.

 

 

להורדה והצטרפות לחצי כאון 

 

 

 

 

 

 

התנתקתי מהמסכים התחברתי לילדים

איך שלא תהפכו את זה הטכנולוגיה כאן, היא חלק מאיתנו. חלקנו משתמש בה יותר , חלקנו פחות, אבל איך אמרה לי הפקידה בדאר- טוב שיש עוד חבילות ותשלומים כי אנשים כמעט לא שולחים היום מכתבים.

אנחנו יכולים להמשיך ולהדחיק, ולהכחיש אבל אט אט התקשורת הבין אישית שלנו משתנה,בילדותי לא היו  טלפונים וההינו הולכים לחבר שרצינו, המורות לא שלחו מייל להורים, אלא שלחו פתק, לא היו קבוצות ווצאפ אלא ההורים היו באמת נפגשים לתכנן דברים (מוזמנים לקרוא על ההבדלים כאן ).

גם העבודה שלנו למעשה לא נגמרת, אם פעם  היו שעות עבודה סגורות, ורק לבודדים היה חיבור מיוחד מהמחשב למשרד היום  בעידן הסמארטפונים  החיבור לעבודה לא נעצר, כולנו מקבלים מיילים בכל שעה ובכל מקום, והצפייה היא קבלת מענה, אגב  בצרפת אגב עכשיו הצטרפו לחוק גרמני וגם שם אסור לשלוח מיילים אחרי שעות העבודה . וזה לפני שדיברנו על וואצפ, ורשתות חברתיות. הכל כאן עכשיו ובכף היד.

ואיפה אנחנו ההורים בכל זה?

בשיחה הראשונה שלי עם נירית צוק העורכת של עשר פלוס על הקמפיין חשבתי בהתחלה שקצת נסחפנו, אז נכון שגם אני נחשפתי לכל החומרים המקצועיים שאומרים שהקשר הבין אישי מצמצם, שמדברים על תקשורת עם הילדים  אבל קמפיין  הורי שאומר לעצור לשעה ? מה אנחנו עד כדי כך צריכים שיזכירו לנו?  ואז חשבתי על זה. בעידן בו הורים צריכים תוספת של שעות על מנת לעמוד בכל המשימות, בעידן בו כולנו מחפשים את האיזון המופר, שווה להעלות את הנושא לסדר היום ההורי, ולו אם נצליח לעצור רגע , גם אם זה מובן מאליו.

מודעת הקמפיין, עוררה סערה

מודעת הקמפיין, עוררה סערה

ואז עלה הקמפיין לפסייבוק, תוך חצי שעה השיח בער, בעד נגד, למה צריך קמפיין למשהו שהוא מובן מאליו, מה לא כולנו מתנתקים, תגובות זועמות לצד תגובות שאמרו וואלה ננסה, או אצלנו זה בשעה אחרת, וגם כאלו שאמרו אף פעם לא חשבתי לקבוע שעה.ואני איתם.  החלטתי להצטרף. ועדכנתי את הילדים שזו התוכנית המשפחתית שלנו.

סוגרת את המחשב מתנתקת

סוגרת את המחשב מתנתקת

ביום חמישי בשבע בערב החלטתי באופן מודע לבצע ניתוק אז נכון שגם בימי שיגרה , אנחנו משתדלים  להתנתק לגמרי במיוחד בשעות הערב , אבל אף פעם לא עשינו את זה כמשפחה, כהחלטה מודעות.  אני תמיד אומרת שטלפון הוא היד השלישית שלי , לכן באופן טבעי  הוא נשאר בכיס, ולא אחת מצאתי את עצמי בזמן השכבות,עם הסיפור מסמסת  למי שמחפש אותי  ולו  בשביל להגיד- אני עם הילדים, או שולפת אותו לצלם משהו (ואז בהרגל אני כבר מעלה לאינסטגרם תוך כדי משהו נוסף), ושדיברנו על זה הבכורה הזכירה שלמרות שלרוב אסור, אז גם הם רוצים לפעמים לראות עוד קצת טלוויזה בארוחת ערב.

 

והאמת? זה יצא מעולה. מלבד העובדה שזה הפך לנושא שיח עם הילדים ובעיני העלה גם אצלם קצת למודעות זה נפל  בדיוק באחד הימים היותר עמוסים שלי , בשבע התנתקתי לגמרי, תזמנתי את הפוסטים סגרתי את המחשב, הכנסתי את הניד להטענה. אין צילומים, אין סימוסים אין טכנולוגיה.

התיישבתי עם קטן הבית לארוחת ערב, הוא היה קצת חולה ולא בעניין, עברתי איתו לטקס שינה קצר והופ למיטה, הגדולים חזרו עם סבא קובי , נרגשים (לא נפגשנו מהבקר), עמוסי חוויות, ניהולנו שיחה ארוכה ומקבילה, התפצלנו לשעת סיפור,בנים בנות, השתרעתי עם הגדולה על המיטה קשקשנו על מה היה בבית ספר, בחרנו ספר. עבר לי בראש לצלם אותנו יחד בועדי מושיטה יד באינסטינקט אל הכיס, היא מזכירה לי שזה שעת התנתקות ושהטלפון שלי בהטענה. אחרי כמה עמודים האמצעי  מגיח, וזה הופך לחצי שיר והמון צחוק. אלו אגב הרגעים האהובים עלי ביום.

אז התנתקתי לקצת יותר משעה, לא משהו גדול, אבל בעצם העצירה היזומה הרווחתי גם שיח על הנושא עם הילדים, וגם קצת מודעות של כולנו הורים וילדים , עלינו.

אנחנו אגב כבר קבענו כלל משפחתי חדש על ניתוק יזום שבועי , ממליצה גם לכם.

 

חוגגת יומולדת ומסכמת שנה

נולדתי בא' תשרי. בעוד רוב האוכלוסייה החילונית חוגגת לעצמה יום הולדת עפ"י תאריך לועזי, אני מאז שאני זוכרת את עצמי מציינת את יום ההולדת שלי פעמיים. בלועזי חוגגים , בתאריך העברי מסכמים.

חשבתי הרבה על סיכום השנה שלי, והגעתי למילה אחת ששזורה בכל הדברים שקרו לי – מאבק.

אני לא ממש מחבבת את המילה הזו, יש בה משהו כוחני,  לוחמני . שהוא לא ממש מה שאני רוצה להיות, אבל בישראל כמו בישראל נדמה לי שזו הדרך היחידה להשיג משהו.

מאבק לקבל את המגיע לנו

מאבק לקבל את המגיע לנו

במישור האישי  משפחתי נאבקתי השנה לקבל את הזכויות שלנו מהמדינה, נאבקתי  לקבל טיפול רפואי במסגרת הציבורית, נאבקנו לקבל תרופות שמגיעות לנו מסל התרופות אבל הקופה עושה ככל שיכולתה למנוע את קבלתם בגלל עלותן, נאבקנו לקבל את המגיע לנו מחברות הביטוח, ומביטוח לאומי. לא בכל המאבקים הצלחנו, ולצערי מרביתם ימשיכו איתנו גם לשנה הבאה. לא סתם אני מברכת תמיד בריאות את כולם. כאן זה לא ברור.

אם אני כבר אמא דיגיטלית למה לא למנף את זה?

אם אני כבר אמא דיגיטלית למה לא למנף את זה?

השנה נאבקתי על הפרנסה שלי, על הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד ממה שאני אוהבת  ועוסקת בו כבר עשרים שנה מבלי להתנצל על זה שאני אמא, .  שהבנתי שאולי שווה לנסות להפסיק להיאבק ולהוכיח למעסיקים שאני ראויה לתפקידים למרות ואולי דווקא משום שאני אמא יצאתי לעצמאות. לקחתי את מה שהם ראו כחיסרון והפכתי אותו ליתרון שלי. לשמחתי הצלחתי לגייס לקוחות שהאמינו בי ולהניע פעילויות ותהליכים(אתם מוזמנים להציץ כאן באודות להתרשם על קצה המזלג ). זה לא פשוט להיות עצמאית, והיו ימים ולילות שהדאגה הייתה רבה. אבל האמונה והידיעה שאני מאוד טובה במה שאני עושה. מחזקת אותי.

הורים דורשים מהפך בחינוך

פעילות למען הורים וילדים, למען החינוך של העתיד, דורשים מהפך בחינוך

במישור הציבורי, גם השנה לקחתי חלק, ונאבקתי למען תינוקות פעוטות וטף, למען קהילת ההורים, חלק מהמאבקים בהם השתתפתי נשאו פרי והצליחו והידיעה  שהצלחתי ולו מעט לשנות את החברה עשו אותי מאושרת עד מאוד.  חלקם אגב  ימשיכו איתי גם לשנה הבאה.

 זו עבודה סיזיפית משהו להיאבק למען שינוי חברתי, להיאבק למען שינוי סדר יום ציבורי. להיאבק להגיע לתקשורת זה הולך והופך קשה משנה לשנה. השנה יותר משנים עברו הבנתי שאם לא נאבק, אם לא נפסיק להיות "נחמדים", אם לא נפסיק "לבקש יפה" לא ממש נקדם משהו. למדתי שככל שמצטרפים יותר הורים, ככל שיש יותר עניין , אנחנו מצליחים יותר.  למדתי השנה לצערי, שבשביל להגיע לסדר היום הציבורי צריך משהו שנע בין מלחמה לאסון אישי.  אבל גם בשנה הבאה ברור לי שאני אהיה חלק. הרצון לעשות את המדינה שלנו טובה יותר למען דור העתיד חזק יותר מכל הגיון שאומר שאני צריכה יותר שעות שינה, ותקציב מותרות לבית .

ושנה הבאה?

כמו תמיד אני מאחלת בריאות. זו הנקודה החשובה ביותר בעיני.

אני מאחלת לנו הרבה פחות מאבקים, ויותר שינויים.

מאחלת שנצליח לאחות את הקרעים שבתוכנו, שנצליח לתקן ולו מעט למען הילדים שלנו.

עוגה מעשה ידייה של אפרת מונשרי גורן

עוגה מעשה ידייה של אפרת מונשרי גורן

שנה טובה.

אם אין אני לי מי לי – שנה ליציאת מצרים שלי

אני חוגגת שנה.

שנה מאז השיחה ההיא, קוראים לזה "שיחת שימוע", אני עוד זוכרת אותה , היא הגיע אחרי תקופה לא פשוטה , כמה ימים קודם כבר אמרתי לקולגה שלי שאני חשה שזה מה שהולך לקרות והיא אמרה שזה לא הגיוני . שתקתי  ברוב השיחה ההיא כי  מה אפשר להגיד כבר למישהי שמתפתלת מולי , ואומרת שאין לה יותר כסף לשלם לי.

מה להגיד ? שנתת את הכול למען החברה שלה?, שסירבתי חודש קודם לנטוש לטובת תפקיד חלומות  כי אני לא הטיפוס שנוטש אנשים במצבים קשים.

שלוש שנים שהתחילו כפרויקט של שלוש שעות בחודש הסתיימו בשיחה של שלוש דקות.

ערב חג פסח. במקום שי לחג קיבלתי שיחת שימוע. אבל לא בחורה כמוני תשב בשקט.

חצי שעה אחר כך, אחרי שלוש שיחות טלפון בהם הודעתי שאני פנויה לעבודה  הגיעה שיחת הגישוש הראשונה,  אחריה היו עוד שיחות והרבה פגישות שהציגו לי את מציאות בה נתקלות אלפי נשים בישראל.

סיפרו שלי כמה  אני מוכשרת , נהדרת, עם טון וחצי ניסיון ו.. שלושה ילדים קטנים. שזו "קצת בעיה" ואיך אני מסתדרת , ומה נעשה בחופשים, כאלו זו הפתעה להיות אמא, כאלו רובם לא אבות, לא אמהות, ומה היה עד עכשיו? עד עכשיו לא הסתדרתי?,  ברור שכן.

הילדים הפכו למשהו שעומד ביני לבין תפקיד.

אמהות הפכה ל"בעיה"

 היו גם כמה שהסבירו לי שאמהות,במיוחד לילדים קטנים היא קצת "בעיה " שלא כל כך מתאימה לסוג מקצוע שלי . מצאתי את עצמי יושבת שוב ושוב ומסבירה שעם קצת גמישות של כל הצדדים זה אפשרי, עובדה אני מחפשת עבודה לא בגללי.

ואז התחילו ההצעות והפגישות ,  מצאתי את עצמי מסרבת להצעות של משכורות שבחיים הם לא היו מעלים על דעתם להציע לגבר בעל ניסיון כמו שלי,התירוץ היה אגב  ב"סוג של משרת אם אז המשכורת בהתאם", מצאתי את עצמי מסרבת להצעות שכללו הגעה הביתה בשעות בהם הילדים שלי ישנים, ארבע פעמים בשבוע כי "ככה נהוג אצלנו שעות עבודה", מצאתי את עצמי קמה והולכת מפגישה שבה נאמר לי, חבל שלא אמרו לי שאת אמא לקטנים, ההיתי חוסך לכולנו את הזמן. חסכתי לו. ועוד שלל דברים

אם אין אני לי מי לי, נכתב בפרקי אבות, והמשפט הזה כאלו נכתב עלי. הבנתי שהדרך שלי היא עצמאות.

הנה ערב פסח, שנה חלפה.

שנה של אתגרים, ניסיונות, הצלחות וגם אכזבות.

שנה בה החלטתי להתמקד במה שאני טובה בו, אוהבת אותו ולא פחות חשוב מבינה בו , לנצל את הידע שלי ,את ההבנה השיווקית שלי, את החברתית שבי ואת האמא שבי . לקחת את כל מה שיש בי וללכת קדימה.

המשרד שלי  צילום טלי בריל

המשרד שלי צילום טלי בריל

שנה שבה החלטתי לנסות לתת קצת יותר לחברה בה אנחנו חיים , לחזור להיות מעורבת חברתית,  לכתוב, להתראיין להעלות על סדר היום הציבורי את הקשיים של ההורים, את הבעיות בחינוך, לנסות לשפר את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו.

שנה שבה הבנתי שהמחיר שגובה פעילות חברתית הוא מאוד גבוהה, גם כלכלי וגם אישי , והבנתי למה מעטים עוסקים בו.

לנסות לשנות  צילום טלי בריל

לנסות לשנות צילום טלי בריל

שנה ששיפרתי את יכולות הג'ינגול שלי בין האמהות לעבודה, שנה שכול התא המשפחתי מנסה למצוא את האיזון בין הדברים.

שנה של עבודה יחד עם מותגים, משרדים, ונשים בזירה המסחרית לצד שנה של מאבקים ציבורים חברתיים ..

מגוון של פעיליות גם מסחריות גם חברתיות

פעילויות לנשים ואמהות

הייתה בסך הכול שנה קשה אבל טובה.

אני מקווה שהשנה שתבוא תהיה קצת יותר קלה, אבל לא פחות טובה.

חג שמח!

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top