מהפך (מכתב לפיבי)

 


פיבי יקרה שלי,


אוי כמה זמן לא כתבתי לך מכתב, עם כל התהפוכות שעוברות פה, איכשהו קצת נטשתי את ממלאכת התיעוד שלך.משום מה המופלאות שלך הפכה ל"שגרתית" ו"מובנת" ואת הרי ילדה שהמילים האלו הן כל כך לא את.


את כבר בת שנה ושמונה חודשים, לפעמים אני צריכה להוסיף את המילה, "רק" בשביל להזכיר לעצמי ולכולם שאת בעצם עוד צוציקית..


את גורמת להרבה לסתות להגיע אל הרצפה בכל פעם ששואלים בת כמה את.


אני מנסה לעשות "רשימת מכולת" של מה את יודעת לעשות, ואני מודה זה קצת קשה, ראבק אפילו הרופא התפתחות בטיפת חלב הפסיק באמצע..וטען בתוקף שאת מאוד מאוד מאוד מפותחת לגילך, כמה טוב שבפרמטרים של הגובה משקל את בממוצע (גובה) והנמוך (משקל), אחרת בכלל..


 


J     לדבר ולברבר – אחת הפעולות החביבות עליך, כל יום אנחנו מגלים שאת שולפת עוד מילים, נכון שיש לפעמים שבושים מצחקים (וי ז יה , במקום טלביזיה, הביאי לי – במקום תביאי לי..) אבל את מחברת משפטים שלמים, כבר דיי הרבה זמן שאפשר לנהל איתך שיחה, אפשר לקבל תשובות על שאלות (וכאן למדנו שצריך להיזהר כי "לא רוצה" זה משפט את אוהבת להשתמש בו), וכן לפעמים שאת מכניסה את האגודל לפה, ומהמהמת משהו , כמו שילדים בגילך עושים , זה משגע אותנו.


J     לשיר- בטוח לא ירשת את זה ממני.. מדהים איך את תופסת שירים, תופסת את הקצב וכמה את אוהבת לשיר..


J     תפיסה- יש לך אחת כזו מהירה


J     לרוץ או כמו שאת אוהבת להגיד- לאוץ.. מאז קלטת ברדיו את לרוץ מהר.. להרוץ מהר את מפזמת אותו בקצב. ללכת ? למה שאפשר לרוץ


J     סיפורים – למרות שיש לך קצת "קוצים" זה אחת הפעיליות החביבות עליך, את מסוגלת לשבת המון זמן עם ספר, את מדקלמת כמה וכמה סיפורים..


J     אוכלת ה- כול.. בקטעים האלו אני מתגעגעת לסבתא שלי ז"ל, הפולניה הייתה מתמוגגת ממך.


J     תחמנית – כן כן למדת בגילך הצעיר לתחמן, אמא אמרה לא? בואו נלך לסבא הוא לא יודע להגיד לא..


J     חיבוקים ונשיקות – אין לי מילים לתאר את האהבה שאת מרעיפה על כולם, בגן כולם נדהמים מהחיבוקים שאת נותנת לילד שקשה לו בבקר. אני? רק החיבוק שלך מעביר לי הכול..


 


בטח יש עוד.. אבל אני לא טובה ברשימות, אני יודעת שכול אמא אומרת שהילד שלה מדהים , אני שומעת את זה מהסביבה, כן פיבי לפעמים זה מפחיד אותי, כי אני יודעת שעם כל הכיף שבדבר, והניצוץ שיש בך, זה גם מצריך ממני דברים שאני מקווה שיש בי בשביל לתת לך.


השבוע החלפנו לך את החדר, מחדר של תינוקת לחדר של פעוטה, שלב מאוד גדול, קיבלנו מיטה במתנה,פרקנו, הרכבנו, העברנו את הארון , הבאנו צעצועים חדשים של "גדולים", החדר לא נראה כמו שהוא היה עד לפני כמה ימים  המון שינויים בשבוע אחד, ואת? את פורחת, כאלו מאז ומתמיד הכול היה פה, כאלו אין בלגן אחד גדול. את ההתרגשות הגדולה השארת לי.


פיבי שלי,


עם כול העליות והירידות, עם כל המתח הזה מסביב, את הקרן אושר שלנו.


אין לי מילים מספיקות לתאר את האהבה .


 


אמא


 


 

יומן גמילה

יומן גמ"ל חוזר


מי היה מאמין שאני אניק, באמת, בהריון אמרתי אולי, אחרי הלידה נתנו לי שלושה חודשים.. והנה אני, 14 חודשים של אמא מניקה, מתוכם כמעט 10 גם שאבתי…


כמו תמיד גם פה זה לא נולד ממניע אידאולוגי, אמא אדמה או חיבור מדהים בין האם לילד.. זה משהו שעבדתי עליו כי היה לי חשוב שיקרה, אבל מעבר לזה, עם הזמן זה נראה לי הרבה יותר פשוט מאשר להתחיל להכין בקבוקים, וגם נודה, יותר משתלם כלכלית.


 


ההחלטה לגמול את פיבי התחילה להתגבש סביב ימולדת שנה שלה, הנשיכות שלה הכאיבו לי, ההנקה הפכה לפחות נעימה והידיעה שלי שהיא כבר שולטת ומבוססת ברזי המוצקים עשתה את זה קל יותר.  מקריאת חומר ושיחה עם חברות החלטנו להוריד את ההנקה בלילה.


 ל 10 ימים שלמים נדמה היה שאני לא אצטרך לגמול אותה כי היא גמלה את עצמה לבד, אבל אז הגיע השרשרת של המחלות של כולנו ולא רק שהיא חזרה לינוק בלילה, היא גם הוסיפה לעצמה קימות.


אז חיכינו לזמן המתאים, זמן בו שרון פחות לחוץ בעבדה ויוכל לקום בלילה , ואני אדע שהוא לא נרדם על הכביש ביום.


ההחלטה נפלה על פסח. הנה היומן גמילה שלנו, נכון אנחנו באמצע תהליך ועוד לא בסוף, אבל אני מרגישה שהיומן הזה מיצה את עצמו, עכשיו זו התמודדות חדשה. השלב הבא יהיה צימצום ההנקות של לפני השינה וזו של הבוקר שגם ככה לא קבוע, והתמודדות עם הדילמה של בקבוק סימילאק במקום כן או לא.


אז קבלו..


 


לילה 1


שעתיים וחצי.


זה מה שלקח לפיבי בשביל להפסיק לצרוח ולחזור לישון.בלי ציצי, בלי אמא… לא כי אמא לא פה, אלא כי אמא החליטה שדיי, מספיק. הגיע הזמן לאכול אוכל של גדולים, והגיע עוד יותר הזמן להפסיק לאכול בלילה.


ולא זה לא היה קל


לא רק בגללה, גם בגללי.


שרון היה צריך להיות נוקשה גם איתי, כמעט ונשברתי.


נראה מה יהיה לנו הלילה. אני מקווה שזה יהיה בקלות ובמהירות כי פיבי תופסת יפה.


 


לילה 2


נדמה שיש שיפור,  4:30 התעוררות. שרון ניגש אליה, ומנסה להרגיע אותה. מה שהופך לשעתיים של on-off של בכי. הפעם אנחנו יותר מתואמים. או בעברית אני שותקת. ברבע ל 6  שנקבעה כשעה בה אפשר לינוק אנחנו מקבלים החלטה למשוך אותה עוד קצת שלא תעשה את ההקשר של לקום בארבע ולבכות עד שש..


הלך לא רע.


בשבע היא קמה.


 


לילה 3


זה היה יום דיי עמוס, ודיי חסר שינה לפיבי מה שעשוי לרמוז על השיפור, פיבי הלכה לישון מאוחר יחסית אחרי השתתפות דיי פעילה בליל הסדר ויום שאת מרביתו היא בילתה בנישנוש…


ב4:40 היא פלטה זעקת שבר, ספק כאב ספק בהלה, שרון ניגש, והרגיע אותה, לקח לו משהו כמו חצי שעה לחזור למיטה. פיבי נרדמה. בעשרה לשש היא התעוררה, ואני קמתי הנקתי אותה. קמנו כולנו בתשע.


 


לילה 4:


זה מתקצר, פיבי מתעוררת קלות, שרון עושה לה ששש.. והיא חוזרת לישון


 


לילה 5 :


משהו ממש הציק לה בלילה, שרון קם אליה כמה פעמים, הקטע הטוב בסיפור שאני פחות נדרכת ופחות מתעוררת, קצת מים הרבה חיבוק והיא חזרה לישון, ברור לנו שזה לא פינוק אלא משהו מציק.


 


לילה 6


או שזה הים, או שזה ההרגל אבל דממההההה


פיבי ישנה לילה שלם.


ששש…


 


לילה 7


שקוראים למרפי הוא בא…


הלילה פיבי לא רק שלא ישנה אלא הקיאה את נשמתה, שילוב של יותר מידי אוכל לפני השינה, ככה זה ששתי סבתות נמצאות באותה ארוחה. הלילה זו  הפעם הראשונה  שאני  קמתי אליה מאז שהתחלנו את הגמ"ל, זה לא פשוט קומבינציה של ילדה מקיאה שרוצה ציצי, אבל החלטה זו החלטה. היא הבינה שאמא תעזור לה לחזור לישון, אבל שציצי לא יהיה פה.


ארבע קימות, שלוש הקאות ושני מיים…


 


זהו, אני מפסיקה עם היומן הזה, אנחנו נכנסים לסוג של תרגולת לילה, פיבי בתמורה מנצלת את העובדה שאני איתה בבקר ויונקת יותר, אני יודעת שביום ראשון היא תחזור לגן, ואז נתמודד עם זה שוב.


 


חג חירות שמח.

האם אני אשבור את תסמונת שמעון פרס?

 


 


ראיון עבודה מס' 2 , אני כמו שמעון פרס תמיד מגיעה לשלישיה הסופית.. לרוב יוצא שאני מספר שתיים


 


האם הפעם אני אהיה מספר אחת??


 


ראיון עבודה שני באותה חברה  לתפקיד שאני יכולה לעשות עם ידיים קשורות מאחורי הגב.. עשרים דקות מהבית.


אממממ


הבוסית מתקשה להחליט מי מבין השלושה זוכה בתפקיד ולכן קראו לי היום לראיין 2.


 


חברי הפאנל הנכבדים כללו את הבוסית, ועוד שני נציגי חברה שאו שהיא "דגה" אותם במסדרון , או שהם באמת חשובים לה. היא הציגה  את  הנוכחים ואמרה  שהם ישאלו אותי שאלות ויעזרו לה להחליט…


 


נתתי את תקציר הרזומה המאוד מרשים שלי בחמש דקות (נציגת מח' כספים זעה במקומה באי נוחות), סיימתי אותו יפה בשאיפות שלי, בניסיון שלי ולמה אני מתאימה לדעתי לתפקיד ואז..


דממה.


אני מחייכת הבוסית  דוחקת בהם לשאול אותי שאלות..


ואז נציגת מח' כספים אומרת לי יש לך ילדה נורא קטנה בבית איך זה יסתדר ???


 


:-[  פנאל של שתי נשים וגבר, תצפו שהגבר ישאל את זה.. לא נציגת מח' כספים!! להרוג אותה. כמובן שהסברתי לה שיש לי סידור ובכל מקרה אני גרה אצל ההורים שלי אז אין בעיה… לזכותה של הבוסית נאמר שהיא יצא מייד להגנתי ואמרה שאין עם זה בעיה


 


הגבר היחיד פלט שאלה שכבר עניתי עליה בתקציר, הוא בתכלס אמר שאין לו מה לשאול אותי ממש עניתי לו שוב עם חיוך.


 


חמש עשרה דקות ואני  בחוץ. בחיי שהיו לי כבר כמה וכמה ראיונות עבודה, כולל עוד אחד מאז שפיבי נולדה אבל בחיים לא היה לי  כזה.


 


 

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top