אם אין אני לי מי לי – שנה ליציאת מצרים שלי

אני חוגגת שנה.

שנה מאז השיחה ההיא, קוראים לזה "שיחת שימוע", אני עוד זוכרת אותה , היא הגיע אחרי תקופה לא פשוטה , כמה ימים קודם כבר אמרתי לקולגה שלי שאני חשה שזה מה שהולך לקרות והיא אמרה שזה לא הגיוני . שתקתי  ברוב השיחה ההיא כי  מה אפשר להגיד כבר למישהי שמתפתלת מולי , ואומרת שאין לה יותר כסף לשלם לי.

מה להגיד ? שנתת את הכול למען החברה שלה?, שסירבתי חודש קודם לנטוש לטובת תפקיד חלומות  כי אני לא הטיפוס שנוטש אנשים במצבים קשים.

שלוש שנים שהתחילו כפרויקט של שלוש שעות בחודש הסתיימו בשיחה של שלוש דקות.

ערב חג פסח. במקום שי לחג קיבלתי שיחת שימוע. אבל לא בחורה כמוני תשב בשקט.

חצי שעה אחר כך, אחרי שלוש שיחות טלפון בהם הודעתי שאני פנויה לעבודה  הגיעה שיחת הגישוש הראשונה,  אחריה היו עוד שיחות והרבה פגישות שהציגו לי את מציאות בה נתקלות אלפי נשים בישראל.

סיפרו שלי כמה  אני מוכשרת , נהדרת, עם טון וחצי ניסיון ו.. שלושה ילדים קטנים. שזו "קצת בעיה" ואיך אני מסתדרת , ומה נעשה בחופשים, כאלו זו הפתעה להיות אמא, כאלו רובם לא אבות, לא אמהות, ומה היה עד עכשיו? עד עכשיו לא הסתדרתי?,  ברור שכן.

הילדים הפכו למשהו שעומד ביני לבין תפקיד.

אמהות הפכה ל"בעיה"

 היו גם כמה שהסבירו לי שאמהות,במיוחד לילדים קטנים היא קצת "בעיה " שלא כל כך מתאימה לסוג מקצוע שלי . מצאתי את עצמי יושבת שוב ושוב ומסבירה שעם קצת גמישות של כל הצדדים זה אפשרי, עובדה אני מחפשת עבודה לא בגללי.

ואז התחילו ההצעות והפגישות ,  מצאתי את עצמי מסרבת להצעות של משכורות שבחיים הם לא היו מעלים על דעתם להציע לגבר בעל ניסיון כמו שלי,התירוץ היה אגב  ב"סוג של משרת אם אז המשכורת בהתאם", מצאתי את עצמי מסרבת להצעות שכללו הגעה הביתה בשעות בהם הילדים שלי ישנים, ארבע פעמים בשבוע כי "ככה נהוג אצלנו שעות עבודה", מצאתי את עצמי קמה והולכת מפגישה שבה נאמר לי, חבל שלא אמרו לי שאת אמא לקטנים, ההיתי חוסך לכולנו את הזמן. חסכתי לו. ועוד שלל דברים

אם אין אני לי מי לי, נכתב בפרקי אבות, והמשפט הזה כאלו נכתב עלי. הבנתי שהדרך שלי היא עצמאות.

הנה ערב פסח, שנה חלפה.

שנה של אתגרים, ניסיונות, הצלחות וגם אכזבות.

שנה בה החלטתי להתמקד במה שאני טובה בו, אוהבת אותו ולא פחות חשוב מבינה בו , לנצל את הידע שלי ,את ההבנה השיווקית שלי, את החברתית שבי ואת האמא שבי . לקחת את כל מה שיש בי וללכת קדימה.

המשרד שלי  צילום טלי בריל

המשרד שלי צילום טלי בריל

שנה שבה החלטתי לנסות לתת קצת יותר לחברה בה אנחנו חיים , לחזור להיות מעורבת חברתית,  לכתוב, להתראיין להעלות על סדר היום הציבורי את הקשיים של ההורים, את הבעיות בחינוך, לנסות לשפר את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו.

שנה שבה הבנתי שהמחיר שגובה פעילות חברתית הוא מאוד גבוהה, גם כלכלי וגם אישי , והבנתי למה מעטים עוסקים בו.

לנסות לשנות  צילום טלי בריל

לנסות לשנות צילום טלי בריל

שנה ששיפרתי את יכולות הג'ינגול שלי בין האמהות לעבודה, שנה שכול התא המשפחתי מנסה למצוא את האיזון בין הדברים.

שנה של עבודה יחד עם מותגים, משרדים, ונשים בזירה המסחרית לצד שנה של מאבקים ציבורים חברתיים ..

מגוון של פעיליות גם מסחריות גם חברתיות

פעילויות לנשים ואמהות

הייתה בסך הכול שנה קשה אבל טובה.

אני מקווה שהשנה שתבוא תהיה קצת יותר קלה, אבל לא פחות טובה.

חג שמח!

היי אני כבר לא תינוק – קטן הבית עובר למיטה של גדולים

לפעמים נדמה לי שהוא רק נולד, הוא קטן הבית והוא חגג לא מכבר שנתיים. יחד עם האביב, עם השמיכות שהפכו קלות יותר ועם הגובה שהוא תפס, הוא גילה שאפשר לצאת ממיטת התינוק,יום אחרי שקלטתי אותו מניף בגמישות מופלאה רגל אל מעבר למעקה המיטה  נפלה ההחלטה. עוברים מיטה. לא עוד מיטת תינוק, כי קטן הבית כבר לא ..

כבר לא תינוק  צילום טלי בריל

כבר לא תינוק צילום טלי בריל

לכאורה אנחנו כבר אמורים להיות מתורגלים שלא נאמר אדישים, בכל זאת עשינו זאת כבר פעמיים אבל נהפוך הוא, יש משהו מרגש במחשבה ובפעולה שהנה עושים משהו חדש, שעוברים עוד שלב בגדילה שלב שיודעים שזהו , זו הפעם האחרונה שעושים אותו וגם הפעם כמו הרבה דברים אצלנו זה היה שונה.

את המעברים הקודמים ערכנו בבית אחר, הבכורה הייתה – בכורה, היא הייתה בחדר משלה, ועברה למיטה שקיבלנו המעבר שלה זכור כמשהו דיי קל.

שהאמצעי גילה כישורי הימלטות, ורגע לפני שקטן הבית הצטרף למשפחה רכשנו מיטה נפתחת, אני חייבת לציין שנתקלנו בקשיים, והניסיונות ללינה משותפת לא הצליחו, אני לא יודעת אם זה בגלל שידענו שאנחנו רגע לפני שינויים משמעותיים(לידת תינוק נוסף ומעבר דירה)  הנחנו לזה, את האמצעי העברנו לחדר זמני. ואכן תקופה קצרה אחרי שקטן הבית הצטרף עברנו כולנו לדירה, ומאז החלוקה היא לבכורה יש חדר , ושני הבנים חולקים חדר נוסף . קטן הבית במיטת תינוק, האמצעי על מיטה שיש לה מיטה נפתחת .

לא עוד. הגיע הזמן לשינוי.

התחלנו בשיחה משפחתית, עיקר מאמץ ההסברה היה לאמצעי, הוא וקטן חולקים יחד חדר, אם עד עכשיו זה פחות השפיע, כי בכל ערב קטן הבית הושכב במיטה שגם אם לא ממש בא לו לישון הוא לא יכל לצאת ממנה , הרי מערב הוא "משוחרר" והיה ברור לנו שתהיה השפעה גם על האמצעי. בשביל לעשות את המעבר קל יותר עשינו גיוס משפחתי, ה"גדולים" סייעו במלאכת הפירוק של המיטה, הפרדת המיטה הנפתחת מהמיטה, הוכנו מצעים חדשים, סודרו המגירות

הגדולים מפרקים  צילום טלי בריל

הגדולים מפרקים צילום טלי בריל

ונפתחה ה"מעורה הסודית", אליה נדחקו בהתלהבות שלושה ילדים וכלבה אחת :).

המערה הסודית צילום טלי בריל

המערה הסודית צילום טלי בריל

ההכנות זה החלק הקל, ההתמודדות היא קצת קשה יותר.

בלילה הראשון ההשכבה לקחה לנו שעתיים, שעתיים בהם בכל רגע נתון אחד משני הבנים יצא מהחדר, קרא אמא/אבא , שעתיים בהם הבנים השתוללו עד שקרסו יחד לשינה.

בלילה השני זה לקח שעה וחצי, ומלחמה של איפו יישן מי. בשלישי הם כבר החליפו שלוש פעמים מקומות אבל קרסו יחד J, חלפו מאז כמה לילות,בהם התמודדנו עם מאבק של חלוקת המיטות, תלונות של האמצעי על הקטן, הקטן על האמצעי. ואני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה.

ביקשתי מפיית השינה הפרטית שלנו, שמלווה אותנו כבר הרבה שנים ועוזרת דבורה זהבי מהמרכז לייעוץ שינה כמה טיפים לטובת מעבר לחדר משותף:

  1. הכינו את הילדים לשינוי- דברו עם האחר הגדול ועם הילד שעובר למיטת מעבר /נוער. כחלק מההכנה הרכיבו את המיטה ליד הילדים,היעזרו בילדים להציע מצעים. ניתן לשחק יחד עם מיטת המעבר החדשה כך שהילד ירגיש ביטחון.
  2.  שעת השכבה- במידה והילדים הולכים לישון באותה שעה תוכלו לשבת כאשר אתם מקריאים סיפור, בין הילדים. אם הילד  הגדול יותר הולך לישון מאחור יותר הסבירו לו שאחיו עלול להתעורר אם הוא יעשה רעש. ושלבו  את טקס השינה אם עדיין קיים בסלון או בחדר אחר.
  3.  אל תכעסו. ייתכן שבימים הראשונים הבכור יעשה רעש ויעיר את אחיו לא רק הקטנים מסתגלים לשינוי גם הגדולים
  4. משחקים אחרי שעת ההשכבה- עכשיו שכבר אין סורגים במיטה הילדים חופשיים לרדת מהמיטה ולשחק יחד אחרי שעת כיבוי אורות. תוך מספר ימים הילדים יפסיקו לרדת לצורך משחק. בימים הראשונים אין צורך להיכנס כל שתיים שלוש דקות ולפזר את המשחק מכוון שהילדים ישמחו שאתם חלק מהירידה.כנסו לחדר כל כרבע שעה ובלי כעס בקשו מילדים לעלות כל אחד למיטתו.
  5.  יוצאים נכנסים – במידה והילדים יוצאים מהחדר לאחר שעת ההשכבה החזירו אותם למיטה בלי לדבר איתן ובלי להרים את הקול. זה הזמן ללבוש את מסיכת הפוקר פייס שלכם. תוך כשבוע הילדים יבינו שאתם עקביים ושלא משתלם להם לצאת מחדר
  6. מחליפים מיטות- במידה והילדים מחליפים אפשרו להם בלילה הראשון והסבירו במהלך היום שלכל אחד יש את המיטה שלו ואתם מצפים מהם שכל אחד יישן  במיטתו. האם כדאי להילחם  על זה ? לא. אחרי שהתרד ההתלהבות הילדים יבקשו לישון במיטתם בלי שנצטרך להתערב.

 

 

לילה טוב

 

בסוף הם נרדמו שדודים צילום טלי בריל

בסוף הם נרדמו שדודים צילום טלי בריל

חוסכי הזמן שלי

אני חושבת שהדבר שאמהות  הכי רוצות (מלבד שעות שינה ורצוי ברציפות) זה עוד שעה ביום, שעתיים זה יהיה בכלל להיט. כי מרביתנו רודפות תמיד אחרי השעון.

מאז שאני אמא , למדתי להעריך את כל מקצרי הדרך. למדתי שחצי דקה פה , עשרים שניות שם עושים עוד שעה שלמה. כל מה שאני יכולה לעשות במקביל למשהו מתקבל באהבה גדולה ובתודה.

השבוע אחרי שיחה עם חברה שנזפה בי שאני לא משתפת, החלטתי לנסות לכתוב על הדברים והמוצרים הקטנים שחוסכים לי את הזמן ו/או מקלים על החיים שלי ולא רק.

רובי שואב האבק הרובוטי שלנו

האמת שהרבה זמן רציתי את רובי, שיש שלושה ילדים וכלבה בבית אחד,שאין עוזרת,  הריצפה הופכת למשהו שיש מתחת למשהו, והמטאטא הוא אחד החברים הטובים שלי ושל החצי , בעיקר בערבים או בשעות הבלתי אפשריות של הבקר. חברות המליצו לי בלי סוף לאמץ לי אחד משלי אבל מה שמנע מאיתנו יחסים עם רובי משלנו היה המחיר שלהם , כל פעם הנושא עלה בדיוני תקציב בית, וכל פעם מצאנו שימוש אחר לעלות המאוד גבוהה שלו . אבל לפני שנה החצי חזר יום אחד ואיתו מתנה, אז נכון הוא לא היה מהסוג המשוכלל, אבל קיבלנו אותו באהבה. לרובי מסתבר יש גם תפקיד חינוכי,ילדי  הבית למדו כי מה שנשאר על הרציפה רובי אוכל, ואם בבתים אחרים צריך "לסדר לעוזרת", כאן הילדים יודעים שאמא מפעילה את רובי וזה אומר שמה שנשאר רובי אוכל, ו/או הולך לפח. בשבועות הראשונים הבכורה והאמצעי עשו תחרות מי מסדר את החדר/סלון מהר יותר וזוכה להפעיל אותו, ובהמשך זה כבר הפך לשגרה וגם אני מודה לפעמים לאיום ברמה של תאספו כי רובי מגיע היום לחדר משחקים..

רובי, עושה את העבודה צילום טלי בריל

רובי, עושה את העבודה צילום טלי בריל

אז הוא לא הכי משכולל, וכן הוא עושה קצת רעש,ויש חדרים שאני לא יכולה להשאיר אותו לבד, ולו בגלל העבודה שהוא נכנס למקומות ולפעמים נתקע, אבל הוא החוסך זמן שלי. לרוב אני מפעילה תוך כדי דברים אחרים,ולמרות שהזהירו אותי שרק הכי יקרים שווים משהו כבר יותר משנה שהוא רץ פה, עם השערות של הכלבה, החול של הילדים, והגרעינים של התוכי. את העלות שלו הוא החזיר מזמן.

אם אין לכם אחד כזה, עכשיו אפשר למצוא הרבה דגמים בחנויות. ממליצה בחום לאמץ.את השם שלו אגב הילדים נתנו לו ביום שהוצאנו אותו מהאריזה.

כד חלב עם סכין.

הבעיה הכי גדולה בשקיות חלב היא.. לפתוח אותם.אנחנו מעדיפים לקנות חלב בשקיות, שילוב של מחיר של נחות והרגל, רק תמיד שיגע אותי הקטע של הפתח, כי חוק מרפי אומר שבדיוק שיש  עשר שניות לתקתק קפה אזל החלב המשקית, ואז לכו תמצאו מספרים, אז המהדרין מוצאים סכין ואלו שלא יודו בחיים עושים את זה עם השיניים (זכר לימים בהם שתו שוקו בשקית ). התוצאה אגב לרוב היא שפיץ של חלב ולא תמיד בכוס.

הפעם הראשונה שנתקלתי בפטנט הייתה דווקא במיון יולדות אליו הגעתי באחד ההריונות. אני לא זוכרת איך הגענו לדבר על שקיות חלב , אבל אחת האחיות סיפרה לי שיש לה משהו להראות לי, וחזרה עם חיוך וכלי פלסטיק לשקיות חלב  שיש בו סכין מובנית הפעולה פשוטה, לוקחים את השקית מעבירים אותה בגילוטינה ויש שקית חלב פתוחה. בלי לחפש מספריים/סכין ובטח בלי לנשוך עם השיניים . זה היה אז סוג של פטנט, והיא סיפרה על חנות מיוחדת שיש לה, ואיך כל פעם היא מגיעה לשם היא עושה רכישה עבור עוד משהו. זה היה מסוג הדברים שאמרתי לא יכול להיות שלא חשבו עליו קודם, ורשמתי לעצמי את השם של החנות, כזה אני רוצה.

איך לא חשבו על זה קודם  צילום טלי בריל

איך לא חשבו על זה קודם צילום טלי בריל

הזמן עבר, קטן הבית הצטרף למשפחה, ולמי יש זמן לנסוע לחנות אי שם. ואז הוא נכנס לייצור המוני. אנחנו מצאנו אותו במקרה בחיפוש אחרי פטנט אחר בחנות כלי בית. המוכר סיפר שזה אכן מוצר חדש, ומי שמוצא אותו קונה תמיד שניים. אז אם אתם שותים חלב משקית,או אם עד היום בדיוק בגלל זה קניתם חלב מקרטון זה בשבילכם

לאור הבקשות – המוצר משווק ע"י פלנרו  והיצרן הוא קנקומט 054-8445399

חיתול דיגטלי עוד אין אבל אפליקציה יש

האגיס משיקים ממש עכשיו אפליקציה חדשה להורים ולא היא לא יודעת להחליף חיתולים לבד ,למרות שאני מודה שאם כל אהבתי האין סופית לילדי,הייתי  מוכנה לשלם הרבה עבורה.

אז מה כן?

האגיס ממשיכים את המהלך הדיגיטלי שהחלו לפני כארבע שנים שהשיקו את עמוד הפייסבוק שלהם , ואחרי השקת האתר החדש והמגזין התפנו לדבר הבא.

אני חושבת שאין עוד משהו שלא הפנים שהיד השלישית של כל אמא (וגם אבא) היא סמארטפון , כבר כתבתי את זה בהשקה של האפליקציה של הכללית, אבל אם שם דובר על שירותים חוסכי זמן, כאן חברים מתגלה אפליקציה שרוב הסיכויים , במיוחד אם אתן אמהות לילד ראשון שתגזול לכן זמן..

אז אחרי התנסות הנה החוויה שלי.

הרשמה : פשוטה , קלה יחסית, ולא מצריכה משהו מיוחד.

הדבר המרכזי הוא היומן האישי , ריכוז של אירועים ורגעים מרגשים והתפתחותיים של הילד, ממשקל הלידה והגובה  ורגעים משמחים, צעד ראשון, שן ראשונה, יומולדת ראשון, יש אופציה כמובן להוסיף גם רגעים אישים.  כל אירוע כזה יכול להיות תמונה או סרטון.

מה הרגע שלכם?  צילום מסך מתוך האפליקציה

מה הרגע שלכם? צילום מסך מתוך האפליקציה

חובבות המצגות והסרטונים הקצרים יגלו אופציה לא רעה של הכנסת מצגות או סרטונים קצרים מתמונות כולל אפשרות של נעימה מוסקלית מהנייד או מגלריה . את התמונות והסרטונים אפשר להעלות מהזיכרון של הטלפון הנייד או לצלם ישירות.התפעול פשוט, ונעשה במהירות.

הפיכת תמונות למצגת חביבה צילום מסך מאפליקציה

הפיכת תמונות למצגת חביבה צילום מסך מאפליקציה

התוצאה , ציר זמן עדכני של הדברים החדשים והמרגשים

את היומן תוכלו לשתף כרגע בפייסבוק שלכם, אישית פחות אהבתי את האופציה ולו בגלל שהאפליקציה לא נתנה לי את האופציה לערוך את הטקסט המשותף אלא בחרה עבורי משפט אוטומטי  שלא רק שאין בו  שומדבר אישי אלא   הוא מאוד פרסומי .

ההודעה בפייסבוק - אין אפשרות לערוך

ההודעה בפייסבוק – אין אפשרות לערוך

מלבד היומן באפליקציה גם  קישורים אל מגזין האגיס, מגוון הטבות ומבצעים , מידע על המוצרים, וקישור לעמוד הפייסבוק של החברה.

למה כן :  אני מעריכה מאוד את המאמצים שהאגיס משקיעים בצרכנים שלהם, זה מראה על חשיבה שהיא קצת מעבר, היתרון הגדול של היומן הוא באמת האפשרות להשתמש ביד השלישית שלנו  לתיעוד רגעים מרגשים, והיכולת לשתף אותם יחד.

למה לא: לאמהות עם מעט זמן ונטייה להתמכרות אני צופה בעיות לא פשוטות.

טעון שיפור :  מה עם אמהות ליותר מילד אחד (תאומים נגיד),   או כאלו שזה לא הילד הראשון שלהם ?

רוצים גם? קליק אחד ויש לכם חינם :    http://qr.moblin.com/huggies/?id=9  

 

בוא נדבר על הווה , לא העתיד. מכתב פתוח לשר החינוך

שלום כבוד השר,

אני שוב כותבת לך מכתב, שנה אחרי המכתב הקודם שלי.

 השנה הפקדתי בידך את העתיד של שניים משלושת ילדי,   השנה כבוד השר אתה אחראי ישירות על שניים מילדי  שנכנסו לראשונה למערכת החינוך, הבכורה לכיתה א' והאמצעי לגן טרום טרום חובה.

שלוםפ כיתה א' צילום טלי בריל

שלום כיתה א' צילום טלי בריל

הייתה לנו שנה דיי סוערת  במערכת, הרבה הצהרות, ביטולים, המון  מסיבות עיתונאים וסטטוסים חוצבים בפייסבוק.

אבל בשדה החינוכי? שם כך נראה שום דבר באמת לא מתקדם.

סטטוסים מושחזים, צילום מתוך עמוד הפייסבוק של שר החינוך

סטטוסים מושחזים, צילום מתוך עמוד הפייסבוק של שר החינוך

אתה מבין כבוד השר, חשבתי שאתה כמי שבא מהשדה החינוכי, כמי שהצהיר עוד לפני הבחירות שזה זה התפקיד שהוא רוצה, זה שטוען שהוא קשוב לרחשי הלב של ציבור ההורים, זה שרוצה להצעיד את ישראל קדימה . חשבתי שאולי תתחיל לעשות שינוי.

שנה אחרי ו..

שנה אחרי ולמידה משמעותית לא מתחילה בגני הילדים, אחרת איך תסביר שבניגוד לכל המחקרים והמומחים בארץ ובעולם בגני הילדים שלנו גם שנה הבאה ילמדו עד 35 ילדים עם גננת, סייעת ו.. בת שירות לאומי, שנה אחרי ובמקום לקחת אחריות, להבין כי חמש השנים הראשנות בחייו של ילד הם החשובות ביותר, לפעול למען התאמת מערכת החינוך אל גיל הילדים , התאמת התקנים העולמיים ולאמץ את מסקנות ועדת טרכנטנברג אתה בוחר בפתרון שהוא לא פתרון. בת שירות כבוד השר כבודה במקומה מונח, אבל היא לא אשת חינוך. ואנחנו עוד נצטער על זה.

שנה אחרי ואתה יוצא בהצהרות על קיצור החופש הגדול,שבשטח מסתבר מרגע לרגע שזה בעצם פיילוט רק לכתות א-ב , שהוא אומנם מסובסד ואין אלא לברך על כך  אבל תלוי ברצונן וביכולתם  של הרשויות  המקומיות..ולא זה לא סבסוד מערכות קיימות אלא מערכות חדשות . וגם עכשיו רגע לפני פסח רב הנסתר על הגלוי,  ושוב מילים יפות , כותרות ענק ובשטח שוב עשרות הורים ינסו להבין מה קורה. ומי באמת נשאר עם הילדים ומה התוכן , וגם השנה המציאות הכלכלית הכואבת תבוא על חשבון החינוך.

ואם כבר נגענו בחופש הגדול צא לי אבל החמצת  הזדמנות אולי היסטורית לעשות את השינוי, לקדם תהליך של שינוי, תהליך של חשיבה , של שיתוף פעולה ולשנות את מערכת החופשות, להתאים אותה למציאות הישראלית , להתאים אותה לצרכים המשתנים של המערכת.

גם כאן בחרת  במילים יפות,  הזמנת הורים ולעדה אבל לא באמת הקשבת למה שיש להם להגיד וחזרת אחורה בזמן.

פספוס גדול

פספוס גדול

אתה מבין כבוד השר,יש תחושה כזו של החמצה דווקא מאלו שיודעים שאי אפשר הכל , שיש מחיר שנצטרך כחברה לשלם, שנצטרך יחד למצוא את הפתרונות שנוכל להתקדם באמת.

אבל בשביל זה צריך לקחת יוזמה, בשביל זה צריך לקחת בחשבון שיהיה לזה מחיר לא פשוט, בשביל זה צריך הרבה מעבר לסטטוס נרגש או מסיבת עיתונאים, בשביל זה צריך לבוא נחוש אל מול כל הכוחות החזקים במשק, בשביל זה צריך לשים את טובת הילדים לפני הכול.

וזה לא קרה.

 אבל עברה רק שנה כבוד השר, וכבר אמרו לי שאני אופטימית, ואולי כל מה שנשאר לי זה להאמין שאולי  אולי מתשהו כן תשנה משהו.

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top