"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ." זו הייתה השנה שלי

"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָתָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ."לא חושבת שאי פעם התעמקתי בטקסט הזה שנאמר בראש השנה, ראש השנה זה זמן חשבון פנימי אצלי, בעיקר כי הוא יום ההולדת העברי שלי. (השנה אגב מתאחדים להם תאריכי ימי ההולדת שלי וזה חוסך את החשבון האישי הכפול) והבקר בחיפוש של משהו אחר לגמרי,בין שלל ברכות ראש השנה במייל קראתי אותו שוב. כאלו נכתבו מחשבותי אני במילים אלו .

נדמה לי שלא הייתה שנה בה חיכיתי כל כך שתסתיים שאוכל להניח אותה מאחורי , ועברתי כבר כמה שנים מאתגרות בחיים.

השנה הזו הייתה דו קוטבית ברמות מטורפות, כמו שהחיים עצמם היו.

מצד אחד הרגשנו בבית. התאהבנו במה שיש למקום להציע, במדבר , בשקט, וביכולת לצאת מרחק פסיעה ולהיות בטבע.
צמחנו כולנו, כמשפחה, כאינדיבידואלים, נדמה שהילדים סוף סוף מצאו את מקומם, קטן הבית עשה זינוק משמעותי בתוך הגרף האישי שלו בעזרת צוות טיפולי שלא הניח לו, האמין בו ודחף אותו ואותנו קדימה.
אחרי שנה סוערת בפעילות בוועד הורים בבית הספר קיבלתי את אחת ההחלטות הכי משמעותיות שלי לקחת צעד אחורה להוריד את המעורבות , את הניסיון לשיפור לקידום , ואת הצפיות.
התמקדתי באיים של הטוב בתוך מערכת שנמצאת אי שם מאחור, ומתהדרת בזה שהצליחה מעט לצמצם ולו קוסמטית את המצב, שמסתתרת מאחורי המילה "פריפריה" במקום לנער את האבק ולדרוש יותר גם מעצמה אגב.
ידעתי כמו תמיד שחינוך מתחיל בבית, ומה שיחסר להם מהמערכת אנחנו נוכל להשלים להם, ראיתי את הטוב במערכת החינוך הבלתי פורמלית, זכינו במדריכי חוגים שהיו הרבה מעבר, והחלטתי  לשחרר.
בקייץ קצת לפני תחילתה השנה עברנו לבית שקסם לנו, הוא היה ללא ספק קטן פיזית למידתנו אבל אהבנו אותו מאוד ונהנו מכל מה שהוא הציע לנו.
במישור החברתי  מצאנו לעצמנו חברים שהפכו למשפחה,  הם הלכו איתנו יחד יד ביד בכל האתגרים לטוב וגם לרע , ידעו לעזור לכוון וגם לחבק שהיה קשה מידי .

יחידת הקומנדו המשפחתית צילום טלי בריל

יחידת הקומנדו המשפחתית צילום טלי בריל

בתחום התעסוקה מצאתי את מה שאני עושה הכי טוב, דייקתי את עצמי את יכולתי, חיברתי בין העולמות הדיגיטליים בהם אני חייה, לבין ענף התיירות שהוא אחד מהענפים המובלים באזור. עבדתי קשה, אבל העבודה נשאה פרי , וקיבלתי מחמאות ומשובים חיובים מכל מי שעבדנו יחד.

אבל מעל כל הטוב הזה  רחיפה עננת האי וודאות. מה יהיה עם קטן הבית בסוף השנה.
העננה הזו הייתה צבועה בחלק מהזמן בוורוד אני מודה, אולי זו העובדה שידעתי שיש מספיק "בוגרי גן " לפתיחת כיתה א , אולי ההבטחה של שר החינוך להחריג את היישוב ולהשקיע משאבים במקום בהסעות בשילוב ולמידה, אולי האופטמיות והאמונה שלי שמי שפתח גן, ידע לפתוח גם כיתה.  אולי גם השיחות עם הצוותי הטיפוליים שחשבו ממש כמוני.
עננה לפעמים ורודה , אבל היא הייתה שם .
יחד עם ההתלבטות שלנו ,שלא שונה מהתלבטות של הרבה הורים לילדים בגן חובה לגבי העלייה לכיתה א', האם הוא בשל? האם הוא מוכן?
זו הייתה שנה לא פשוטה במישור של מימוש זכויות ולו בסיסיות לקטן הבית.
עשרות שעות ופגישות ונסיונות להתאים את הפעילויות הקהילתיות לכלל הילדים,  נאבקנו על הזכות שלו ל"שילוב" בגן "רגיל" , היה לנו חשוב לראות אם הוא מסוגל בכלל להגיע ממקום קטן ומנותק , אל גן שנמצא יחד עם בה"ס, במבנה ענק יחד עם לא מעט תלמידים  והוא עמד בזה, בכל יעד שהוצב לו, הפתיע את הצוות, אבל לא אותנו.
אבל זה לא עזר, זה לא הוא זה צוות שלא קיבל הכשרה מתאימה, זה "שילוב" שנעשה על הנייר אבל בפועל היה שעתיים שבועיות במקום אחר.
הדינוסנס הזה בין ילד שכל מי שרואה אותו מחוץ למערכת רואה את הפוטנציאל שלו, לבין מערכת שעסוקה כל כך בלספר על הצעד הענק שנעשה ביישוב שלא היה בו גן,  אבל לא מסתכלת קדימה ולא רואה את הילד עצמו , בין מילים יפות וססמאות לבין מצב בפעול בו נאמר לי יותר מפעם אחת "אין לנו מה לעשות עם הילדים האלו", ופעם אחר פעם תיקנתי הסברתי, בעיקר לקחתי נשימות ארוכות והשתדלתי להנגיש לכולם את המצב , לנסות לגרום להם לראות אותו,  ולא את המוגבלות שלו, להתמקד באיים של הטוב. האמנתי שלא יכול להיות שאנשים הרואים בעצמם נאורים, משכילים והמתיימרים לעסוק בחינוך וקהילה  , יעדיפו לקרוע ילד מהקהילה ומהמשפחה ולשלוח אותו שעות כל יום בדרכים לא דרכים בקור מקפיא בחורף, בחום לוהט בקייץ רק בגלל שיש לו מגבלה, במקום לעשות את המאמץ ולהשקיע את התקציב בהנגשה.
זו הייתה שנה של מאבק, על הזכות לגור במצפה רמון, גם אם יש לנו ילד אחד מיוחד, הזכות לחינוך ביישוב, הזכות והמחשבה על כל אחד ואחד.

התאהבנו במדבר צילום טלי בריל

התאהבנו במדבר צילום טלי בריל

ובתוך כל זה , כהורים אחראים ומאחר שהיה לנו ברור שאנחנו לא מוכנים למצב בו הוא יצא בניגוד להמלצות של אנשי המקצוע למסע יומי בכבישי הנגב , יתנתק ממעט החיבור שלו לקהילה, יתנתק מאחותו ואחיו. בתוך כל זה התחלנו לבדוק אפשרויות חלופיות, כשיצאנו למסע חיפושים הזה אמרנו שזה רק תכונית חליפית, שלא ממש נפעיל.
היו לא מעט דילמות על הפרק, לאיזה יישוב ? נשארים בפריפריה? חוזרים למרכז? אולי לצפון אולי לשרון? הכל היה פתוח.

במסע הזה גילנו באופן לא מפתיע שהפריפריה חסרת שירותי חינוך  ובריאות הנחוצים להתפתחות של קטן הבית  או שהם במרחקים עצומים, ואין גישה אלהם.
גילנו שאנחנו לא לבד, ושמידי שנה עוקרות משפחות את החיים שלהם בניסיון לתת מענה חינוכי הולם לילדים שלהם.
במסע הזה גילנו ערים בארץ שהחינוך המיוחד בהם נחשב מעולה, אבל המערכת שלהם קורסת מעומסים.
גילנו שיש אנשים טובים,
שעזרו לנו במסע
שכיוונו
שענו על מיליון השאלות שלנו
שידעו להציג את האמת הכואבת, להאיר את הקשיים
אבל גם לא לפחד
גילנו עד כמה חזקה קהילת ההורים המיוחדים
באיזה מהירות אנשים זרים נרתמים לסייע , לענות על שאלות
להגיד את הטוב ואת הרע
לנסות לחבר
גילנו עד כמה  אנחנו אוהבים את החברים המופלאים שלנו אלו שנפגשנו בחיים ואלו שאנחנו מכירים מהמציאות הדיגיטלית  שנרתמו לנסות לעזור כל אחד בתחומו ביכולתו.
בתוך הלב קיווינו שנצליח שמשהו יתעורר וישנה את דעתו.

אבל לא  המאבק נכשל.

סופו היה קשה ומר, וגבה מכולנו מחיר.
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה נאלצתי לעזוב מקום, לא מבחירה שלי אלא בגלל אטימות מערכת "אין לנו דרך לתת מענה לכולם " נאמר לי באדישות ויהירות.
שבועיים אחרי מה שהוקצב כדד ליין,  ואחרי סחבת בלתי אנושית קיבלנו את הבשורה הסופית שלא תפתח כיתה. קיבלנו הצעות חלופיות שנדמה שנאמרות רק על מנת לסתום את הגולל, חלופות שלא התאימו לילד אבל הסתדרו למערכת. לא נותרה לנו ברירה, נפרדתי מרוב לקוחתי, מהחברים ,בכינו, ארזנו, עברנו.
השנה הזו הייתה קשה, אחת השנים הבודדות בה הרגשתי כל כך חסרת אונים, אחת קטנה חסרת משאבים אל מול מערכת נוקשה, אטומה מערכת פוגענית, אי שוויונית. הרגשתי כמו דוד מול גוליית, נלחמת על הזכות הבסיסית של כל ילדי לקחת חלק בהקהילה, לממש את הפוטנציאל האישי שלהם.
ארבעת החודשים האחרונים של השנה הזו גבו ממני מחיר, מחיר בריאותי, פיזי נפשי. גרידתי כל שביב אנרגיה בגוף שלי על מנת להסתיר את הדברים, את המלחמות את התחושות. לתת לילדים הגדולים, שראו מה קורה את תחושות הביטחון, לסנן להם את האכזריות של מדינת ישראל שמקיאה מתוכה את החלשים , לשדר ללקוחות עסקים כרגיל ששומדבר לא היה רגיל.
אחרי לא מעט לבטים, החלטנו בכל זאת להמשיך ולקשור את עתידנו לדרום, החלטנו לעבור לערבה, בחרנו בחבל איילות, שהתרשמנו מהתפיסה החינוכית שלו לצד הקריבה היחסית לעיר "גדולה" אילת בה יש מענה לפחות ראשוני לקטן הבית.

גם כאן ההתחלה לא הייתה ועודנה פשוטה,אנחנו מתמודדים עם מכשולים אבל התחושה הראשונית שלי היא שהמערכת כאן מכילה ולא בססמאות , גם אם יש כאן אתגרים, גם אם גם כאן יש בעיות תקציב,  וגם פה כמה ימים לפתיחת שנת הלימודים אני שוב מוצאת את עצמי כותבת מכתבים, מפעילה אנשים אבל עד עכשיו המערכת עושה רושם מנסה לסייע.

גם מבחינת מערכת החינוך התחושה כרגע שאנחנו במקום טוב, שניים מתוך שלוש המחנכים של הילדים (כולל המחנכת של קטן הבית) עשו הסבה להוראה מתחומי הניהול מתוך תחושת שליחות ויש בהם את הניצוץ שהיה כה חסר לי, ובכלל מהפגישות הראשונות שלי יש מזה זמן רב תחושה שאנחנו מדברים את אותה "שפה" בחינוך.

קטן הבית התחיל בכיתה קטנה בבה"ס רגיל, והוא מייד השתלב ונדמה שהוא במסלול הנכון עבורו. הגדולים גם הם התחילו מחדש, וגם כאן התקבלו בידיים פתוחות ואני מקווה שהקליטה הפעם תהיה קלה יותר .

בתחילת השבוע תסתיים השנה הזו, ואני כל כך רוצה לשים אותה בארכיון  . לאסוף את השברים, לאחות את הסדקים שהיא הותירה בה, לנשום מדבר ולחזור לעסוק בדברים שאני אוהבת ולא במלחמות קיום .
אני מאחלת שהשנה שמתחילה תהיה שנה של בריאות לכל בני הבית (אני בתוכם), שנה של של צמיחה של קליטה ושל פרנסה טובה , שההתחלה שלה עם כל האתגרים מהווה סימן למה שיבוא.
שנה טובה

שקיעה בערבה צילום טלי בריל

שקיעה בערבה צילום טלי בריל

 

מלונות פרימה – לא רק מלון אלא קונספט של חופשה

אני מודה כשההצעה לבוא ולסקר את מלון  פרימה פארק בירושלים נחתה במייל, האינסטינקט הראשוני שלי היה לסרב, אני בתקופה מאוד מורכבת, המון עבודה, מעבר דירה, שלושה ילדים  חופש גדל וירושלים? מה לי ולירושלים,  ועוד בתור מקום לנפוש בו? אני מכירה שני מסלולים בירושלים –  אחד לכנסת והשני למשרד החינוך.
אבל אז המשכתי לקרוא ונעצרתי "במלון  קונספט סביב חבל היין בהרי יהודה" . רגע שילוב של מלון עם יין נשמע קונספט טוב להטענה אישית  .
אז ארזתי תיק, לקחתי נשימה, הפקדתי את האיש והילדים אצל ההורים שלי ונסעתי למלון פרימה פארק בירושלים, לJOY של חופש. נכנסים לאווירה כבר בכניסה למלון – יין ישמח לבב אנוש "  שלט ענק שאי אפשר לפספס, ממשיך לכוס היין המוצעת בזמן הקבלה, הלובי המדמה מרתף יין , ותמונות בחללים הציבורים ובחדרים. כחלק מהקונספט המלון מציע לאורחים מגוון פעילויות שונות כחלק מהחופשה הקשורות כולם  לחבל היין בהרי יהודה  וירושלים כמובן.

קונספט עיצובי גם בחדרים צילום טלי בריל

קונספט גם בעיצוב ובפרטים הקטנים צילום טלי בריל

IMG_20180705_185245

מחשבה על הפרטים הקטנים , יין יקב היוצר ושוקולד תענוג אמיתי צילום טלי בריל

אחרי התרעננות בחדר הגיע הזמן לאכול .

ארוחת הערב הוגשה ב"צל הכרם", פטיו גדול שבעיצוב שלו הזכיר לי מאוד את שוקי האוכל,

 

חדר אוכל בסגנון שוק אוכל צילום טלי בריל

חדר אוכל בסגנון שוק אוכל צילום טלי בריל

אם אתם מגיעים ביום חמישי תשאירו מקום לשוארמה , ואני ממש לא מחובבות השוארמה :)

 

אל תוותרו - צילמה ואכלה טלי בריל

אל תוותרו – צילמה ואכלה טלי בריל

בערב התכנסנו סביב שולחן האבירים בלובי   המלון המעוצב כמרתף יין לטעימות של יקב היוצר .

 

A post shared by tali brill (@talibrill) on


יקב בוטיק משפחתי שנוצר משיתוף פעולה בין משפחת שור, משפחת הייננים הוותיקה בארץ המייצרת יין החל משנת 1847, לבין פיליפ ליכטנשטין, יינן צרפתי מהמוערכים בארץ שעלה לישראל עם החלום לייצר יין איכותי. היקב מאמין שיין הוא יצירת אומנות והיינן הוא זה שיוצר אותה.

טעימות של יקב היוצר בלובי, כמעט מרתף יינות צילום טלי בריל

טעימות של יקב היוצר בלובי,חוויה של טעמים צילום טלי בריל

טעימות יין הם חוויה מאוד מיוחדת,  אנחנו טעמנו את סדרת Lyricaהסדרה הים תיכונית עטורת הפרסים, יינות הסדרה נוצרו ממבחר זני ענבים שמוצאם באגן הים התיכון ומתאימים מאד לאקלים הישראלי בהם: מורבד, סירה, ארגמן, ארמוני, GSM. הענבים מגיעים מכרמים באזור הכרמל וסביבת הר תבור שבגליל העליון. היינות מתיישנים במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי .

יין ישמח לבב אנוש - יקב היוצר צילום טלי בריל

יין ישמח לבב אנוש – סדרת Lyrica –יקב היוצר צילום טלי בריל

 

למדנו על דרכי הטעימה , סוגי יינות היה לא רק טעים אלא מלמד במלון אגב מידי חמישי בין 19:00-22:00  תוכלו להצטרף ל "טעמים ויין בירושלים",טעימות של יינות שונים  .

בבקר יצאנו לסיור מודרך בסמטאות נחלאות ומחנה יהודה בהם אני מודה לא דרכה כף רגלי שנים.  הם הזכירו לי יותר מהכל את יפו ועכו יחד, אבל יש בהם אווירה שלא דומה לשום מקום אחר.
השוק ככל שוק ביום שישי היה עמוס עד עמוס מאוד, יש בו לא מעט מקומות לאכול, וכמבן לשתות עוד משהו קטן.

דברים שרואים על הקיר צילום טלי בריל

דברים שרואים על הקיר צילום טלי בריל

 

סמי הכבאי גרסאת נחלאות צילוםפ טלי בריל

סמי הכבאי גרסאת נחלאות צילוםפ טלי בריל

ורגע לפני הסיכום  בואו נדבר רגע על הקטע הזה של קונספט של חופשה, הרעיון אני מודה מעולה בעיני, לא סתם ללכת ולשבור את הראש מה עושים אלא הפוך, לחשוב מה מעניין אותי ואז להתאים לעצמי את המלון ואת הפעילויות, אם זו חופשה זוגית או חופשה עם הילדים, אם בא לנו להתפנק  ולהתנתק או בעצם בא לנו חוויה של מוסיקה.
רשת מלונות פרימה הפנימה את הרעיון כחלק מהחיפוש שלה אחרי פתרונות למשוך ולהגדיל את קהל הלקוחות, ובכך  בעצם לגבש לעצמה זהות שתהיה תחת רעיון אחד של קונספט.
עוד דוגמאות ממלונות הרשת שרשמתי לעצמי ששווה לדגום :

אתם בעניין של פינוק והטענה זוגית ? פרימה ספא קלאב –המלון, הכולל ספא ייחודי, מציע עולם של טיפולים וחוויות בהשראת ים המלח. למלון חוף פרטי, בריכות מי ים המלח, ג'קוזי, חמאם טורקי וחדרי סאונה. ישנן סדנאות ופעילויות במסגרת תכנית "סגנון חיים" בנושאי  לייף סטייל, גוף-רגש-נפש, תזונה, מדע, אמנות, טבע ועוד.  שימו לב הכניסה למלון מגיל 18 בלבד, והשימוש בטלפונים ניידים והעישון אסור בשטחי המלון  הציבוריים מה שמבטיח לכם שקט מכולם

מוסיקה זה החיים  כמו שהילדים אומרים? פרימה מיויזק באילת – המלון מאפשר לאורח לשלב את טעמו המוסיקלי כחלק בלתי נפרד מהחופשה. האורח בוחר חדר בקומה בהתאם לסגנון המוסיקלי האהוב עליו, ונהנה מהמוסיקה שבחר לאורך כל שהייתו. עוד במלון חדר הקלטות ואלמנטים נוספים מעולם המוסיקה. רק לא לריב על איזה קומה

ואחרון חביב , מאחר שגיליתי שירושלים לא כזו נוראית כמו שחשבתי רשמתי לעצמי את  פרימה רויאל בירושלים – קונספט של תרבות, קלאסיקה, אומנות: המלון מבקש לעודד יצירה תרבותית ספרותית ולכן סופרים מתחילים וסופרים ותיקים מתארחים על בסיס קבוע בסוויטה ייעודית לצורך השראה וחיבור עם הקהל. בשנים שעברו נעה ידלין, זוכת פרס ספיר, כתבה את ספרה "בעלת הבית" במלון. כל קומה במלון מוקדשת לאמן אחר או אושיית תרבות שמרכזה חיה ויצירתה היו בירושלים.

לסיכום,
איך שלא תסתכלו על זה אנחנו מכורים לחוויות וסיפורים :)    רשת מלונות פרימה הבינה את העניין כבר לפני שנים רבות ואם פירמה פארק הוא דוגמא מייצגת אז הבינו טוב לא רק בתוכן אלא בחווית שירות כוללת -מאלדין פקיד הקבלה שהיה סופר נחמד גם ששמע את הבדיחה על השטיח בפעם האלף  ועד ליהושע שנבחר להדריך את הסיור והצליח למרות החום הירושלמי והקיטורים של כולנו להיות מעניין  .
אם כבר חופשה אז בעיני חופשות קונספט הם  פתרון מעולה , בוחרים נושא ובמקום להתחיל לתאם פעילויות  בוחרים מקום עם כל החוויות.

חופשה מהנה ואל תשכחו קרם הגנה

 

 

 

 

אמא'לה מחזור

לפעמים נדמה לי שהיא רק אתמול נולדה, אבל הבת מצווה כבר כמעט כאן, ניצני גיל ההתבגרות כבר לגמרי כאן . ואין מנוס מהתמודדות עם השיחות על התבגרות , על מניות . ועל מחזור. אמא'לה מחזור..

בראש שלי שנים אני מכינה את עצמי לשיחות האלו, מגיל אפס אני מלמדת אותה שהכי חשוב לשאול הכל, לא לפחד , הרצתי לא מעט תסריטים בראש איך לגשת לזה, איך לדבר  בלי להביך אותה, בלי להיות מובכת בעצמי.   וזה לא פשוט להיות הורים בעידן  בו בצמד המילים "מצאתי בגוגול" נאמרות תדיר, בטח  עם ילדה סקרנית עצמאית וכזו שיודעת לחפש את המיידע. היה לי חשוב להיות הפילטר שלה, לעשות את הסדר בין מילים ברשת לבין העולם האמיתי, להמשיך את הקשר הטוב והפתוח שלנו גם לתוך תקופה שאני יודעת שתהיה מורכבת לשתינו .

איך היא גדלה ככה צילום טלי בריל

איך היא גדלה ככה צילום טלי בריל

אז כמעט כמו תמיד הלכתי לחפש איך לעשות את זה יותר טוב. בהמלצות חברות הגעתי לאתר  של  מידע אמין על מין   מיזם חברתי לחינוך מיני שהוקם על ידי שלומית הברון וסנדי בשרטי – מחנכות למיניות בריאה.  מצאתי שם לא מעט תשובות לשאלות שלי, לאיך ומה ולא פחות חשוב מתי. היה חשוב לי להשאיר לה חומר קריאה (הילדה מאוד אוהבת לקרוא) משהו שיאפשר לה לקבל עוד תשובות לעוד שאלות, גם כאלו שעם כל הפתיחות שלנו היא תעדיף לקרוא ולא לשאול
שני ספרים הומלצו  נרכשו והוכתרו כמוצלחים ביותר, לא רק על ידי אלא ובעיקר על ידה.

מדריך למתבגרים  בנות 10-12 – ד"ר  עמוס בר וטלי רוזין, – אם השמות שלהם מוכרים לכן זה בעיקר כי הם המחברים של המדריך הישראלי להריון ולידה . הספרון עונה בצורה פשוטה , ברורה וישירה על שאלות הקשורות להתבגרות, החל מהסברים על אברים ועד למה צריך דורדורנט, מתי מגיע הווסת ומה הקטע עם להוריד שערות מהרגלים.

איילת מקבלת  – דפנה שריר  אחד הספרים המוכרים והוותיקים בתחום,  שנכתב ע"י דפה שריר שהייתה  שנים מורה לחינוך מיני ומנחה של מורות . הספר מספר את סיפורה של איילת המתבגרת הזקוקה לתשומת לב  ומידע על המתרחש ועל השינוי שהיא עוברת. ואילת אמנם מקבלת הרבה אהבה, הרבה הסברים, הרבה קשר טוב. היא לומדת לכבד את גופה, לטפל בעצמה ולבטוח בעצמה. . אילת מתבגרת ומפנימה גישה בריאה לתהליך ההתבגרות המינית שלה, שהוא תהליך בריא טוב. הספר מסביר  את תהליך המחזור והווסת, מרגיע את החששות ומפריך אמונות טפלות ומעלה גם נקודה חשובה של בנים בנות, מה מותר לדבר ומתי. . הבכורה קראה אותו בביקורתיות , והוא היה כר פורה לדיון.

אחרי הספרים באים העזרים :)

השוק מוצף בחברות שונות, ובאופן בסיסי אני חושבת שמוצרי ספיגה זה משהו שצריך להתאים אותו. אז מה עושה אמא שלא סגורה תחבושות ? טמפונים?  ואם טמפונים אז עם מוליך או בלי מוליך? בחיי שזו סוגיה לא פשוט מורכבת מבחירת עגלה. בסופו של יום בחרתי את הסוג שאני  מעדיפה ( במקרה שלי קוטקס ) ורכשתי לה אחד מכל סוג, הבחירה שלה כמובן.

 

ערכה למתבגרת צילום טלי בריל

ערכה למתבגרת צילום טלי בריל

בסופו של דבר , אני וגם היא התמודדנו יפה עם כל הבלבלת הזו, אני מקווה שהתחלה הטובה שלנו תמשיך הלאה.

 

עכשיו נשאר לנו להתחיל לדבר על ה-נושא לחצי שנה הבאה – או בשמו העממי – בת מצווה

 

 

 

 

 

 

 

 

"על הספקטרום" מחשבות אחרי פרק הבכורה

יש לי קטע עם סדרות וסרטים על אוטיזים, תכלס המציאות שלנו מורכבת הרבה יותר מכל סדרה או סרט  אפשרי, ובכלל מי רוצה לראות את מה שיש לו בבית, הטלוויזה נועדה לבדר אותי , לא להמשיך את הסרט הקרוי החיים עם ילד על הספקטרום , ובכלל זה לא פשוט להסתכל על העתיד, לחשוב האם נגיע לשם? איך יראה את העולם קטן הבית? איך יראו אותו?
ואיך יתנהלו החיים של הילדים אחרי שאנחנו לא נהיה כאן?
"על הספקטרום" סידרה ישראלית חדשה המשודרת בyes עוסקת בדיוק בזה. בעתיד.
הסדרה מוגדרת כ "דרמה קומית"  הספיקה כבר לקטוף פרס בינלאומי  על הסדרה הטובה ביותר ב'סירייס מאניה', הפסטיבל החשוב בעולם לסדרות טלוויזיה ועוסקת בחיי  שלושה צעירים  מאובחנים בסוף שנות העשרים שלהם, החולקים דירה ברמת גן ,הם לא גאונים, אין להם כישרון יוצא דופן או זיכרון פנומנלי, למעשה הם לא טובים בכלום, אבל הם הגיבורים והסדרה עוסקת בעולם מנקודת המבט שלהם.

 

 

הגעתי אליה טעונה מאירועי השבוע בהם שכן שלא מרוצה מהעובדה שהקימו לו מרכז תעסוקה פשוט פתח צינור מים על השכנים , ואחרי הצפייה נשארתי עם תחושות מעורבות שנשארו איתי בבטן כבר כמה ימים.

מצד אחד כצפוי הדמויות כמו שהוצגו בפרק הראשון  ולמרות ההצהרות  הם סוג של סטראוטיפים מהלכים ,  עמית האוטיסט הזוכה לרחמי בית הקפה המספק לו קרואסון ומיץ בחינם מפתח אובססיה למלצרית החדשה  , רון רון קלישאת התפקוד הגבוה, "האוטיסט הייטק " שלא רוצה בכלל ללכת לראיונות עבודה לא רוצה  לשבת עם אף אחד במשרד בטח שלא יגידו ו, זה שכל עולמו זה השואב אבק הרובוטי שלו ותכניות ערוץ הקניות , הנכשל (או מכשיל את עצמו? )שוב בראיונות עבודה  ושאינו מבין סיטואציות חברתיות , זוהר, אישה יפיפה  עם מוגבלות שיכלית , זו שלא ייתכן שהיא באמת רוצה אהבה ומגע של גבר  המוגנת ומטופלת ע"י אחיה אשר  שלא מסוגל לחשוב עליה כעל מי שבאמת רוצה וחולמת דברים
מצד שני הדמויות אכן לא   סטראוטיפים הקלאסים  של  האוטיסטים (הגאונים המוכשרים  בעלי הזיכרון המדהים וכמובן וילדי האלוהים) , במדינה בה שכן פותח צינור על מרכז יום של אוטיסיטים, במדינת המושלמים בה אין כמעט עיסוק ב"שונה" , בטח לא מנקודת המבט שלו, יש חשיבות גדולה בעיני בהצגה של סדרה שכזו.

והצד הכואב זה העתיד. האם קטן הבית יגיע לתפקוד כזה שיאפשר לו דיור? האם יהיה כזה (ולא זה לא ברור כמו שחלק חושבים ). והקטע של הסוף עם ההורים – זה הסיוט שלי.

ללא ספק אני הולכת לצפות בהמשך.

 

"על הספקטרום", ימי שלישי, 21:30, yes – yesEDGE וב-yesVOD

יוצרים: דנה אידיסיס ויובל שפרמן
עמית -בן יוספוביץ' , זוהר  נעמי לבוב רון רון ניב מג'ר, אשר אורי גת,

 

אחי מיוחד

" מה פתאום להחליף? זה אח שלי אני אוהב אותו כמו שהוא למה להחליף"

כשמדברים על ילדים מיוחדים, השיח החזק הוא על הילדים עצמם, טיפולים, זכויות, חששות מהעתיד. מעט מידי בשיח מתייחס לאחים והאחיות של ילדים מיוחדים, נכון יש מחקרים ובכולם האחים והאחיות יוצאים אנשים טובים יותר , אבל מעט מידי יש מענה לצרכים המיוחדים של האחים והאחיות  עצמם, על האתגרים שבגדילה לצד אח/ת מיוחד/ת.
אני מודה בחי היום יום אני לא רואה אותנו כמשפחה מיוחדת  אנחנו זוג הורים שלושה ילדים , בת אחת שני בנים, וכן הקטן הוא ילד מיוחד, אז? מעולם לא הסתרנו את המצב מאף אחד, גם לא מהילדים, והם גדלים לתוך מצב שאח הקטן שלהם מיוחד, והכל תמיד היה גלוי, ומוסבר מותאם לשלבים אותם עברנו באבחונים, בגילאי הילדים לשאלות שהם שאלו וגם לשאלות של החברים שלהם .
אבל בואו נודה על האמת, הם גדלים במדינה בה קבלת האחר היא לצערי עדיין ססמא יפה, ולא מציאות .

את עמיעד טאוב אני מכירה כבר תקופה ארוכה , לא נפגשנו מעולם,יש לנו חילוקי דעות על המון דברים אבל יש  מכנה משותף שמגשר על הכל – שננו הורים לילד מיוחד, ושננו פועלים למען קידום נושאים הקשורים בילדים שלנו.לכן כשעמיעד שיתף אותי בתהליך כתיבה של הספר, היה לי ברור שאני רוכשת אותו, לתת נקודה נוספת של הסתכלות לילדים.
הספר הגיע לנו בול בזמן  המרכזי, בן שמונה גדול מאחיו המיוחד בשנתיים, בדיוק בגיל בו ילדים הופכים להיות יותר אכזרים , וידעתי שהוא צריך עוד כלים על מנת להתמודד עם הסביבה.

אחי המיוחד צילום יחצ עט תקשורת

אחי המיוחד צילום יחצ עט תקשורת

הספר "אחי מיוחד" כתוב בשפה קלילה וברורה, מלווה באיורים מקסימים של תהילה גולדברג  מספר על מוגבלויות שונות בנקודת מבט של ילדים "אחים ואחיות של".
הוא בדיוק באורך הנכון  כזה המאפשר לנהל שיח קצר תוך כדי, ויש בו לא מעט מוגבלויות נראות ולא נראות אשר מספקות יריעה רחבה של הזדהות/הכרות כולל אגב התייחסות לילדה שנפגעה בתאונות דרכים.
והמרכזי לא רק שמצא עם מי להזדהות בסיפור אלא ידע לזהות גם ילדה נוספת שהוא מכיר ככזו שנכתב עליה בספר. הספר הביא הזדמנות מצוינת לשיח על אחאות מיוחדת , על זה שהוא ואחותו הם לא היחידים שיש להם אח מיוחד ועל האתגרים שהוא נתקל בהם בהסברה לילדים אחרים.

כמה ימים אחר כך הוא לקח את הספר לבית הספר  , ובסיכום עם מחנכת הכיתה שלו הוא ביקש להציג לכיתה את הספר ואת האתגר של להיות אח מיוחד. משלל הסיפורים נבחרו שניים, אחד שלו ואחד של ילדה נוספת המכיתה (הסובלת ממגבלה בעצמה)  והשיעור יצא לדרך.

לא נוכחתי בו, אבל הוא חזר עם פרצוף דיי רציני, סיפר שנשאל שאלות דיי מורכבות ושהוא בעיקר" מקווה שיפסיקו להשתמש במילים" אוטיסט מפגר עיוור  בתור קללה", אבל הוא לא בטוח. הוא ביקש שנקנה ספר אחד גם לכיתה, שהילדים לא ישכחו שיש גם אחרים.

מצוות הבה"ס קיבלתי את הציטוט שלמעלה, סיפרו לי שהיה מאוד קשה למבוגרים שנכחו בשיעור להישאר אדישים לנוכח ההסבר שלו על אחיו, על איך זה באמת, חזר והסביר להם איך נראים החיים שלנו, בלי פילטרים, בלי קלישאות, כמו שרק ילדים יודעים להגיד.

הציטוט בכותרת אגב הוא התשובה שלו לשאלה של אחד מהילדים ששאל אותו אם הוא היה יכול להחליף את אחיו לאח "רגיל" אם הוא היה עושה את זה.

 

ממליצה בחום לכל הורה , איש חינוך ובעיקר הלוואי שספר כמו זה ייכנס לתכנית הלימודים

 

אחי מיוחד/ עמעד טאוב  הוצאת עט תקשורת

לרכישה : הקליקו כאן 

עמוד הפייסבוק : כאן 

 

 

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top