לגני הילדים דרוש מבוגר אחראי

 

הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים, איך אמרה לי חברה טובה, אנחנו לא חיים בשוויץ, אנחנו חיים במזרח התיכון למה זה כל הזמן מפתיע , חדש, מסלים? .

נדמה שיש לנו זיכרון קצר, אז נכון שהימים האחרונים לא פשוטים במדינת ישראל, המצב הביטחוני מתדרדר ואיומים חדשים נוצרים. אבל  אם נסתכל אחורה נראה  שזה ממש לא חדש, בואו נודה על העובדות שאחת לשנה וחצי שנתיים מגיע סוג של איום בטחוני, והוא תופס אותנו "לא מוכנים", והוא יוצר חרדות, ובעיות, ועוצר לנו את החיים .

נדמה כי ממש כמו הגשם  ש"מפתיע"כל שנה, וגורם לתקלות והצפות מה שמצריך פתרונות שהם נדמה  זמניים ולא אחת הם יצירתיים מאוד אבל גם נקודתיים ועונתיים , כך גם האיומים הביטחוניים מצריכים כל פעם התייחסות מחודשת.

בהסלמה הקודמת של המצב הביטחוני , נדרשו הורי ישראל להתמודד בשגרה שכללה טילים מצד אחד ומוסדות חינוך שאין בהם מרחבים מוגנים בצד השני.

בהסלמה הנוכחית נאלצים הורי ישראל להתמודד  עם גני ילדים שאין להם שאין להם אבטחה ,והם פרוצים לחלוטין.

לפני חודש וחצי כמה ימים אחרי קול צעקה שהוקם ע"י ההורים  יצא השר כחלון בהצהרה חגיגית כי הוקצב סכום לשמירה על כל ילדי הגנים, לסכום אגב הוצמד תאריך תפוגה שכמה ימים אחרי שהסתיים ושגל הטרור המשיך במרכז הערים הוא חודש לתקופה קצובה נוספת . לכאורה יש מבוגר אחראי,  קברניטי המדינה זיהו איום קיומי לילדי ישראל במוסדות החינוך התריעו על כך  השכילו להקציב  תקציב לאבטחה והכל בא על מקומו בשלום (טפו טפו טפו), כולם ערניים אך רגועים וההורים יכולים לשלוח את ילדהם בידיעה כי יש מי ששומר עלהם.

אבל בישראל כמו בישראל יש מרחק רב בין הודעות מרגיעות בתקשורת למציאות.

הבעייתיות בכוח האדם המותאם למילוי תפקיד שומר במוסדות חינוך הייתה ידועה לקברניטים האחראים ממש כמו הגשם אין כאן הפתעה, הרי ברור  להם שאין בנמצא  עשרות מאבטחי מוסדות חינוך בבקר שלמחוורת אישור הקצאת התקציב, אבל  מה עושים שהציבור לחוץ  מגלגלים הלאה.

המדינה מצד אחד טוענת  זיהוינו את הבעיה, ביטחון הילדים חשוב לנו , ולכן הקצבנו  את הכסף הנדרש לפתרון הבעיה במידי, לכל הגנים והמעונות בישראל , הרשויות מצד שני טעונות  אכן יש תקציב אבל אין לנו פתרונות עקב מצוקת כוח אדם.

ותווך עומדים הורים אשר שוב נמצאים בין הפטיש לסדן, ממש כמו הסבב הקודם.

כי מצד אחד אנחנו מנהלים סוג של "שיגרה", ומצד שני  על מנת לקיים את השגרה אנחנו שולחים את ילדנו למקומות שאינם בטוחים, שהרי אם היו בטוחים לא היו קברטי המדינה ממהרים להקצות תקציב לאבטחה.

ובסיר הלחץ הזה, נאלצים ההורים לצאת למאבק, למען הזכות הבסיסית לקיים שיגרה בטוחה, ושוב שולחת אותם המדינה למאבק מול הרשות שהרי המדינה העבירה את הגלגל הלאה.

ושוב הזכויות הבסיסיות של האזרחים מחולקות בהתאם לטוב ליבה של הרשות המקומית והעומד בראשה,  לגודל היישוב, למיקומו הגאוגרפי, למידת היצירתיות שהרשות מפגינה במציאת פתרונות אל מול הלחץ אותו היא סופגת מההורים , במעורבות והיכולת של ההורים לוותר על שעות עבודה ו"להתגייס" לשמירה או בחוסן הכלכלי של ההורים ששוכרים אבטחה פרטית, שהרי מי לא רוצה להגן על ילדיו?

מילואים בגן

מילואים בגן

 

הגיע הזמן שמדינת ישראל והעומדים בראשה יפנימו את המציאות, וייקחו אחריות על ילדנו, דיי לשלוח אותנו להיאבק אחד בשני, להיאבק ברשויות השונות כורך המציאות שלנו כבר הוכיח כי מוסדות הלימוד בישראל  חייבים להיות ערוכים לתרחישים בטחונים, אם זה במקלטים ומרחבים מוגנים, ואם זה בשמירה.

אסור לה למדינה להפריט את בטחון ילדיה, ולהשאיר אותם חשופים בשטח.

כמו שהיא עושה זאת יום יום במציאות החדשה שלנו.

 

השעה ה 25

אחרי החגים כאן, שעון חורף כאן, ואפילו המבול כבר כאן. אזלו התירוצים  התחילו גם החוגים ואין ברירה צריך להודות באמת, השנה כבר כאן, צריך להתאפס.

כאמא לשלושה ילדים , אני כבר מזמן הבנתי שהדרך היחידה להישאר שפויה זה לנסות לתזמן את הבית, לבצע חלוקת מטלות , לנהל מעקב, לזכור מי הולך לאיזה חוג ולאיזה חבר מתי, באיזה יום יש פגישה אח"צ , באיזה יום יש פעילות ערב,  לקטר למה אין עוד שעות ביממה או בקיצור לדחוס כמה שאפשר בעשרים וארבע שעות

מודה בתיאוריה זה נפלא, ועובד מצוין, במציאות אני מוצאת את העצמי יותר מפעם אחת עומדת ותוהה מה עושים קודם. או מגיעה לדברים בדקה ה 91 אם בכלל .  אני  קוראת לזה השוטף ששוטף אותי, בין הילדים, לעבודה זמן לעצמי או זמן זוגי זה מצרך נדיר.

מתשהו באחד מסטטוסי הצילו שלי דיברה איתי לירון גור שטייגמן  מאמנת לנשים ולאמהות בשיטת #זמן אמא  וביחד נסינו לעשות סדר, ולמנוע את מצבי הצילו הזה.

כמתנת יומולדת קיבלתי ממנה  את הלוח השעה ה 25 .

אני מודה הוא יישב ברשימת המטלות שלי כמעט חודש, אבל לירון בדרכה העדינה לא התייאשה ודחקה בי לגלות שהשד לא נורא כל כך.  ובערב שבת לפני שבועיים בערך, עם שלל פתקים של דברים שצריך לעשות השבוע התיישבתי על הלוח., אבל אחרי שהעברתי את כל הפתקים, חוגים, ימי הולדת, הסעות, רופאים , פגישות ותשלומים אל הלוח פתאום נהיה שקט.  ידעתי שהכל נמצא במקום אחד. אז נכון שזה לא לגמרי לפי ההוראות והרכבתי אותו לבד , אבל היי גם זה משהו.

בבקר אספתי את שאר בני הבית, והסברתי להם שמהיום על הדלת יש לנו לוח משפחתי, ומהיום חייבים לשים לב שאני מוסיפה ללוח אירועים, ימי הולדת , וגם מתי צריך חולצה לבנה.

 

ככה לא שוכחים חולצה לבנה צילום טלי בריל

ככה לא שוכחים חולצה לבנה צילום טלי בריל

 

עברו שבועיים, הלוח מאוד פרקטי, עם יד על הלב אני מודה עדיין הצלחתי להתבלבל בין השעה של החוג של הגדולה לחוג של האמצעי ולערבב ימים, אבל שהבכורה באה והניחה מגנט עם שכתוב עליו יום הולדת שהיא קיבלה הזמנה, וביקשה ממני להוסיף למטלות את קניית המתנה, ידעתי שאנחנו בכיוון הנכון.

אז חוץ מהמלצה אישית לרכוש את הלוח (זה רעיון מ-עולה למתנה לחברה בעיני ) ביקשת מלירון טיפים לניהול זמן לאמהות

 

  • קבעו לעצמכם יום קבוע בו אתם יושבים לתכנן את לוח הזמנים המשפחתי. עשו ממנו "טקס" והתמידו ביום הזה. אני אוהבת לערוך אותו בשבת בערב, לתכנן את הלוח לשבוע הקרוב, לנקות את העננים, למצוא סידור לילדים לא בעת לחץ אלא בשקט ורוגע על כוס קפה אז אני הרבה יותר צלולה ויצירתית.

 

  • כתבו הכל, מה אתם צריכים לקחת, למי אתם צריכים להתקשר, פגישות, תזכורות, כל דבר שיפנה את הראש שלכם לטובת הדברים החשובים באמת. אם אני חושבת כל הזמן שאני צריכה לקנות מתנה לעומרי מהגן זה יעסיק אותי כל השבוע , לעומת אם כתבתי לי ביום שני בבוקר בחלון פנוי לקנות מתנה.

 

  • דאגו למקם את הלוח במקום מרכזי בבית- על דלת המקרר או על דלת הכניסה / יציאה של הבית. ניתן לתלות על משטח מגנטי או באמצעות מסמרים.

 

  • לפני שאתם יוצאים מהבית העיפו מבט על הלוח שתכננתם, דאגו למקם אתכם על הרצף של היום והשבוע – מה יש היום, מחר, מה הספקתם, מה זז, מה עוד אפשר להספיק.

 

  • דאגו להוסיף ללוח זמן שווה לכל אחד- #זמןאמא רק לאמא, #זמןאבא רק לאבא ו #זמןאיכות לכל ילד על מנת ליצור שיוויון בין בני המשפחה.

 

** ניתן לעשות את כל זה על טבלה מנייר, העיקר, לעשות.

 

ניהול זמן זו לא משימה קשה. זה שריר שצריך לאמן. ככל שנתמיד בו טוב יותר נלמד בדיוק מה נכון לנו, נאמץ את הדרך שנוחה לנו ונהיה אפקטיביים וממוקדים, נספיק הרבה יותר ונהיה מאושרים.

 

ועוד טיפ קטן- לעולם לא נספיק הכל. שימו את הפוקוס על מה שכן הספקתם, תחגגו את ההצלחות שלכם ותהנו ממה שהצלחתם לעשות.

 

 

 

 

הדברים הקטנים שעושים את הלילה אחרת.

אם תשאלו כל הורה  לילד  לוקח מוצץ מה הסיוט הכי גדול קבלו ברוב המקרים תשובה אחידה בלי למצמץ – הלילה.

כי לא משנה בני כמה הם, תמיד בלילה יש משבר מוצץ, ולכו תמצאו עכשיו עם עין חצי ערה איפה הוא נמצא, ולאן הוא נעלם. כי למוצצים יש את היכולת הבלתי הגיוניות להעלם ככה סתם באמצע, ורצוי אגב בלילה.

אצלי קטן הבית היה הראשון שלקח מוצץ. הבכורה חיבבה את כל סוגי המוצצים עד גיל ארבעה חודשים אז אימצה את האגודל שלה, האמצעי לא הסכים מעולם לדחוף משהו לפה (מסתבר שיש ילדים כאלו ) וקטן הבית בדרכו שלו התאהב במוצץ  , גם לו יש כישרון להעלים אותם , וגם אצלנו כמו אצל אלפי הורים אחרים הבעיה הייתה בלילות, כי חוק מרפי תמיד יהיה שאיך שכולם נרדמו והשקט ישתרר המוצץ יעלם והקטן מתעורר . אחד הטיפים שקיבלתי היה להרגיל אותו למקום בו נמצאים המוצצים. אז הרגלתי והוא באמת יודע איפה נמצאים המוצצים אם נעלם לו אחד בלילה אבל בין יודע לקחת לבד למוצא משהו בחושך יש עולם ומלאו בארור שקוראים להורים נכון?

לכן תארו לעצמכם את שמחת הבית שגילינו שהמוצץ המועדף עליו NUK, מגיע גם זוהר.

גילוי נאות על המוצרים של NUK המליצה לי חברה שכמוני הניקה אחרי שהאמצעי נולד, ובאמת הם ליווי אותנו בכל הדרך ומצאתי את עצמי ממליצה עלהם כמו שמליצו לי , ולכן היה טבעי שנמשיך איתם עם קטן הבית, אבל למודה מניסיונות של חברות  שגילו שהמוצץ המועדף על ילדם נעלם יום אחד מהמדפים החלטתי שבשונה מבקבוקים מוצצים אני מגוונת, ולכן תמיד יש לנו שלל מוצצים שונים ועדיין באופן מאוד מובהק הוא מעדיף את המוצצים  של NUK על פני אפשרויות אחרות. .

 

שהוא קם בבקר איתו צילום טלי בריל

שקלתי לצלם בלילה, אבל גם לי יש גבולות. קטן הבית עם הבכורה והמוצץ ברגע בוקר קסום צילום טלי בריל

 

 

המוצצים  החדשים באים עם כפתור שטוח שזוהר, הם עשויים מחומר בטוח והדבר החביב עלי הוא שהם מעוצבים יוניסקס. גם כאן כמו בכל המוצרים הפטמה מבוססת על צורת פטמות האם במהלך ההנקה ומתאימה לחף התינוק.

היתרון הגדול בעיני במוצץ הוא העובדה שאחרי חשיפה קצרה יחסית לאור  המוצץ זוהר, מלבד העובדה שגם אנחנו וגם קטן הבית מוצאים אותו חזרה בקלות, אני מצאתי ייתרון נוסף, אני יודעת איפה קטן הבית נמצא במיטה בלילה.

 

מחיר לצרכן 39.90

כמו תמיד ממליצה לחפש מבצעים   זוג מוצצי NUK ב- 24.90₪ בלבד ברשת סופר פארם  בין התאריכים 15/10 עד  28/10

ניתן להשיג: ברשת סופר פארם, ברשת מוצצים ובחנויות המתמחות בתינוקות, או לרכוש ישירות בלינק:  http://www.nukisrael.co.il/shop

.

 

 

 

 

סרט שכדאי לכם ללכת לראות

לא מזמן כתבתי את הטור על האמהות ועבודה,  והנה במסגרת עבודתי עם עמותת כ"ן , כוח נשים נוכחתי בשתי הקרנות של הסרט חובשת קרבית( Fort Bliss)  ,בשתי ההקרנות אגב לא היה משהו שנוכח באולם שיצא עם עין יבשה, ו/או תחושה לא פשוטה.

נוכחתי באלפי שיחות על שיוון ומגדר, על הורות וקריירה, על תקרות זכוכית, אמהות והורות . לפעמים נדמה בשיח (במיוחד ברשתות החברתיות אגב) כי השיוון עוד רגע דופק בדלת, והורות שיווניות בה שני בני הזוג חולקים את הדילמות בין עבודה להורות יחד, ונדמה שבעצם אין הבדלים כמעט בין נשים לגברים. אבל המציאות כמו תמיד רחוקה, מספיק לבדוק כמה נשים לומדות באקדמיה, וכמה מהן מתקדמות ומשלימות דוקטורט על כל הכרוך בזה. (רמז רחוק מאוד משיוון, ואחתה סיבות גם אם לא יודו בה בראש חוצות זה הצורך לטוס לחו"ל )סרט מעמת אותנו עם המציאות האמתית שחוות אמהות בכל העולם, גם אם הן לא משרתות בצבא..

העלילה מספרת את סיפורה של סמלת מגי סוואן (מישל מונהאן המעולה )   גרושה ואם לילד בן 5 חובשת קרבית שזכתה בעיטורים על אומץ לב ומסירות, החוזרת הביתה מאפגניסטן,מתגעגעת לילד שלה אותו לא ראתה 15 חודשים .

היא מגלה שהקרבות לא תמו, ועכשיו היא מתמודדת עם קרב חדש, על הבית,  זה שלא ממש חיכה לה בהעדרה. היא נלחמת על הקשר עם בנה שמסרב לקבל אותה ומבקש לחזור אל הגרוש שלו ואשתו החדשה,  היא מתמודדת גם עם דילמות מקצועית עם תפקיד חדש כמפקדת מחלקה במקום מפקד שנהרג, ועומדת למבחנים שמעמידים אותה חיילה הגברים מצד אחד ודרישות של מפקד , המכריח אותה לבחור בין אהבתה לעבודתה בה היא מצטיינת, לבין אהבתה לבנה.

אם יש משפט אחד בסרט שאומר הכל, הוא המשפט אותה אומרת סוואן לבעלה לשעבר " כשגבר עוזב את הבית ויוצא לעבוד, גם אם לפרק זמן ארוך, הוא נחשב כמפרנס וזוכה לכבוד והערכה. כשאישה יוצאת לעבוד ומנסה לבנות קריירה, היא אוטומטית מסומנת כאמא גרועה",  שיוון שיוון אבל איך שלא תהפכו את זה גם ב 2015, היא צודקת.

 

collage

הדילמה בין קידום מקצועי להורות. צילום באדיבות סרטי שובל וסרטי יוניטד קינג

חובשת קרבית למרות שמו, בעיני הוא לא סרט מלחמה, הוא גם לא מה שמוגדר "סרט בנות" , זהו סרט שגורם לך חשוב, מציף את האמת ואת הדילמות שאני חושבת שלא מעט נשים חוות כל יום, וגם גברים (רק שהם חשופים למעט מהם). סרט שבועט בפנים את מה שמעט מידי מדברים עליו – הורות וקריירה בעולם המתפתח.

גם בהקשר הצבאי ,הוא מציף עוד נקודה באי שיוון כמה סרטים שעוסקים בנשים במלחמות  אתם מכירים?

יש לסרט הזה את כל המרכיבים לסרט מצויין, תסריט מעולה, קאסט מצווין , התוצאה סרט שלא משאיר אף אחד אדיש.

שורה תחתונה כל מי שדיברתי אחרי ההקרנה , גם גברים וגם נשים שראו אותו הגדירו אותו כאחד הסרטים הטובים שיצא להם לראות . ממליצה בחום.

 

 

 

קרדיטים

במוי ותסריט – קלודיה מאיירס

הפקה: פטריק קנינגהם, ברנדן מקדונלד, קלאודיה מאיירס, אדם סילבר, ג'ון סאליבן

צילום: אדם סילבר

עריכה: מאט צ'ס

שחקנים: מישל מונהאן (סמלת מגי סוואן), רון ליווינגסטון (ריצ'ארד), פבלו שרייבר (סמל דונובן)   עמנואל שריקי (עלמה), ג'ון סבאג' (מייק) אואקס פגלי (פול)

 

ארה"ב  2014

116 דקות

הפצה סרטי שובל

 

 

בבתי הקולנוע החל מ 1/10/15

 

 

 

 

 

 

 

 

הסליחות שלא ביקשו ביום כיפור

זהו, תם יום הכיפורים , יום שמקפל בתוכו בעיני את ישראל, חילונים בבתי כנסת, ילדים צמים, ילדים על אופניים, ילדים צמים ורוכבים על אופניים, תפילה וכאב, זיכרון של אבות מהתנ"כ  ואבל על אבות ובנים שלא חזרו ממלחמת יום כיפורים. אבל מעל הכל עומדת לה הסליחה.

אומרים שבכיפור צריך לבקש סליחה אז הנה רשימת הסליחות שלי ,בהקשר החינוכי כמובן סליחות שלא קראתם באף מקום.. כי אני דיי בטוחה שלא ממש ביקשו אותם.

 

אני רוצה לבקש סליחה מהילדים שלא פתחו את שנת הלימודים, כי  המערכת לא השכילה לתת להם את התנאים להם הם זקוקים, לא השכילה להבין כי שיוון לכולם כולל בתוכו גם ילדים עם אלרגיות מסכנות חיים הזקוקים לסייעת רפואית צמודה, לכל ימי השבוע , או אלו שלמרות שיש להם צווי השמה לא זוכים למסגרת מתאימה, ולכן גם הם נשארו בבית.

אני רוצה לבקש סליחה גם מילדי השילוב, שקיצצו להם בשעות הסייעת , ונאלצים להתמודד עם הקושי והתסכול.

אני רוצה לבקש סליחה מכל הילדים שאין להם מסגרות משלימות מותאמות, וגם בחגי תשרי  מוצאים את עצמם לבד בבית.

אני רוצה לבקש סליחה מכל ההורים של הילדים שאין להם מסגרות משלימות על זה שהם נאלצים לבחור בין הילדים למציאות הכלכלית .

אני רוצה לבקש סליחה מהילדים הנמצאים בליבו של המאבק של המוכר שאינו רשמי, אני דיי בטוחה שלמרות המורכבות של הנושא ניתן למצוא לו פתרון אם כל הצדדים יחשבו יחד על טובתכם .

אני רוצה גם  לבקש סליחה מהילדים על חודש של הסתגלות קשה מנשוא, חודש בו הולכים למסגרות באופן מבלבל בלתי רציף, עם המון הפסקות וזה למרות שכולם דיברו על זה שהחופש הגדול הסתיים וצריך לחזור למסגרת.

אני רוצה לבקש סליחה מצוותי ההוראה וצוותי החינוך על חודש בהם הם נאלצים להתמודד עם ילדים שמתקשים לזכור איזה יום בא אחרי איזה יום, מתי יש איזה שיעור, ומתקשים להיכנס לתלם.

אני רוצה לבקש סליחה מכל ההורים  במיוחד מאלו שהגיעו השנה לראשונה למערכת החינוך וגילו שחינוך הוא לא חינם ותשלומי הורים מתחילים כבר בגן.  ושצמד המילים תשלומי רשות, ותשלומים מרצון אומרים בעצם שאם לא תשלמו ירדפו אותם  במקרה הטוב הורים אחרים , או שתקבלו מכתבי איומים מהעיריה במקרה הרע.

אני רוצה לבקש סליחה מהורי ילדי הגנים המתקשים כלכלית, סליחה שגם השנה איש לא הבחין בכם, ובבעיות שלכם ולא תקצב עבורכם מנגנון הנחות כמו זה הקיים בבתי הספר.

אני רוצה לבקש סליחה משר החינוך,  חברי ועדת החינוך של הכנסת ומנכלית משרד החינוך והצוות המקצועי  , על הפניות והבקשות והשאלות  שאני וכמותי הצפנו מתחילת השנה.

 

אני מתפללת אולי השנה נשליך את כל אלו , ובשנה הבאה נוכל לשבת בתקופה זו על המרפסת ולספור ציפורים נודדות כמו שאומר השיר, ולא נצטרך לחפש פתרונות, ולתת הסברים. הגיע הזמן שנהפוך את הימים הנוראים לימים נפלאים.

קרדיט צילום Krysty74 pixabay

קרדיט צילום Krysty74 pixabay

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top