עמוד הבית » ברשת

הכפתור האדום – נלחמים בבריונות הרשת עכשיו גם באפליקציה

אם אתם הורים לילדים הפעילים ברשת כדאי שתקראו קצת מספרים

בישראל 2015 – 45  אחוזים מהילדים בגיל 10-17 מדווחים כי נפגעו מאלימות מילולית ברשת וקרוב ל-80 אחוזים לא מספרים לאיש כי היו קורבנות לאלימות באינטרנט.

נוראי נכון?

עוד יותר נוראי בעיני זה שהתופעה הזו אינה נאכפת ע"י שום גורם בארץ ובעולם.

כמו הרבה דברים שאני מכירה, לפני שנה וחצי הוקם המיזם החברתי "הכפתור האדום ע"י שלושה  סטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, (אלון בר דוד, עדי זוטא ולירון פטאו)   שהחליטו לקחת יוזמה ולצאת במאבק בבריונות ברשת (Cyber Bullying).   והם עושים זאת יחד עם צוות מתנדבים סטודנטים במרכז הבינתחומי. שמקבלים ממינים ודואגים לפניות  .  הפניות שהוגדרו כאלימות מועברות כתלונות לאתרים בהם מופיע התוכן האלים .

 

image001 (1)

 

הכפתור האדום ניתן להורדה   בחינם למחשב, – תוסף לדפדפן האינטרנט, המשמש כ'לחצן דיווח' בעת ההתקלות באלימות ברשת , התקנתו ידידותי פשוטה וחינמית.

ולא רק במחשב, מהיום, יכול כל בעל סמארטפון להוריד בחינם מחנות Google Play את אפליקציית הכפתור האדום ולדווח על אלימות ברשת, לאחר ההתקנה יופיע כפתור הדיווח, לחיצה על כפתור תאפשר למשתמש לבחור את האפליקציה ממנה ירצה לדווח. בעת זיהוי תוכן אלים באחת מהרשתות החברתיות, או בפרסום פוגעני – שיימינג, איומים, סרטונים פוגעניים, קבוצות שנאה, הטרדות, לחיצה פשוטה על הכפתור תשלח את צילום המסך באופן אנונימי לארגון, לטיפול בהסרת התוכן ואף לסיוע חירום במקרה הצורך (משטרת ישראל, עמותת סה"ר, ער"ן).

 

דיווח בלחיצת כפתור, האפליקציה

דיווח בלחיצת כפתור, האפליקציה

 

אם יש לכם ילדים שפעילים ברשת, עודדו אותם לספר לכם על כל מקרה אלימות , ולדווח. וכמובן  והתקינו להם את הכפתור במחשב ובסמארטפון

 

 

 

The Village אפליקציה חברתית חדשה להריוניות ואמהות .

 

בפגישה הראשונה שלי עם הצוות של The Village   שאלתי אותם איפה הם היו עד עכשיו.  ואז סיפרתי להם את הסיפור שלי .

הבכורה הייתה בת חודש, אני מתאוששת מלידה, ומעכלת את השינוי. דירת שני חדרים בת"א, ארוזה בארגזים שהתחלנו לארוז אי שם בחודש תשיעי. לילה אחרון. מחשבות על מה יהיה .  בבקר עברנו דירה להורים שלי.

עיר חדשה, שכונה חדשה, אמהות טרייה.

לכאורה הכול היה אמור להיות מושלם, הגעתי לקן משפחתי חם ותומך, קיבלתי את כל העזרה בעולם מהמשפחה שלי ועדיין –התחושה הייתה של בדידות.

לא הכרתי אף אחת. אף אמא בשכונה.  תחילת האביב ואני בשכונה חדשה, שבועיים הסתובבתי בשכונה כל בקר , מקיפה , הולכת הלוך ושוב. רואה קבוצות שונות, אבל מי הן? מטפלות? אמהות כמוני?

למזלי  באחד הבקרים אחת האמהות עצרה אותי, שאלה אם אני חדשה  והזמינה אותי לשבת איתן בגינה. ככה הכרתי פתאום אמהות חדשות, ותיקות, כאלו שאפשר לחלוק איתן דברים כי הן באותו מקום.

 

חמש שנים אחר כך, חודש אחרי לידתו של קטן הבית, מצאתי את עצמי שוב, עוברת דירה.הפעם לא רק אני ההיתי במעגל המעבר אלא הילדים שלא רק הסתגלו להתווספותו של אח חדש, אלא למעבר לבית חדש, שכונה חדשה.

הפעם ידעתי שאין לי את הפריווילגיה להסתובב בשכונה ובגינה עם עצמי, מעבר עם ילדים מצריך הרבה מעבר. וזה היה לא פשוט למצוא .

 

בדיוק בשביל רגעים כאלו (אבל לא רק ) פיתחו את thevillage
מדובר באפליקציה  מבוססת מקום המאפשרת  למי שמורידה אותה לפגוש נשים שנמצאות באזור לפי הגדרות בסיסיות,  באפליקציה אפשר לצרף חברות, לבנות קבוצות, להתייעץ ולשתף והכל באמצעות הטלפון הנייד.

בקליק אחד לדעת מי באזור שלי נמצאת באותו שלב כמוני, למי יש ילדים באותם גילאים, ומי יכולה להתאים להתייעצות קפה, או סתם מפגש בוקר.

ואגב זה מעולה לא רק לחופשת לידה , אחד היתרונות הבולטים של האפליקציה שהיא מאפשרת לדעת מי נמצא באזור גאוגרפי מסויים גם שאת לא שם, כך לדוגמא ידעתי כי חברה שלי מת"א, נמצאת בסמיכות לפארק וקבענו שניפגש עם הילדים. היא שימושית , נוחה לתפעול ובעיקר מסייעת לא להיות לבד.

2015-03-23_2056

האפליקציה כמובן חינמית, וכל מה שצריך זה  להוריד אותה , לבצע הרשמה מהירה באמצעות הפייסבוק. אין צורך במספרי טלפון(כמו בווצאפ), או בהכרות מוקדמת.

 

אני הצטרפתי כמובן לצוות, עכשיו תורכן להצטרף ולצרף חברות.

 

 

להורדה והצטרפות לחצי כאון 

 

 

 

 

 

 

זה היה השבוע שהיה

לפני חודש השתתפתי בפרוייקט של סייון קלינגבייל  365 שמציג יום אחד בחיים של אנשים.  קיבלתי הרבה תגובות רובם היו איך את עושה את זה.אני לא באמת יודעת. החיים שלי לפעמים נראים כמו מרוץ אחד גדול, אני לא חושבת שהם שונים בהרבה מחיים של אנשים במצבי.

יש שבועות שהם הר געש, השבוע הזה היה אחד מהם.  אז החלטתי לנסות לכתוב מה עבר פה השבוע.כמו שכתבתי לסיוון רק על שבוע.

פתחתי אותו בשישי שעבר בכנס חברי מועצות ברשויות המקומיות שנערך  ביוזמת  קרן ברל כצנלסון, והמכון לשלטון מקומי אוניברסיטת תל אביב וח"כ יפעת קריב. הכנס עסק בהצעת החוק של ח"כ קריב להסדרת מעמדם של חברי המועצות ולעגן את זכויותיהם וחובותיהם בחוק. לקחתי חלק בפאנל  יחד עם ח"כ אראל מרגלית, עו"ד אלדד יניב, וסגנית ראש העיר יוקנעם (בהתנדבות) לאה פדידה.

הפאנל עסק ביחסים בין התושבים לחברי המועצה,הוצגו בו נתונים שגרמו לתסיסה בקהל ,כן חברים , לא דיי בזה שהממוצע הארצי של ההצבעה לרשויות עמד על  51.1% , הסקר שנערך לכבוד הכנס ע"י קרן ברל כצנלסון הראה כי47.5% לא חושבים כי תגמול לחברי מועצה יקטין את השחיתות הציבורית ,מרתק כבר אמרתי?

אני אגב לוקחת בשתי ידיי  את מה שאמר דורון אלחנני יו"ר קרן ברל כצנלסון: "החשיפה הרבה של השחיתות הציבורית היא תעודת כבוד לחברה, שלא מוכנה להכיל יותר תופעות שכאלו. שיטת הבחירות חייבת להשתנות על מנת להעמיד באמת את צרכי האזרח במרכז"

בכנס עצמו קיבלתי המון תגובות מחברי מועצות שונות, כולם אגב מאוד שמחים לתושבים פעילים ולא רק מקטרים.

הפנאל עורר את הקהל  צילום יחצ

הפנאל עורר את הקהל צילום יחצ

השבוע המשיך בפגישות על  המיזם אמהות הבינלאומי שאני חלק ממנו, שיחות ועידה באנגלית , חומרים פניות שיווקיות. אני מאוד גאה בפרויקט, וחבל לי שהוא לא יצא שאני הפכתי לאם לראשונה.

פגישות ושיחות על פרויקטים אחרים שאני מנסה לקדם, והרבה פעילות שיווקית לקראת 2015 מול גורמים שונים.

כמו תמיד אצלי החברתי נמצא גם הוא , עננת הבחירות הפכה לסערה, הרבה פעילויות שתוכננו נעצרו כי אף אחד באמת לא ידע להגיד מה יהיה ,התחושה שלי הייתה שצריך להספיק כמה שיותר, כל מי שפועל מול הכנסת כבר הבין שעכשיו נכנס לתקופה שעוצרת הכל. וכמה דברים התחושה שלי שההינו כל כך קרובים לשינוי.

השיא היה ביום רביעי. שני דברים קרו במקביל, משבר מקומי בגן שגרם לקריסת הווצאפ שלי , ולשיחות עם כמעט כל הורי הגן , יחד עם טור חברתי שלי  בynet . על דרישות ההורים לבחירות.  לווצאפ ההורי הגועש, הצטרף גל תגובות. המון תגובות.

 

 

טוקבקים

 

לדעתי הטור שבר את שיאי התגובות המהירות שקיבלתי, עשרות . הורים מכל הקשתות הפוליטיות הגיבו, שיתפו, העירו, לא תמיד הסכימו אגב. המון שיחות עלו ברשת

ובעיקר מה ששימח אותי ועדיין משמח זה תגובות שאומרות לי "לא חשבנו להצביע עכשיו כן ".

תגובות ששימחו אותי

תגובות ששימחו אותי

הטלפון המייל והפייסבוק געשו, מצאתי את עצמי מדברת במקביל, עונה, לווצאפ.  סוג של הר געש, לכולם היה מה להגיד בכל שיחה. כל פעם אני נפעמת מהמעורבות ההורית העולה.

בחמישי קמתי בלי קול.  אלא אם כן אתן מחשיבים חריקות.

מלבד ישיבה אחת שידעתי שאי אפשר להזיז, ביטלתי הכול. התגובות המשיכו לזרום ואני פשוט עברתי לכתיבה. כתגובה.

בצהרים החלטתי לעצור הכול.

את הסחרור של ה24 שעות שנכנסתי אליו, את השבוע שגרם לי להיות מעט מידי זמן עם הילדים, ועם עצמי.

שלושים מעלות בחוץ זה זמן מעולה ללכת לים.

שני הגדולים  הכינו תיק , סבא וסבתא התנדבו להביא את קטן הבית מהגן בהמשך. והופ לים.

אני אישה של ים, של קייץ, הילדים אומנם מכריזים שהם אוהבים חורף אבל אין כמו ים .

בלי לענות לטלפונים (גם ככה לא יכולתי לדבר)

בלי להגיב לווצאפ, למייל.

בלי כלום

 

קסם  צילום טלי בריל

קסם צילום טלי בריל

משפחה וים.

מושלם.

והים, הוא קיבל אותנו באהבה, במזג אוויר מושלם, ים חלק, דייגים , ושקיעה שצבעה את הכל בכתום וורוד.

רגעי קסם שמזכירים לי כל פעם מחדש מה חשוב באמת. ולמען מי בעצם אני פועלת..

חזרתי הבייתה בלי סוללה בנייד, אבל עם סוללה משפחתית טעונה.

 

ימי שישי זה סוג של מרתון פה, איסופי הילדים מאוד קרובים,אבל כל אחד מהם נמצא במקום אחד, תמיד יש עוד משהו להספיק, וגם השבוע היו לי אירועי בוקר, מה שאומר חישובים לוגסטים .

הראשון חגיגות יומולדת לאתר ניקניים שאפשרו לנו הצצה אל בית הדפוס והעלו לי זיכרונות נוסטלגיים ממשרדי הפרסום בהם עבדתי.

הצצה אל מאחורי הקלעים צילום טלי בריל

הצצה אל מאחורי הקלעים צילום טלי בריל

 

השני היה בבית הספר  שלנו, שאירח את ילדי והורי הגנים ליום פתוח. בית ספר שהוא בית . היה מעניין וחשוב בעיני. מרגש אותי לראות את ילדי השכונה גדלים ,וגם להכיר הורים חדשים.

שחזרנו מבית הספר, מיכל שאלה אם הבצק מוכן, איפשהו בקייץ התחלנו לעשות יחד בימי שישי חלות, אני אחראית על הבצק, היא על הקליעות.  אימצתי את המתכון של יונת צוקרמן האלופה, מצאנו יחד סרטונים ברשת ואנחנו עושות ניסיונות שונים. זה הזמן איכות שלנו, הבצק לרוב מוכן שהיא מגיעה, ואנחנו מספיקות לקלוע עד שאוספים את הבנים. מכוון שלא הספקתי סגרנו שאני לשה בצק (המיקסר שלנו הפסיק לעבוד וטרם רכשנו חדש) והיא מסדרת קצת., החצי נסע לאסוף את הקטן וככה תקתקנו בצק, הספקנו לאסוף את האמצעי, ובין ארוחת צהרים, להשכבה לארגון הצלחתי לדחוס גם חלות לתנור

הריח .. צילום טלי בריל

הריח .. צילום טלי בריל

 

אני אוהבת את רגע שהן יוצאות מהתנור, הריח מתפשט בכל הבית, השקט יורד.

שבוע אחד נגמר,

מחר בטח נלך שוב לים.

 

 

 

התנתקתי מהמסכים התחברתי לילדים

איך שלא תהפכו את זה הטכנולוגיה כאן, היא חלק מאיתנו. חלקנו משתמש בה יותר , חלקנו פחות, אבל איך אמרה לי הפקידה בדאר- טוב שיש עוד חבילות ותשלומים כי אנשים כמעט לא שולחים היום מכתבים.

אנחנו יכולים להמשיך ולהדחיק, ולהכחיש אבל אט אט התקשורת הבין אישית שלנו משתנה,בילדותי לא היו  טלפונים וההינו הולכים לחבר שרצינו, המורות לא שלחו מייל להורים, אלא שלחו פתק, לא היו קבוצות ווצאפ אלא ההורים היו באמת נפגשים לתכנן דברים (מוזמנים לקרוא על ההבדלים כאן ).

גם העבודה שלנו למעשה לא נגמרת, אם פעם  היו שעות עבודה סגורות, ורק לבודדים היה חיבור מיוחד מהמחשב למשרד היום  בעידן הסמארטפונים  החיבור לעבודה לא נעצר, כולנו מקבלים מיילים בכל שעה ובכל מקום, והצפייה היא קבלת מענה, אגב  בצרפת אגב עכשיו הצטרפו לחוק גרמני וגם שם אסור לשלוח מיילים אחרי שעות העבודה . וזה לפני שדיברנו על וואצפ, ורשתות חברתיות. הכל כאן עכשיו ובכף היד.

ואיפה אנחנו ההורים בכל זה?

בשיחה הראשונה שלי עם נירית צוק העורכת של עשר פלוס על הקמפיין חשבתי בהתחלה שקצת נסחפנו, אז נכון שגם אני נחשפתי לכל החומרים המקצועיים שאומרים שהקשר הבין אישי מצמצם, שמדברים על תקשורת עם הילדים  אבל קמפיין  הורי שאומר לעצור לשעה ? מה אנחנו עד כדי כך צריכים שיזכירו לנו?  ואז חשבתי על זה. בעידן בו הורים צריכים תוספת של שעות על מנת לעמוד בכל המשימות, בעידן בו כולנו מחפשים את האיזון המופר, שווה להעלות את הנושא לסדר היום ההורי, ולו אם נצליח לעצור רגע , גם אם זה מובן מאליו.

מודעת הקמפיין, עוררה סערה

מודעת הקמפיין, עוררה סערה

ואז עלה הקמפיין לפסייבוק, תוך חצי שעה השיח בער, בעד נגד, למה צריך קמפיין למשהו שהוא מובן מאליו, מה לא כולנו מתנתקים, תגובות זועמות לצד תגובות שאמרו וואלה ננסה, או אצלנו זה בשעה אחרת, וגם כאלו שאמרו אף פעם לא חשבתי לקבוע שעה.ואני איתם.  החלטתי להצטרף. ועדכנתי את הילדים שזו התוכנית המשפחתית שלנו.

סוגרת את המחשב מתנתקת

סוגרת את המחשב מתנתקת

ביום חמישי בשבע בערב החלטתי באופן מודע לבצע ניתוק אז נכון שגם בימי שיגרה , אנחנו משתדלים  להתנתק לגמרי במיוחד בשעות הערב , אבל אף פעם לא עשינו את זה כמשפחה, כהחלטה מודעות.  אני תמיד אומרת שטלפון הוא היד השלישית שלי , לכן באופן טבעי  הוא נשאר בכיס, ולא אחת מצאתי את עצמי בזמן השכבות,עם הסיפור מסמסת  למי שמחפש אותי  ולו  בשביל להגיד- אני עם הילדים, או שולפת אותו לצלם משהו (ואז בהרגל אני כבר מעלה לאינסטגרם תוך כדי משהו נוסף), ושדיברנו על זה הבכורה הזכירה שלמרות שלרוב אסור, אז גם הם רוצים לפעמים לראות עוד קצת טלוויזה בארוחת ערב.

 

והאמת? זה יצא מעולה. מלבד העובדה שזה הפך לנושא שיח עם הילדים ובעיני העלה גם אצלם קצת למודעות זה נפל  בדיוק באחד הימים היותר עמוסים שלי , בשבע התנתקתי לגמרי, תזמנתי את הפוסטים סגרתי את המחשב, הכנסתי את הניד להטענה. אין צילומים, אין סימוסים אין טכנולוגיה.

התיישבתי עם קטן הבית לארוחת ערב, הוא היה קצת חולה ולא בעניין, עברתי איתו לטקס שינה קצר והופ למיטה, הגדולים חזרו עם סבא קובי , נרגשים (לא נפגשנו מהבקר), עמוסי חוויות, ניהולנו שיחה ארוכה ומקבילה, התפצלנו לשעת סיפור,בנים בנות, השתרעתי עם הגדולה על המיטה קשקשנו על מה היה בבית ספר, בחרנו ספר. עבר לי בראש לצלם אותנו יחד בועדי מושיטה יד באינסטינקט אל הכיס, היא מזכירה לי שזה שעת התנתקות ושהטלפון שלי בהטענה. אחרי כמה עמודים האמצעי  מגיח, וזה הופך לחצי שיר והמון צחוק. אלו אגב הרגעים האהובים עלי ביום.

אז התנתקתי לקצת יותר משעה, לא משהו גדול, אבל בעצם העצירה היזומה הרווחתי גם שיח על הנושא עם הילדים, וגם קצת מודעות של כולנו הורים וילדים , עלינו.

אנחנו אגב כבר קבענו כלל משפחתי חדש על ניתוק יזום שבועי , ממליצה גם לכם.

 

"עוגן" פורטל חדש בנושא ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז

 נתחיל בגילוי נאות, קוראים לי טלי ויש לי לקויות למידה והפרעות קשב.

בתקופתי לא ממש אבחנו את הדברים, צמד המילים "פוטנציאל מבוזבז" ליווה אותי שנים במערכת החינוך. לקח לי למעלה מעשור מסיום לימודי במערכת החינוך  להתגבר על תחושות הכישלון הלימודי, על מילים של מורות, ובעיקר לקח לי הרבה לאזור אומץ וללכת ללמוד מסודר. שנים לימדתי את עצמי דברים, בדרך שלי, נהגתי להגיד שאני אוטודידקטית. בגיל מאוחר  מאובחנת  ועם המון חששות ופחדים התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, קיבלתי לוויי צמוד מהמחלקה ללקויות למידה, והצלחתי לסיים תואר בהצטיינות, זה לא היה פשוט אבל הצלחתי.

מצד שני אני חייבת להגיד שלחיות  עם הפרעת קשב וריכוז זו גם מתנה מאוד גדולה עבורי , היא מאפשרת לי לג'נגל בין הרבה דברים יחד, עם השנים למדתי ליהנות מהיכולות לנהל שיחות מקבילות, לשמוע מה אומרים בשולחן הסמוך בבית הקפה, לעשות שלל דברים יחד, לפתח את הצד יצרתי שבי וגם להגיד בלי להתבייש- סליחה אני דיסלקטית  עם הפרעת קשב ולפעמים יש לי שגיאות, ולפעמים אני מאבדת אותכם יחד, ולפעמים ממש קשה לי להתרכז הנה תנסו בעצמכם בלינק הזה להבין.

 ואני לא לבד. בישראל אין נתונים מעודכנים  אבל הערכות מדברות על כ10-15% מכלל התלמידים שהם בעלי  לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז (הנתון המעודכן האחרון  בלמ"ס מעלה כי יש כמעט 10,000 תלמידים כאלו ). כמו תמיד מזכירה שמאחורי כל מספר כזה יש משפחה שלמה, ואם להסתמך על המחקרים שמראים שהפרעות קשב ולקויות למידה הם תורשתיות אז תכפילו.

השבוע הגעתי למרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח)  להשקה של אתר  עוגן, הפורטל המקיף והמלא הראשון מסוגו ללקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.בימים אלו עלו לאוויר מדורי "עוגן למורים" ו"עוגן להורים", המצטרפים ל"עוגן לתלמידים" הקיים מזה שנתיים.  הפורטל פתוח ללא תשלום לקהל הרחב, ומותאם לכל אחד מקהלי היעד, תלמידים, הורים ומורים.

זהו אחד האתרים המושקעים שיצא לי לבקר בהם, לא רק בכמויות המיידע העצום שיש בו, אלא ובעיקר בחשיבה ובהנגשה(לאתר יש "תו הנגישות" מ"נגישות ישראל"). ללא ספק חשבו על הפרטים הקטנים, החל מהעבודה שהאתר מקוריין, לטובת אלו שמתקשים לקרוא, נמשיך באופציות לשינוי פונטים וצבע, ועד לסרטוני הוידאו הקצרים עם טיפים שימושיים. יש תחושה שחשבו שם על הכול.

החלק שמיועד לתלמידים, מדבר אל התלמיד בגובה העיניים, בלי מילים מסובכות, בלי עליונות אלא  נותן תחושה של יחד, של אתה לא לבד. בוא נתמודד. שזה בעיני מאוד חשוב.

ואם דיברנו על שימושיים, באתר ניתן למצוא לומדות וכלים ייחודיים לתלמידים עם ליקויי למידה והפרעות קשב בכל רמות הגיל ובמגוון תחומי דעת, כמו: קורס להוראה מתקנת בקריאה, כלי לשיפור שטף הקריאה, מאגרי פעילויות המשלבות אסטרטגיות למידה בהוראת תחומי דעת שונים כמו היסטוריה בחט"ב ובחטיבה העליונה, הכנה לבגרות בתנ"ך ועוד.

אותי כאמא עניין עוגן להורים, הפרעות קשב ולקויות למידה הם תורשתיות,  אני מודעת למחקרים שמראים שמשפחה תומכת עושה את ההבדל ועל השפעה העצומה שיש למשפחה תומכת על הילד/ה עם ליקויי למידה או הפרעות קשב. מצד שני אני גם  מודעות לקשיים שמהווים חלק בלתי נפרד מן הלקות.  בחלק הזה ניתן למצוא כאמור מיידע רב, כגון: מה עושים כשמתעורר חשד?  , הנושא החם ברשת בעד ונגד טיפול תרופתי בהפרעות קשב ועד ולא פחות חשוב הזכויות וההקלות להם זכאים הילדים וגם ההורים

גם מקומם של המורים לא נפקד,  המטרה המוצהרת של מטח – הגברת המודעות לתופעה שנקראת לקויות למידה והפרעות קשב ובעיקר – לתת למורים טיפים ועצות מעשיות כיצד להתמודד עם התלמידים בכיתה וכיצד להעצים אותם ולסייע להם.  אני אהבתי במיוחד את החלק "איך אתם יכולים לעזור לתלמידים שלכם?"

בנוסף לכל אלו יש באתר גם לוח של נותני שירותים שונים, לוח שירותים מקיף בתחום של ליקויי למידה והפרעות קשב. בלוח ניתן למצוא מידע על מאות רבות של: מאבחנים, מטפלים, מורים ומכונים, ספרים ומוצרים דיגיטליים, בתי ספר ומועדוניות ברחבי הארץ, מסגרות תמיכה לבוגרים ולהורים ועוד… רק חשוב לשים לב שהוא אינו מהווה המלצה אלא פלטפורמה פרסומית.

התאהבתי בשרשרת. עיצוב נדין אמוייל  צילום יח"צ

התאהבתי בשרשרת. עיצוב נדין אמוייל צילום יח"צ

וכמה דברים לסיום,

עוגן. אני אוהבת את המילה הזו, לא רק בגלל אהבתי הרבה לים אלא בגלל אחד הפירושים שלה : " בסיס חזק ויציב ", עוגנים אלו נקודות קטנות שאני אוספת לי , הרגלים שרכשתי לעצמי מילדות, ומלווים אותי גם היום. כי אחרת? אני פשוט הולכת לאיבוד.

ותקשיבו למילים כאן..

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top