עמוד הבית » ארכיון כותבת טלי בריל

Author Archives: טלי בריל

Feed Subscription

איך לבלות עם ילדים בלי לקחת משכנתא

בואו נודה על האמת, החיים עצמם הם לא השקר של הרשתות החברתיות, ורובנו במיוחד בשלב המשפחה הצעירה שוברים את הראש על איך לבלות עם הילדים בלי לקחת משכנתא ,מה שלא מונע מאיתנו לנסות להבין איך  כולם "מבלים" ובעיקר ומעלים תמונות כל הזמן.
אז קבלו את  ההמלצות שלי , הם נולדו מהחיים עצמם, מגידול של שלושה ילדים ,מהאתגר הזה של המשפחה צעירה , ומשנים בהם כמו הרוב התמודדנו לא אחת עם אתגרים כלכלים .
לחדד את העניין אתם מוזמנים קודם  לענות לעצמכם על השאלות שכתבתי בפוסט הוקדם על איך בוחרים בעצם פעילות לכל המשפחה

תכנון מקדים – מחשבה מקדימה על פעילויות סופ"ש חוסכת גם לפחות חצי בוקר  (שהילדים צעירים לרוב הבוקר הרי מתחיל אי שם לפני השמש ) וגם הרבה עצבים, שאין דרך להמנע מהם. תכנון מוקדם , מאפשר גם הערכות לוגיסטית (אוכל שתיה אביזרים ) וגם מוריד את מפלס ההוצאות הבלתי צפויות ,כי שנתקעים בלי תכניות , ועצבנים יוצאים ולא משנה כמה זה עולה. אגב שהילדים בגילאים קצת יותר גדולים תכנון מקדים משותף הוא חלק מתיאום הציפיות לסופ"ש

פעילויות ללא תשלום יש לא מעט כאלו בכל סופ"ש, הכל כמובן תלוי מזג אוויר, ברחבי הארץ מפוזרים עשרות  פארקים אשר הכניסה אלהם על פי חוק חינמית, ובהם תוכלו בהחלט לבלות בוקר בפעילות מותאמת גיל :מלפרוס שמיכה ועד רכיבה על אופניים/ משחקי כדור ושת.
תוכלו גם למצוא  לא מעט יערות/חורשות בהם תוכלו להעביר בוקר  ,אם אתם אוהבי טיולים וטבע תוכלו לבלות במסלולים ושטחים פתוחים , ותתפלאו לא כולם מצריכים שעות של נהיגה.
ואני מוסיפה בהתלבטות אני מודה את מרכזי קניוות השונים אשר ישמחו להציע לכם פעילות לילדים.

פיקניק ביער או בחורשה - צילום טלי בריל

פיקניק ביער או בחורשה – צילום טלי בריל

מנוי משפחתי – מנויים משפחתיים ברובם מאפשרים מצד אחד חיסכון כלכלי , ומצד שני מאפשרים לשוב למקומות בלי אלמנט ה"חייבים להספיק", אנחנו ההינו מנויים במשך שנים ארוכות לספארי ברמת גן , מלבד העניין הכלכלי (המחיר הוא פחות משלוש כניסות לאדם , וילד עד גיל שנתיים לא משלם ) המנוי אפשר לנו בעצם לחלק את הביקורים בהתאם לעונות השנה (בימים החורף האפורים לא אחת הגענו לסיבוב קצר מצוידים במגפיים, או נוסעים מראש רק לחלקים בהם לא יוצאים מהרכב),העומס באתר וגם גילאי הילדים המשתנים.  מנוי מטמון של רשות הטבע והגנים, מאפשר ביקור במגוון אתרים שונים ופעילויות , הנחות ללינה וכד'.

רכישה דרך מועדוני לקוחות/כרטיסי אשראי – תתפלאו אבל כבר יצא לי לא מעט פעמים להמליץ להורים צעירים לחפש מנויים/הטבות דרך מועדונים וכרטיסי אשראי. ולמרות זאת אני ממליצה תמיד  לוודא את ההטבה , יש כאלו שאחרי שמוסיפים את הסכום שצריך להגיע אליו למימוש, מגלים שרכישה ישירה יותר זולה.

אומרים שלום לזברה בספארי צילום טלי בריל

אומרים שלום לזברה בספארי צילום טלי בריל

סיורים  במחיר סמלי –  יש מגוון רחב של סיורים המוצעים לקהל הרחב, חלקם סביב נושא משותף (אוכל/אומנות/טבע ) המחירים משתנים בהתאם לעונה וסוג הסיור, אופציה נוספת היא סיורים מודרכים במרחב העירונים, הסיורים לרוב במחיר שווה לכל נפש, ומוסיפים ערך לימודי לחוויה . החברה  להגנת הטבע מוציא סיורים  כאלו  באזורים שונים , בתל אביב יש לא מעט סיורים , גם באתר טיולי תוכלו למצוא הצעות לסיורים. אנחנו הצטרפנו לכמה כאלו אשר פורסמו בעיתונות המקומית והיה נחמד ביותר.

הצטרפו או הקימו קבוצה   לא מעט הורים לילדים בגילאי הגן שוברים את הראש, חיבור לקבוצות קיימות שתמצאו ברשת או הקמה של קבוצה מתוך הורי הגן , לדוגמא יכולה להניב לא מעט פעילויות משותפות המוזילות את המחיר  או מאפשרות התנסויות בפתוחות ק' לקבוצות -אם אתם לדוגמא חובבי הקטיף , תגלו יש לא מעט מקומות אשר  יסכימו לארח אתכם כקבוצה  בשבת בבקר.

בילוי בבית – בואו אגלה לכם סוד, גם לא רק עלכם עוברים שבועות עמוסים , גם על הילדים שלכם. הכרזה מראש על שבת בית מאפשרת בילוי ומנוחה לכל בני הבית.

 

 

איך תבחרו נכון פעילות ואטרקציה למשפחה

אחת הבקשות הכי נפוצות בקבוצות שעוסקות בהורות ובטח באלו של הטיולים היא המלצות לפעילויות ואטרקציות במקומות שונים. מאחר ועניתי על עשרות כאלו בשלוש השנים האחרונות , קבלו את חמשת השאלות שמענה עלהם יעזור לכם לבחור את הפעילות המתאימה ביותר לא משנה איפה בחרתם לנפוש

  1. כמה נפשות אתם ? יש מקומות בהם מעל מספר מסוים אתם כבר נחשבים קבוצה, יש לזה  משמעויות שונות, החל ממחיר לאדם בקבוצה שעשוי להשתנות מול בודדים  ועד לתיאום הגעה, התאמה לפעילות ושת'.
  2. מה ההרכב הגילאי שלכם ? והכוונה כאן היא בעיקר לילדים . התאמת הפעילות לגילאי ומסוגלות הילדים היא המפתח לפעילות מוצלחת בעיני. חשוב לזכור שיש פעילויות שמגבילות כניסה בהתאם לגיל /גובה, והגעה אלהם מצריכה פיצול, יש מקומות שיענינו יותר ילדים בגיל הרך מאשר מתבגרים ולכן יש חשיבות רבה בתכנון להתאים את הפעילות כך שתתאים לכולם, אגב  לרוב כשיש ילדים צעירים ותינוקות  כל עוד אתם ערוכים נכון (מנשא/ עגלה, אוכל, החלפות) הילדים שלכם יהנו ממה שכייף  לכם  , מסיור בגלריות, מוזאונים, מרכזי מבקרים, ועד טיולי שטח וספארי. את הטיול הראשון שלנו כמשפחה עשינו שהבכורה הייתה בת ארבעה חודשים, ואחד הדברים שהיא הכי אהבה בטיול היה לישון במנשא  הוא זכור לנו כטיול מוצלח במיוחד.
    כשהם גדלים שווה בעיני לשתף אותם בתכניות, להציע להם מס' אפשרויות ולראות מה אתם בוחרים  יחד .

    מה ההרכב הגילאי שלכם? צילום טלי בריל

    מה ההרכב הגילאי שלכם? צילום טלי בריל

  3. מה אתם  אוהבים לעשות ?  השאלה הזו מקפלת בתוכה את מה שעשוי להפוך  את אותה פעילות להנאה קסומה עבור אחד וסיוט עבור אחר. אם אתם משפחה שכולם בה חובבי טבע ושטח, מאלו שלקום בבקר ולצאת  לטיול לראות פריחה  עושה לכם את זה   – טיול רגלי יהיה מעולה עבורכם, אם הכי פעיל שלכם  בללכת ברגל זה סיור באיקאה – אולי שווה לעשות טיול גיפים במקום . זה תקף אגב לא רק לגבי המבוגרים בחבורה אלא ובהרבה פעמים קודם כל לילדים. ההבדל בין הנאה לעינוי בעיני הרבה פעם קם ונופל בדיוק בנקודות האלו.
    למצוא משהו שכולם אוהבים צילום טלי בריל

    למצוא משהו שכולם אוהבים צילום טלי בריל

  4. אל תחפשו את מה ש"חייבים": לעשות. בשלוש שנים האחרונות שוחחתי עם לא מעט אנשים שניסו לדחוס בכוח לטיול של יומיים פעילויות של שבוע, והכל מתוקף רשימה של "חייבים לעשות". מטיול של כייף זה הופך למסע נגד הזמן במטרה להספיק כמה שיותר, ובסופו של יום כולם מתבאסים.
  5. עונת השנה – אז נכון שבישראל אין ממש הבדלי ענק בין העונות, ועדיין  פעילות חורף שונה מפעלות קיץ, וכדאי לזכור שיש גם דברים עונתיים – פריחה, שלג, מסלולי מים וכמובן המון פסטיבלים ואירועים שונים.

 

בילוי נעים

 

מעבר והתאקלמות – לקום לפני הציפורים

שנים הבטתי בהם מהחלון בפליאה, בעודי מנסה לשכנע ילד זה או אחר (לפעמיים שלושה יחד) לחזור לישון כי השמש עוד לא עלתה, ובכלל לשדר להם שהקונספט הזה של לקום לפני הציפורים מוטב לו שיעלם מהר מהבית, אמא אוהבת לישון ילדים.

למה ילדים קמים לפני השמש - צילום טלי בריל

למה ילדים קמים לפני השמש – צילום טלי בריל

לא הבנתי למה מבוגרים שלא דוחפים אף עגלה לפניהם, לא דוהרים אחרי ילד רכוב על אופניים ובמקסימום צועדים בנחישות עם כלב יוצאים מהמיטה כל כך מוקדם, ועוד יוצאים להליכה /ריצה.
בכלל כל הקונספט הזה של פעילות גופנית היה לי מוזר, אני מודה הגינה הייתה חדר הכושר שלי, והיכולת לרוץ אחרי ילדים הספיקה לי.
עברו השנים, וחיפשתי פעילות לא בעניין הספורטיבי כמו עצם העניין של להיות רק אני. לא אמא של, אישתו של, עובדת של, נטו אני.
כמו לא מעט א.נשים עברתי גלגולים  שונים, מאירובי מים, סטודיו C וחוגי עיצוב. שומדבר מזה לא הצליח. איכשהו תמיד החיים עצמם היו חזקים ממני. תמיד יש לי כל כך הרבה דברים וכל כך מעט זמן.
לפני כמה שנים יחד עם ל שכנתי פצחנו בקבוצת הליכה "מוצאים את בלה לטיול", עברתי לגור ליד פארק שהיה בו מסלול הליכה, בלה הייתה צריכה את סיבוב הערב שלה והחלטנו שאם כבר עושים סיבוב לילה לכלבה שנעשה מזה משהו טוב לעצמנו.
ואכן עד שעברתי הצלחנו רוב הזמן לעמוד בזה, לא תמיד יחד, לא תמיד כל יום אבל היה את סוף היום הולכים ברגל.  בלילה תמיד.
כשעברתי למצפה רמון נשאבתי לעבודה אינטנסיבית שלא השאירה לי מקום לעצמי, התוצאה הישירה הייתה הפסקה בהליכות לילה, למעט סיבוב קצר עם בלה , התנחמתי שאני הולכת כמעט רק ברגל, אל העבודה וממנה, בסופי שבוע אני עושה טיולים יותר ארוכים עם הילדים, אבל בכל התקופה שעבדתי במשרד בין עבודה תובענית, לילדים לא מצאתי את הזמן לעצמי.
הפסקתי ללכת.
והגוף, הגוף הרגיש.
כשסיימתי את העבודה, כחלק ממחשבת מסלול מחדש, ידעתי שאני צריכה לחזור לתת במה לעצמי, ביקשתי מאחת האמהות שהכרתי לסייע לי ולצרף אותי להליכות שלה, ערב ערב יצאנו יחד, בהתחלה מצאתי את עצמי מתנשפת מאחריה, אבל לאט לאט מצאנו את הקצב. בהמשך הצטרפו עוד שתי חברות והפכנו לחבורת ההולכות. שהפכה עבורי להרבה מעבר לקבוצת הליכה.
לא מעט פעמים עלתה הסוגיה של שעות ההליכה, בעיקר בחודשי החום הגדול, איכשהו לא הצלחתי להביא את עצמי לקום  במיוחד  מוקדם  וללכת. בכל פעם שעלה הרעיון לצאת להליכה עם הזריחה, הודעתי להם שהן מוזמנות לשלוח תמונות אני מסתדרת עם הליכות שקיעה או בוקר אחרי שהילדים הולכים לבה"ס , לא מעט שיחות ניהלנו על זה. אני בשלי. אני לא קמה במיוחד, ובכלל איך זה יסתדר עם הקטע של ארגוני הבקר?

ללכת בשקיעה - צילום טלי בריל

ללכת בשקיעה – צילום טלי בריל

אבל מה שכן, לא וותרנו. לא אני וגם לא הן. זה היה העוגן שלי, ברגעי הלחץ והבלגן (על השנה האחרונה אפשר לקרוא כאן ) ואז עברתי שוב
הפעם  הדרמנו  לערבה הדרומית כמעט אילת.
עברנו בראשית אוגוסט, ולמרות שהיה לי סוג של "ברור" שאחד הדברים שאני מתמודדת איתו הוא התאקלמות אקלימית. זה הצליח להפתיע אותי ובגדול.
בימים הראשונים לא ממש הצלחתי ללכת, גם בשעות הערב החום היה בלתי ניסבל, הגוף שהיה לו גם ככה קשה קרס אחרי מרחקים קצרים, נדמה שזה היה יותר מידי. השילוב הזה של האתגרים הפיזיים של פריקת ארגזים  סידור הבית ,שלושה ילדים שבחופשה, הוביל לתוצאה של  אישה מותשת,היוצאת להליכה וחוזרת לא אחרי חמישה ק"מ כמו שהיא רגילה אלא אחרי חמש מאות מטר.
הרמתי ידיים.
ידעתי שאני חייבת לחזור ללכת, משהו בגוף אומר לי לנוע.
חייבת זמן  לעצמי.
תנסי בבקר מוקדם חזרה ואמרה לי חברתי, ואני סירבתי , שנים עד שהילדים ישנים רוב הזמן עד שעה סבירה יחסית, שנים שייחלתי לרגעים האלו אז לקום במיוחד?
והיו לי גם עוד מלא התנגדויות טכניות , ואיך יסתדרו בלעדי בבקר. המון הסברים למה לא.  חזרתי ואמרתי ירד החום אסתדר.
והחום הגדול ירד, ושוב ניסיתי והבנתי שאין ברירה ואחד הדברים שאני צריכה בהתאקלמות האישית שלי במעבר הזה זה להקשיב לגוף ולסביבה ולעשות שינוי.
משיחות עם אמהות ביישוב הבנתי שהדרך לעשות את זה היא לקום בשעות הבוקר המקודמות ולצעוד.
אז ביקשתי יפה מאחת מהאמהות שהכרתי כאן להצטרף אליה, בצעדה בוקר, מצאתי את עצמי קמה בחושך, נועלת נעלי התעמלות ויוצאת באור ראשון להליכה. היא הכירה לי מסלולי הליכה קסומים מחוץ ליישוב, בשטח פראי וקסום , ואני נפעמתי

לפתוח את הבקר מול זה צילום טלי ברי

לפתוח את הבקר מול זה צילום טלי ברי

אני מודה זה קשה לעשות את ההיפוך הזה, בעיקר אני חושבת מחשבתית, לקום שכולם ישנים, לא למשוך עוד קצת במיטה.

לצאת עם אור ראשון צילום טלי בריל

לצאת עם אור ראשון צילום טלי בריל

אבל הנוף הקסום, מעודד אותי, ההרגשה הטובה שיש לי אחרי.
אז נכון זו רק ההתחלה, ויש ועוד יהיו ימים שאוותר
אבל הנה אני מתאקלמת ומסתגלת והולכת.

השמש מציצה מההרים צילום טלי בריל

השמש מציצה מההרים צילום טלי בריל

 

 

 

"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ." זו הייתה השנה שלי

"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָתָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ."לא חושבת שאי פעם התעמקתי בטקסט הזה שנאמר בראש השנה, ראש השנה זה זמן חשבון פנימי אצלי, בעיקר כי הוא יום ההולדת העברי שלי. (השנה אגב מתאחדים להם תאריכי ימי ההולדת שלי וזה חוסך את החשבון האישי הכפול) והבקר בחיפוש של משהו אחר לגמרי,בין שלל ברכות ראש השנה במייל קראתי אותו שוב. כאלו נכתבו מחשבותי אני במילים אלו .

נדמה לי שלא הייתה שנה בה חיכיתי כל כך שתסתיים שאוכל להניח אותה מאחורי , ועברתי כבר כמה שנים מאתגרות בחיים.

השנה הזו הייתה דו קוטבית ברמות מטורפות, כמו שהחיים עצמם היו.

מצד אחד הרגשנו בבית. התאהבנו במה שיש למקום להציע, במדבר , בשקט, וביכולת לצאת מרחק פסיעה ולהיות בטבע.
צמחנו כולנו, כמשפחה, כאינדיבידואלים, נדמה שהילדים סוף סוף מצאו את מקומם, קטן הבית עשה זינוק משמעותי בתוך הגרף האישי שלו בעזרת צוות טיפולי שלא הניח לו, האמין בו ודחף אותו ואותנו קדימה.
אחרי שנה סוערת בפעילות בוועד הורים בבית הספר קיבלתי את אחת ההחלטות הכי משמעותיות שלי לקחת צעד אחורה להוריד את המעורבות , את הניסיון לשיפור לקידום , ואת הצפיות.
התמקדתי באיים של הטוב בתוך מערכת שנמצאת אי שם מאחור, ומתהדרת בזה שהצליחה מעט לצמצם ולו קוסמטית את המצב, שמסתתרת מאחורי המילה "פריפריה" במקום לנער את האבק ולדרוש יותר גם מעצמה אגב.
ידעתי כמו תמיד שחינוך מתחיל בבית, ומה שיחסר להם מהמערכת אנחנו נוכל להשלים להם, ראיתי את הטוב במערכת החינוך הבלתי פורמלית, זכינו במדריכי חוגים שהיו הרבה מעבר, והחלטתי  לשחרר.
בקייץ קצת לפני תחילתה השנה עברנו לבית שקסם לנו, הוא היה ללא ספק קטן פיזית למידתנו אבל אהבנו אותו מאוד ונהנו מכל מה שהוא הציע לנו.
במישור החברתי  מצאנו לעצמנו חברים שהפכו למשפחה,  הם הלכו איתנו יחד יד ביד בכל האתגרים לטוב וגם לרע , ידעו לעזור לכוון וגם לחבק שהיה קשה מידי .

יחידת הקומנדו המשפחתית צילום טלי בריל

יחידת הקומנדו המשפחתית צילום טלי בריל

בתחום התעסוקה מצאתי את מה שאני עושה הכי טוב, דייקתי את עצמי את יכולתי, חיברתי בין העולמות הדיגיטליים בהם אני חייה, לבין ענף התיירות שהוא אחד מהענפים המובלים באזור. עבדתי קשה, אבל העבודה נשאה פרי , וקיבלתי מחמאות ומשובים חיובים מכל מי שעבדנו יחד.

אבל מעל כל הטוב הזה  רחיפה עננת האי וודאות. מה יהיה עם קטן הבית בסוף השנה.
העננה הזו הייתה צבועה בחלק מהזמן בוורוד אני מודה, אולי זו העובדה שידעתי שיש מספיק "בוגרי גן " לפתיחת כיתה א , אולי ההבטחה של שר החינוך להחריג את היישוב ולהשקיע משאבים במקום בהסעות בשילוב ולמידה, אולי האופטמיות והאמונה שלי שמי שפתח גן, ידע לפתוח גם כיתה.  אולי גם השיחות עם הצוותי הטיפוליים שחשבו ממש כמוני.
עננה לפעמים ורודה , אבל היא הייתה שם .
יחד עם ההתלבטות שלנו ,שלא שונה מהתלבטות של הרבה הורים לילדים בגן חובה לגבי העלייה לכיתה א', האם הוא בשל? האם הוא מוכן?
זו הייתה שנה לא פשוטה במישור של מימוש זכויות ולו בסיסיות לקטן הבית.
עשרות שעות ופגישות ונסיונות להתאים את הפעילויות הקהילתיות לכלל הילדים,  נאבקנו על הזכות שלו ל"שילוב" בגן "רגיל" , היה לנו חשוב לראות אם הוא מסוגל בכלל להגיע ממקום קטן ומנותק , אל גן שנמצא יחד עם בה"ס, במבנה ענק יחד עם לא מעט תלמידים  והוא עמד בזה, בכל יעד שהוצב לו, הפתיע את הצוות, אבל לא אותנו.
אבל זה לא עזר, זה לא הוא זה צוות שלא קיבל הכשרה מתאימה, זה "שילוב" שנעשה על הנייר אבל בפועל היה שעתיים שבועיות במקום אחר.
הדינוסנס הזה בין ילד שכל מי שרואה אותו מחוץ למערכת רואה את הפוטנציאל שלו, לבין מערכת שעסוקה כל כך בלספר על הצעד הענק שנעשה ביישוב שלא היה בו גן,  אבל לא מסתכלת קדימה ולא רואה את הילד עצמו , בין מילים יפות וססמאות לבין מצב בפעול בו נאמר לי יותר מפעם אחת "אין לנו מה לעשות עם הילדים האלו", ופעם אחר פעם תיקנתי הסברתי, בעיקר לקחתי נשימות ארוכות והשתדלתי להנגיש לכולם את המצב , לנסות לגרום להם לראות אותו,  ולא את המוגבלות שלו, להתמקד באיים של הטוב. האמנתי שלא יכול להיות שאנשים הרואים בעצמם נאורים, משכילים והמתיימרים לעסוק בחינוך וקהילה  , יעדיפו לקרוע ילד מהקהילה ומהמשפחה ולשלוח אותו שעות כל יום בדרכים לא דרכים בקור מקפיא בחורף, בחום לוהט בקייץ רק בגלל שיש לו מגבלה, במקום לעשות את המאמץ ולהשקיע את התקציב בהנגשה.
זו הייתה שנה של מאבק, על הזכות לגור במצפה רמון, גם אם יש לנו ילד אחד מיוחד, הזכות לחינוך ביישוב, הזכות והמחשבה על כל אחד ואחד.

התאהבנו במדבר צילום טלי בריל

התאהבנו במדבר צילום טלי בריל

ובתוך כל זה , כהורים אחראים ומאחר שהיה לנו ברור שאנחנו לא מוכנים למצב בו הוא יצא בניגוד להמלצות של אנשי המקצוע למסע יומי בכבישי הנגב , יתנתק ממעט החיבור שלו לקהילה, יתנתק מאחותו ואחיו. בתוך כל זה התחלנו לבדוק אפשרויות חלופיות, כשיצאנו למסע חיפושים הזה אמרנו שזה רק תכונית חליפית, שלא ממש נפעיל.
היו לא מעט דילמות על הפרק, לאיזה יישוב ? נשארים בפריפריה? חוזרים למרכז? אולי לצפון אולי לשרון? הכל היה פתוח.

במסע הזה גילנו באופן לא מפתיע שהפריפריה חסרת שירותי חינוך  ובריאות הנחוצים להתפתחות של קטן הבית  או שהם במרחקים עצומים, ואין גישה אלהם.
גילנו שאנחנו לא לבד, ושמידי שנה עוקרות משפחות את החיים שלהם בניסיון לתת מענה חינוכי הולם לילדים שלהם.
במסע הזה גילנו ערים בארץ שהחינוך המיוחד בהם נחשב מעולה, אבל המערכת שלהם קורסת מעומסים.
גילנו שיש אנשים טובים,
שעזרו לנו במסע
שכיוונו
שענו על מיליון השאלות שלנו
שידעו להציג את האמת הכואבת, להאיר את הקשיים
אבל גם לא לפחד
גילנו עד כמה חזקה קהילת ההורים המיוחדים
באיזה מהירות אנשים זרים נרתמים לסייע , לענות על שאלות
להגיד את הטוב ואת הרע
לנסות לחבר
גילנו עד כמה  אנחנו אוהבים את החברים המופלאים שלנו אלו שנפגשנו בחיים ואלו שאנחנו מכירים מהמציאות הדיגיטלית  שנרתמו לנסות לעזור כל אחד בתחומו ביכולתו.
בתוך הלב קיווינו שנצליח שמשהו יתעורר וישנה את דעתו.

אבל לא  המאבק נכשל.

סופו היה קשה ומר, וגבה מכולנו מחיר.
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה נאלצתי לעזוב מקום, לא מבחירה שלי אלא בגלל אטימות מערכת "אין לנו דרך לתת מענה לכולם " נאמר לי באדישות ויהירות.
שבועיים אחרי מה שהוקצב כדד ליין,  ואחרי סחבת בלתי אנושית קיבלנו את הבשורה הסופית שלא תפתח כיתה. קיבלנו הצעות חלופיות שנדמה שנאמרות רק על מנת לסתום את הגולל, חלופות שלא התאימו לילד אבל הסתדרו למערכת. לא נותרה לנו ברירה, נפרדתי מרוב לקוחתי, מהחברים ,בכינו, ארזנו, עברנו.
השנה הזו הייתה קשה, אחת השנים הבודדות בה הרגשתי כל כך חסרת אונים, אחת קטנה חסרת משאבים אל מול מערכת נוקשה, אטומה מערכת פוגענית, אי שוויונית. הרגשתי כמו דוד מול גוליית, נלחמת על הזכות הבסיסית של כל ילדי לקחת חלק בהקהילה, לממש את הפוטנציאל האישי שלהם.
ארבעת החודשים האחרונים של השנה הזו גבו ממני מחיר, מחיר בריאותי, פיזי נפשי. גרידתי כל שביב אנרגיה בגוף שלי על מנת להסתיר את הדברים, את המלחמות את התחושות. לתת לילדים הגדולים, שראו מה קורה את תחושות הביטחון, לסנן להם את האכזריות של מדינת ישראל שמקיאה מתוכה את החלשים , לשדר ללקוחות עסקים כרגיל ששומדבר לא היה רגיל.
אחרי לא מעט לבטים, החלטנו בכל זאת להמשיך ולקשור את עתידנו לדרום, החלטנו לעבור לערבה, בחרנו בחבל איילות, שהתרשמנו מהתפיסה החינוכית שלו לצד הקריבה היחסית לעיר "גדולה" אילת בה יש מענה לפחות ראשוני לקטן הבית.

גם כאן ההתחלה לא הייתה ועודנה פשוטה,אנחנו מתמודדים עם מכשולים אבל התחושה הראשונית שלי היא שהמערכת כאן מכילה ולא בססמאות , גם אם יש כאן אתגרים, גם אם גם כאן יש בעיות תקציב,  וגם פה כמה ימים לפתיחת שנת הלימודים אני שוב מוצאת את עצמי כותבת מכתבים, מפעילה אנשים אבל עד עכשיו המערכת עושה רושם מנסה לסייע.

גם מבחינת מערכת החינוך התחושה כרגע שאנחנו במקום טוב, שניים מתוך שלוש המחנכים של הילדים (כולל המחנכת של קטן הבית) עשו הסבה להוראה מתחומי הניהול מתוך תחושת שליחות ויש בהם את הניצוץ שהיה כה חסר לי, ובכלל מהפגישות הראשונות שלי יש מזה זמן רב תחושה שאנחנו מדברים את אותה "שפה" בחינוך.

קטן הבית התחיל בכיתה קטנה בבה"ס רגיל, והוא מייד השתלב ונדמה שהוא במסלול הנכון עבורו. הגדולים גם הם התחילו מחדש, וגם כאן התקבלו בידיים פתוחות ואני מקווה שהקליטה הפעם תהיה קלה יותר .

בתחילת השבוע תסתיים השנה הזו, ואני כל כך רוצה לשים אותה בארכיון  . לאסוף את השברים, לאחות את הסדקים שהיא הותירה בה, לנשום מדבר ולחזור לעסוק בדברים שאני אוהבת ולא במלחמות קיום .
אני מאחלת שהשנה שמתחילה תהיה שנה של בריאות לכל בני הבית (אני בתוכם), שנה של של צמיחה של קליטה ושל פרנסה טובה , שההתחלה שלה עם כל האתגרים מהווה סימן למה שיבוא.
שנה טובה

שקיעה בערבה צילום טלי בריל

שקיעה בערבה צילום טלי בריל

 

מלונות פרימה – לא רק מלון אלא קונספט של חופשה

אני מודה כשההצעה לבוא ולסקר את מלון  פרימה פארק בירושלים נחתה במייל, האינסטינקט הראשוני שלי היה לסרב, אני בתקופה מאוד מורכבת, המון עבודה, מעבר דירה, שלושה ילדים  חופש גדל וירושלים? מה לי ולירושלים,  ועוד בתור מקום לנפוש בו? אני מכירה שני מסלולים בירושלים –  אחד לכנסת והשני למשרד החינוך.
אבל אז המשכתי לקרוא ונעצרתי "במלון  קונספט סביב חבל היין בהרי יהודה" . רגע שילוב של מלון עם יין נשמע קונספט טוב להטענה אישית  .
אז ארזתי תיק, לקחתי נשימה, הפקדתי את האיש והילדים אצל ההורים שלי ונסעתי למלון פרימה פארק בירושלים, לJOY של חופש. נכנסים לאווירה כבר בכניסה למלון – יין ישמח לבב אנוש "  שלט ענק שאי אפשר לפספס, ממשיך לכוס היין המוצעת בזמן הקבלה, הלובי המדמה מרתף יין , ותמונות בחללים הציבורים ובחדרים. כחלק מהקונספט המלון מציע לאורחים מגוון פעילויות שונות כחלק מהחופשה הקשורות כולם  לחבל היין בהרי יהודה  וירושלים כמובן.

קונספט עיצובי גם בחדרים צילום טלי בריל

קונספט גם בעיצוב ובפרטים הקטנים צילום טלי בריל

IMG_20180705_185245

מחשבה על הפרטים הקטנים , יין יקב היוצר ושוקולד תענוג אמיתי צילום טלי בריל

אחרי התרעננות בחדר הגיע הזמן לאכול .

ארוחת הערב הוגשה ב"צל הכרם", פטיו גדול שבעיצוב שלו הזכיר לי מאוד את שוקי האוכל,

 

חדר אוכל בסגנון שוק אוכל צילום טלי בריל

חדר אוכל בסגנון שוק אוכל צילום טלי בריל

אם אתם מגיעים ביום חמישי תשאירו מקום לשוארמה , ואני ממש לא מחובבות השוארמה :)

 

אל תוותרו - צילמה ואכלה טלי בריל

אל תוותרו – צילמה ואכלה טלי בריל

בערב התכנסנו סביב שולחן האבירים בלובי   המלון המעוצב כמרתף יין לטעימות של יקב היוצר .

 

A post shared by tali brill (@talibrill) on


יקב בוטיק משפחתי שנוצר משיתוף פעולה בין משפחת שור, משפחת הייננים הוותיקה בארץ המייצרת יין החל משנת 1847, לבין פיליפ ליכטנשטין, יינן צרפתי מהמוערכים בארץ שעלה לישראל עם החלום לייצר יין איכותי. היקב מאמין שיין הוא יצירת אומנות והיינן הוא זה שיוצר אותה.

טעימות של יקב היוצר בלובי, כמעט מרתף יינות צילום טלי בריל

טעימות של יקב היוצר בלובי,חוויה של טעמים צילום טלי בריל

טעימות יין הם חוויה מאוד מיוחדת,  אנחנו טעמנו את סדרת Lyricaהסדרה הים תיכונית עטורת הפרסים, יינות הסדרה נוצרו ממבחר זני ענבים שמוצאם באגן הים התיכון ומתאימים מאד לאקלים הישראלי בהם: מורבד, סירה, ארגמן, ארמוני, GSM. הענבים מגיעים מכרמים באזור הכרמל וסביבת הר תבור שבגליל העליון. היינות מתיישנים במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי .

יין ישמח לבב אנוש - יקב היוצר צילום טלי בריל

יין ישמח לבב אנוש – סדרת Lyrica –יקב היוצר צילום טלי בריל

 

למדנו על דרכי הטעימה , סוגי יינות היה לא רק טעים אלא מלמד במלון אגב מידי חמישי בין 19:00-22:00  תוכלו להצטרף ל "טעמים ויין בירושלים",טעימות של יינות שונים  .

בבקר יצאנו לסיור מודרך בסמטאות נחלאות ומחנה יהודה בהם אני מודה לא דרכה כף רגלי שנים.  הם הזכירו לי יותר מהכל את יפו ועכו יחד, אבל יש בהם אווירה שלא דומה לשום מקום אחר.
השוק ככל שוק ביום שישי היה עמוס עד עמוס מאוד, יש בו לא מעט מקומות לאכול, וכמבן לשתות עוד משהו קטן.

דברים שרואים על הקיר צילום טלי בריל

דברים שרואים על הקיר צילום טלי בריל

 

סמי הכבאי גרסאת נחלאות צילוםפ טלי בריל

סמי הכבאי גרסאת נחלאות צילוםפ טלי בריל

ורגע לפני הסיכום  בואו נדבר רגע על הקטע הזה של קונספט של חופשה, הרעיון אני מודה מעולה בעיני, לא סתם ללכת ולשבור את הראש מה עושים אלא הפוך, לחשוב מה מעניין אותי ואז להתאים לעצמי את המלון ואת הפעילויות, אם זו חופשה זוגית או חופשה עם הילדים, אם בא לנו להתפנק  ולהתנתק או בעצם בא לנו חוויה של מוסיקה.
רשת מלונות פרימה הפנימה את הרעיון כחלק מהחיפוש שלה אחרי פתרונות למשוך ולהגדיל את קהל הלקוחות, ובכך  בעצם לגבש לעצמה זהות שתהיה תחת רעיון אחד של קונספט.
עוד דוגמאות ממלונות הרשת שרשמתי לעצמי ששווה לדגום :

אתם בעניין של פינוק והטענה זוגית ? פרימה ספא קלאב –המלון, הכולל ספא ייחודי, מציע עולם של טיפולים וחוויות בהשראת ים המלח. למלון חוף פרטי, בריכות מי ים המלח, ג'קוזי, חמאם טורקי וחדרי סאונה. ישנן סדנאות ופעילויות במסגרת תכנית "סגנון חיים" בנושאי  לייף סטייל, גוף-רגש-נפש, תזונה, מדע, אמנות, טבע ועוד.  שימו לב הכניסה למלון מגיל 18 בלבד, והשימוש בטלפונים ניידים והעישון אסור בשטחי המלון  הציבוריים מה שמבטיח לכם שקט מכולם

מוסיקה זה החיים  כמו שהילדים אומרים? פרימה מיויזק באילת – המלון מאפשר לאורח לשלב את טעמו המוסיקלי כחלק בלתי נפרד מהחופשה. האורח בוחר חדר בקומה בהתאם לסגנון המוסיקלי האהוב עליו, ונהנה מהמוסיקה שבחר לאורך כל שהייתו. עוד במלון חדר הקלטות ואלמנטים נוספים מעולם המוסיקה. רק לא לריב על איזה קומה

ואחרון חביב , מאחר שגיליתי שירושלים לא כזו נוראית כמו שחשבתי רשמתי לעצמי את  פרימה רויאל בירושלים – קונספט של תרבות, קלאסיקה, אומנות: המלון מבקש לעודד יצירה תרבותית ספרותית ולכן סופרים מתחילים וסופרים ותיקים מתארחים על בסיס קבוע בסוויטה ייעודית לצורך השראה וחיבור עם הקהל. בשנים שעברו נעה ידלין, זוכת פרס ספיר, כתבה את ספרה "בעלת הבית" במלון. כל קומה במלון מוקדשת לאמן אחר או אושיית תרבות שמרכזה חיה ויצירתה היו בירושלים.

לסיכום,
איך שלא תסתכלו על זה אנחנו מכורים לחוויות וסיפורים :)    רשת מלונות פרימה הבינה את העניין כבר לפני שנים רבות ואם פירמה פארק הוא דוגמא מייצגת אז הבינו טוב לא רק בתוכן אלא בחווית שירות כוללת -מאלדין פקיד הקבלה שהיה סופר נחמד גם ששמע את הבדיחה על השטיח בפעם האלף  ועד ליהושע שנבחר להדריך את הסיור והצליח למרות החום הירושלמי והקיטורים של כולנו להיות מעניין  .
אם כבר חופשה אז בעיני חופשות קונספט הם  פתרון מעולה , בוחרים נושא ובמקום להתחיל לתאם פעילויות  בוחרים מקום עם כל החוויות.

חופשה מהנה ואל תשכחו קרם הגנה

 

 

 

 

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top