"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ." זו הייתה השנה שלי

"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָתָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ."לא חושבת שאי פעם התעמקתי בטקסט הזה שנאמר בראש השנה, ראש השנה זה זמן חשבון פנימי אצלי, בעיקר כי הוא יום ההולדת העברי שלי. (השנה אגב מתאחדים להם תאריכי ימי ההולדת שלי וזה חוסך את החשבון האישי הכפול) והבקר בחיפוש של משהו אחר לגמרי,בין שלל ברכות ראש השנה במייל קראתי אותו שוב. כאלו נכתבו מחשבותי אני במילים אלו .

נדמה לי שלא הייתה שנה בה חיכיתי כל כך שתסתיים שאוכל להניח אותה מאחורי , ועברתי כבר כמה שנים מאתגרות בחיים.

השנה הזו הייתה דו קוטבית ברמות מטורפות, כמו שהחיים עצמם היו.

מצד אחד הרגשנו בבית. התאהבנו במה שיש למקום להציע, במדבר , בשקט, וביכולת לצאת מרחק פסיעה ולהיות בטבע.
צמחנו כולנו, כמשפחה, כאינדיבידואלים, נדמה שהילדים סוף סוף מצאו את מקומם, קטן הבית עשה זינוק משמעותי בתוך הגרף האישי שלו בעזרת צוות טיפולי שלא הניח לו, האמין בו ודחף אותו ואותנו קדימה.
אחרי שנה סוערת בפעילות בוועד הורים בבית הספר קיבלתי את אחת ההחלטות הכי משמעותיות שלי לקחת צעד אחורה להוריד את המעורבות , את הניסיון לשיפור לקידום , ואת הצפיות.
התמקדתי באיים של הטוב בתוך מערכת שנמצאת אי שם מאחור, ומתהדרת בזה שהצליחה מעט לצמצם ולו קוסמטית את המצב, שמסתתרת מאחורי המילה "פריפריה" במקום לנער את האבק ולדרוש יותר גם מעצמה אגב.
ידעתי כמו תמיד שחינוך מתחיל בבית, ומה שיחסר להם מהמערכת אנחנו נוכל להשלים להם, ראיתי את הטוב במערכת החינוך הבלתי פורמלית, זכינו במדריכי חוגים שהיו הרבה מעבר, והחלטתי  לשחרר.
בקייץ קצת לפני תחילתה השנה עברנו לבית שקסם לנו, הוא היה ללא ספק קטן פיזית למידתנו אבל אהבנו אותו מאוד ונהנו מכל מה שהוא הציע לנו.
במישור החברתי  מצאנו לעצמנו חברים שהפכו למשפחה,  הם הלכו איתנו יחד יד ביד בכל האתגרים לטוב וגם לרע , ידעו לעזור לכוון וגם לחבק שהיה קשה מידי .

יחידת הקומנדו המשפחתית צילום טלי בריל

יחידת הקומנדו המשפחתית צילום טלי בריל

בתחום התעסוקה מצאתי את מה שאני עושה הכי טוב, דייקתי את עצמי את יכולתי, חיברתי בין העולמות הדיגיטליים בהם אני חייה, לבין ענף התיירות שהוא אחד מהענפים המובלים באזור. עבדתי קשה, אבל העבודה נשאה פרי , וקיבלתי מחמאות ומשובים חיובים מכל מי שעבדנו יחד.

אבל מעל כל הטוב הזה  רחיפה עננת האי וודאות. מה יהיה עם קטן הבית בסוף השנה.
העננה הזו הייתה צבועה בחלק מהזמן בוורוד אני מודה, אולי זו העובדה שידעתי שיש מספיק "בוגרי גן " לפתיחת כיתה א , אולי ההבטחה של שר החינוך להחריג את היישוב ולהשקיע משאבים במקום בהסעות בשילוב ולמידה, אולי האופטמיות והאמונה שלי שמי שפתח גן, ידע לפתוח גם כיתה.  אולי גם השיחות עם הצוותי הטיפוליים שחשבו ממש כמוני.
עננה לפעמים ורודה , אבל היא הייתה שם .
יחד עם ההתלבטות שלנו ,שלא שונה מהתלבטות של הרבה הורים לילדים בגן חובה לגבי העלייה לכיתה א', האם הוא בשל? האם הוא מוכן?
זו הייתה שנה לא פשוטה במישור של מימוש זכויות ולו בסיסיות לקטן הבית.
עשרות שעות ופגישות ונסיונות להתאים את הפעילויות הקהילתיות לכלל הילדים,  נאבקנו על הזכות שלו ל"שילוב" בגן "רגיל" , היה לנו חשוב לראות אם הוא מסוגל בכלל להגיע ממקום קטן ומנותק , אל גן שנמצא יחד עם בה"ס, במבנה ענק יחד עם לא מעט תלמידים  והוא עמד בזה, בכל יעד שהוצב לו, הפתיע את הצוות, אבל לא אותנו.
אבל זה לא עזר, זה לא הוא זה צוות שלא קיבל הכשרה מתאימה, זה "שילוב" שנעשה על הנייר אבל בפועל היה שעתיים שבועיות במקום אחר.
הדינוסנס הזה בין ילד שכל מי שרואה אותו מחוץ למערכת רואה את הפוטנציאל שלו, לבין מערכת שעסוקה כל כך בלספר על הצעד הענק שנעשה ביישוב שלא היה בו גן,  אבל לא מסתכלת קדימה ולא רואה את הילד עצמו , בין מילים יפות וססמאות לבין מצב בפעול בו נאמר לי יותר מפעם אחת "אין לנו מה לעשות עם הילדים האלו", ופעם אחר פעם תיקנתי הסברתי, בעיקר לקחתי נשימות ארוכות והשתדלתי להנגיש לכולם את המצב , לנסות לגרום להם לראות אותו,  ולא את המוגבלות שלו, להתמקד באיים של הטוב. האמנתי שלא יכול להיות שאנשים הרואים בעצמם נאורים, משכילים והמתיימרים לעסוק בחינוך וקהילה  , יעדיפו לקרוע ילד מהקהילה ומהמשפחה ולשלוח אותו שעות כל יום בדרכים לא דרכים בקור מקפיא בחורף, בחום לוהט בקייץ רק בגלל שיש לו מגבלה, במקום לעשות את המאמץ ולהשקיע את התקציב בהנגשה.
זו הייתה שנה של מאבק, על הזכות לגור במצפה רמון, גם אם יש לנו ילד אחד מיוחד, הזכות לחינוך ביישוב, הזכות והמחשבה על כל אחד ואחד.

התאהבנו במדבר צילום טלי בריל

התאהבנו במדבר צילום טלי בריל

ובתוך כל זה , כהורים אחראים ומאחר שהיה לנו ברור שאנחנו לא מוכנים למצב בו הוא יצא בניגוד להמלצות של אנשי המקצוע למסע יומי בכבישי הנגב , יתנתק ממעט החיבור שלו לקהילה, יתנתק מאחותו ואחיו. בתוך כל זה התחלנו לבדוק אפשרויות חלופיות, כשיצאנו למסע חיפושים הזה אמרנו שזה רק תכונית חליפית, שלא ממש נפעיל.
היו לא מעט דילמות על הפרק, לאיזה יישוב ? נשארים בפריפריה? חוזרים למרכז? אולי לצפון אולי לשרון? הכל היה פתוח.

במסע הזה גילנו באופן לא מפתיע שהפריפריה חסרת שירותי חינוך  ובריאות הנחוצים להתפתחות של קטן הבית  או שהם במרחקים עצומים, ואין גישה אלהם.
גילנו שאנחנו לא לבד, ושמידי שנה עוקרות משפחות את החיים שלהם בניסיון לתת מענה חינוכי הולם לילדים שלהם.
במסע הזה גילנו ערים בארץ שהחינוך המיוחד בהם נחשב מעולה, אבל המערכת שלהם קורסת מעומסים.
גילנו שיש אנשים טובים,
שעזרו לנו במסע
שכיוונו
שענו על מיליון השאלות שלנו
שידעו להציג את האמת הכואבת, להאיר את הקשיים
אבל גם לא לפחד
גילנו עד כמה חזקה קהילת ההורים המיוחדים
באיזה מהירות אנשים זרים נרתמים לסייע , לענות על שאלות
להגיד את הטוב ואת הרע
לנסות לחבר
גילנו עד כמה  אנחנו אוהבים את החברים המופלאים שלנו אלו שנפגשנו בחיים ואלו שאנחנו מכירים מהמציאות הדיגיטלית  שנרתמו לנסות לעזור כל אחד בתחומו ביכולתו.
בתוך הלב קיווינו שנצליח שמשהו יתעורר וישנה את דעתו.

אבל לא  המאבק נכשל.

סופו היה קשה ומר, וגבה מכולנו מחיר.
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה נאלצתי לעזוב מקום, לא מבחירה שלי אלא בגלל אטימות מערכת "אין לנו דרך לתת מענה לכולם " נאמר לי באדישות ויהירות.
שבועיים אחרי מה שהוקצב כדד ליין,  ואחרי סחבת בלתי אנושית קיבלנו את הבשורה הסופית שלא תפתח כיתה. קיבלנו הצעות חלופיות שנדמה שנאמרות רק על מנת לסתום את הגולל, חלופות שלא התאימו לילד אבל הסתדרו למערכת. לא נותרה לנו ברירה, נפרדתי מרוב לקוחתי, מהחברים ,בכינו, ארזנו, עברנו.
השנה הזו הייתה קשה, אחת השנים הבודדות בה הרגשתי כל כך חסרת אונים, אחת קטנה חסרת משאבים אל מול מערכת נוקשה, אטומה מערכת פוגענית, אי שוויונית. הרגשתי כמו דוד מול גוליית, נלחמת על הזכות הבסיסית של כל ילדי לקחת חלק בהקהילה, לממש את הפוטנציאל האישי שלהם.
ארבעת החודשים האחרונים של השנה הזו גבו ממני מחיר, מחיר בריאותי, פיזי נפשי. גרידתי כל שביב אנרגיה בגוף שלי על מנת להסתיר את הדברים, את המלחמות את התחושות. לתת לילדים הגדולים, שראו מה קורה את תחושות הביטחון, לסנן להם את האכזריות של מדינת ישראל שמקיאה מתוכה את החלשים , לשדר ללקוחות עסקים כרגיל ששומדבר לא היה רגיל.
אחרי לא מעט לבטים, החלטנו בכל זאת להמשיך ולקשור את עתידנו לדרום, החלטנו לעבור לערבה, בחרנו בחבל איילות, שהתרשמנו מהתפיסה החינוכית שלו לצד הקריבה היחסית לעיר "גדולה" אילת בה יש מענה לפחות ראשוני לקטן הבית.

גם כאן ההתחלה לא הייתה ועודנה פשוטה,אנחנו מתמודדים עם מכשולים אבל התחושה הראשונית שלי היא שהמערכת כאן מכילה ולא בססמאות , גם אם יש כאן אתגרים, גם אם גם כאן יש בעיות תקציב,  וגם פה כמה ימים לפתיחת שנת הלימודים אני שוב מוצאת את עצמי כותבת מכתבים, מפעילה אנשים אבל עד עכשיו המערכת עושה רושם מנסה לסייע.

גם מבחינת מערכת החינוך התחושה כרגע שאנחנו במקום טוב, שניים מתוך שלוש המחנכים של הילדים (כולל המחנכת של קטן הבית) עשו הסבה להוראה מתחומי הניהול מתוך תחושת שליחות ויש בהם את הניצוץ שהיה כה חסר לי, ובכלל מהפגישות הראשונות שלי יש מזה זמן רב תחושה שאנחנו מדברים את אותה "שפה" בחינוך.

קטן הבית התחיל בכיתה קטנה בבה"ס רגיל, והוא מייד השתלב ונדמה שהוא במסלול הנכון עבורו. הגדולים גם הם התחילו מחדש, וגם כאן התקבלו בידיים פתוחות ואני מקווה שהקליטה הפעם תהיה קלה יותר .

בתחילת השבוע תסתיים השנה הזו, ואני כל כך רוצה לשים אותה בארכיון  . לאסוף את השברים, לאחות את הסדקים שהיא הותירה בה, לנשום מדבר ולחזור לעסוק בדברים שאני אוהבת ולא במלחמות קיום .
אני מאחלת שהשנה שמתחילה תהיה שנה של בריאות לכל בני הבית (אני בתוכם), שנה של של צמיחה של קליטה ושל פרנסה טובה , שההתחלה שלה עם כל האתגרים מהווה סימן למה שיבוא.
שנה טובה

שקיעה בערבה צילום טלי בריל

שקיעה בערבה צילום טלי בריל

 

מלונות פרימה – לא רק מלון אלא קונספט של חופשה

אני מודה כשההצעה לבוא ולסקר את מלון  פרימה פארק בירושלים נחתה במייל, האינסטינקט הראשוני שלי היה לסרב, אני בתקופה מאוד מורכבת, המון עבודה, מעבר דירה, שלושה ילדים  חופש גדל וירושלים? מה לי ולירושלים,  ועוד בתור מקום לנפוש בו? אני מכירה שני מסלולים בירושלים –  אחד לכנסת והשני למשרד החינוך.
אבל אז המשכתי לקרוא ונעצרתי "במלון  קונספט סביב חבל היין בהרי יהודה" . רגע שילוב של מלון עם יין נשמע קונספט טוב להטענה אישית  .
אז ארזתי תיק, לקחתי נשימה, הפקדתי את האיש והילדים אצל ההורים שלי ונסעתי למלון פרימה פארק בירושלים, לJOY של חופש. נכנסים לאווירה כבר בכניסה למלון – יין ישמח לבב אנוש "  שלט ענק שאי אפשר לפספס, ממשיך לכוס היין המוצעת בזמן הקבלה, הלובי המדמה מרתף יין , ותמונות בחללים הציבורים ובחדרים. כחלק מהקונספט המלון מציע לאורחים מגוון פעילויות שונות כחלק מהחופשה הקשורות כולם  לחבל היין בהרי יהודה  וירושלים כמובן.

קונספט עיצובי גם בחדרים צילום טלי בריל

קונספט גם בעיצוב ובפרטים הקטנים צילום טלי בריל

IMG_20180705_185245

מחשבה על הפרטים הקטנים , יין יקב היוצר ושוקולד תענוג אמיתי צילום טלי בריל

אחרי התרעננות בחדר הגיע הזמן לאכול .

ארוחת הערב הוגשה ב"צל הכרם", פטיו גדול שבעיצוב שלו הזכיר לי מאוד את שוקי האוכל,

 

חדר אוכל בסגנון שוק אוכל צילום טלי בריל

חדר אוכל בסגנון שוק אוכל צילום טלי בריל

אם אתם מגיעים ביום חמישי תשאירו מקום לשוארמה , ואני ממש לא מחובבות השוארמה :)

 

אל תוותרו - צילמה ואכלה טלי בריל

אל תוותרו – צילמה ואכלה טלי בריל

בערב התכנסנו סביב שולחן האבירים בלובי   המלון המעוצב כמרתף יין לטעימות של יקב היוצר .

 

A post shared by tali brill (@talibrill) on


יקב בוטיק משפחתי שנוצר משיתוף פעולה בין משפחת שור, משפחת הייננים הוותיקה בארץ המייצרת יין החל משנת 1847, לבין פיליפ ליכטנשטין, יינן צרפתי מהמוערכים בארץ שעלה לישראל עם החלום לייצר יין איכותי. היקב מאמין שיין הוא יצירת אומנות והיינן הוא זה שיוצר אותה.

טעימות של יקב היוצר בלובי, כמעט מרתף יינות צילום טלי בריל

טעימות של יקב היוצר בלובי,חוויה של טעמים צילום טלי בריל

טעימות יין הם חוויה מאוד מיוחדת,  אנחנו טעמנו את סדרת Lyricaהסדרה הים תיכונית עטורת הפרסים, יינות הסדרה נוצרו ממבחר זני ענבים שמוצאם באגן הים התיכון ומתאימים מאד לאקלים הישראלי בהם: מורבד, סירה, ארגמן, ארמוני, GSM. הענבים מגיעים מכרמים באזור הכרמל וסביבת הר תבור שבגליל העליון. היינות מתיישנים במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי .

יין ישמח לבב אנוש - יקב היוצר צילום טלי בריל

יין ישמח לבב אנוש – סדרת Lyrica –יקב היוצר צילום טלי בריל

 

למדנו על דרכי הטעימה , סוגי יינות היה לא רק טעים אלא מלמד במלון אגב מידי חמישי בין 19:00-22:00  תוכלו להצטרף ל "טעמים ויין בירושלים",טעימות של יינות שונים  .

בבקר יצאנו לסיור מודרך בסמטאות נחלאות ומחנה יהודה בהם אני מודה לא דרכה כף רגלי שנים.  הם הזכירו לי יותר מהכל את יפו ועכו יחד, אבל יש בהם אווירה שלא דומה לשום מקום אחר.
השוק ככל שוק ביום שישי היה עמוס עד עמוס מאוד, יש בו לא מעט מקומות לאכול, וכמבן לשתות עוד משהו קטן.

דברים שרואים על הקיר צילום טלי בריל

דברים שרואים על הקיר צילום טלי בריל

 

סמי הכבאי גרסאת נחלאות צילוםפ טלי בריל

סמי הכבאי גרסאת נחלאות צילוםפ טלי בריל

ורגע לפני הסיכום  בואו נדבר רגע על הקטע הזה של קונספט של חופשה, הרעיון אני מודה מעולה בעיני, לא סתם ללכת ולשבור את הראש מה עושים אלא הפוך, לחשוב מה מעניין אותי ואז להתאים לעצמי את המלון ואת הפעילויות, אם זו חופשה זוגית או חופשה עם הילדים, אם בא לנו להתפנק  ולהתנתק או בעצם בא לנו חוויה של מוסיקה.
רשת מלונות פרימה הפנימה את הרעיון כחלק מהחיפוש שלה אחרי פתרונות למשוך ולהגדיל את קהל הלקוחות, ובכך  בעצם לגבש לעצמה זהות שתהיה תחת רעיון אחד של קונספט.
עוד דוגמאות ממלונות הרשת שרשמתי לעצמי ששווה לדגום :

אתם בעניין של פינוק והטענה זוגית ? פרימה ספא קלאב –המלון, הכולל ספא ייחודי, מציע עולם של טיפולים וחוויות בהשראת ים המלח. למלון חוף פרטי, בריכות מי ים המלח, ג'קוזי, חמאם טורקי וחדרי סאונה. ישנן סדנאות ופעילויות במסגרת תכנית "סגנון חיים" בנושאי  לייף סטייל, גוף-רגש-נפש, תזונה, מדע, אמנות, טבע ועוד.  שימו לב הכניסה למלון מגיל 18 בלבד, והשימוש בטלפונים ניידים והעישון אסור בשטחי המלון  הציבוריים מה שמבטיח לכם שקט מכולם

מוסיקה זה החיים  כמו שהילדים אומרים? פרימה מיויזק באילת – המלון מאפשר לאורח לשלב את טעמו המוסיקלי כחלק בלתי נפרד מהחופשה. האורח בוחר חדר בקומה בהתאם לסגנון המוסיקלי האהוב עליו, ונהנה מהמוסיקה שבחר לאורך כל שהייתו. עוד במלון חדר הקלטות ואלמנטים נוספים מעולם המוסיקה. רק לא לריב על איזה קומה

ואחרון חביב , מאחר שגיליתי שירושלים לא כזו נוראית כמו שחשבתי רשמתי לעצמי את  פרימה רויאל בירושלים – קונספט של תרבות, קלאסיקה, אומנות: המלון מבקש לעודד יצירה תרבותית ספרותית ולכן סופרים מתחילים וסופרים ותיקים מתארחים על בסיס קבוע בסוויטה ייעודית לצורך השראה וחיבור עם הקהל. בשנים שעברו נעה ידלין, זוכת פרס ספיר, כתבה את ספרה "בעלת הבית" במלון. כל קומה במלון מוקדשת לאמן אחר או אושיית תרבות שמרכזה חיה ויצירתה היו בירושלים.

לסיכום,
איך שלא תסתכלו על זה אנחנו מכורים לחוויות וסיפורים :)    רשת מלונות פרימה הבינה את העניין כבר לפני שנים רבות ואם פירמה פארק הוא דוגמא מייצגת אז הבינו טוב לא רק בתוכן אלא בחווית שירות כוללת -מאלדין פקיד הקבלה שהיה סופר נחמד גם ששמע את הבדיחה על השטיח בפעם האלף  ועד ליהושע שנבחר להדריך את הסיור והצליח למרות החום הירושלמי והקיטורים של כולנו להיות מעניין  .
אם כבר חופשה אז בעיני חופשות קונספט הם  פתרון מעולה , בוחרים נושא ובמקום להתחיל לתאם פעילויות  בוחרים מקום עם כל החוויות.

חופשה מהנה ואל תשכחו קרם הגנה

 

 

 

 

אמא'לה מחזור

לפעמים נדמה לי שהיא רק אתמול נולדה, אבל הבת מצווה כבר כמעט כאן, ניצני גיל ההתבגרות כבר לגמרי כאן . ואין מנוס מהתמודדות עם השיחות על התבגרות , על מניות . ועל מחזור. אמא'לה מחזור..

בראש שלי שנים אני מכינה את עצמי לשיחות האלו, מגיל אפס אני מלמדת אותה שהכי חשוב לשאול הכל, לא לפחד , הרצתי לא מעט תסריטים בראש איך לגשת לזה, איך לדבר  בלי להביך אותה, בלי להיות מובכת בעצמי.   וזה לא פשוט להיות הורים בעידן  בו בצמד המילים "מצאתי בגוגול" נאמרות תדיר, בטח  עם ילדה סקרנית עצמאית וכזו שיודעת לחפש את המיידע. היה לי חשוב להיות הפילטר שלה, לעשות את הסדר בין מילים ברשת לבין העולם האמיתי, להמשיך את הקשר הטוב והפתוח שלנו גם לתוך תקופה שאני יודעת שתהיה מורכבת לשתינו .

איך היא גדלה ככה צילום טלי בריל

איך היא גדלה ככה צילום טלי בריל

אז כמעט כמו תמיד הלכתי לחפש איך לעשות את זה יותר טוב. בהמלצות חברות הגעתי לאתר  של  מידע אמין על מין   מיזם חברתי לחינוך מיני שהוקם על ידי שלומית הברון וסנדי בשרטי – מחנכות למיניות בריאה.  מצאתי שם לא מעט תשובות לשאלות שלי, לאיך ומה ולא פחות חשוב מתי. היה חשוב לי להשאיר לה חומר קריאה (הילדה מאוד אוהבת לקרוא) משהו שיאפשר לה לקבל עוד תשובות לעוד שאלות, גם כאלו שעם כל הפתיחות שלנו היא תעדיף לקרוא ולא לשאול
שני ספרים הומלצו  נרכשו והוכתרו כמוצלחים ביותר, לא רק על ידי אלא ובעיקר על ידה.

מדריך למתבגרים  בנות 10-12 – ד"ר  עמוס בר וטלי רוזין, – אם השמות שלהם מוכרים לכן זה בעיקר כי הם המחברים של המדריך הישראלי להריון ולידה . הספרון עונה בצורה פשוטה , ברורה וישירה על שאלות הקשורות להתבגרות, החל מהסברים על אברים ועד למה צריך דורדורנט, מתי מגיע הווסת ומה הקטע עם להוריד שערות מהרגלים.

איילת מקבלת  – דפנה שריר  אחד הספרים המוכרים והוותיקים בתחום,  שנכתב ע"י דפה שריר שהייתה  שנים מורה לחינוך מיני ומנחה של מורות . הספר מספר את סיפורה של איילת המתבגרת הזקוקה לתשומת לב  ומידע על המתרחש ועל השינוי שהיא עוברת. ואילת אמנם מקבלת הרבה אהבה, הרבה הסברים, הרבה קשר טוב. היא לומדת לכבד את גופה, לטפל בעצמה ולבטוח בעצמה. . אילת מתבגרת ומפנימה גישה בריאה לתהליך ההתבגרות המינית שלה, שהוא תהליך בריא טוב. הספר מסביר  את תהליך המחזור והווסת, מרגיע את החששות ומפריך אמונות טפלות ומעלה גם נקודה חשובה של בנים בנות, מה מותר לדבר ומתי. . הבכורה קראה אותו בביקורתיות , והוא היה כר פורה לדיון.

אחרי הספרים באים העזרים :)

השוק מוצף בחברות שונות, ובאופן בסיסי אני חושבת שמוצרי ספיגה זה משהו שצריך להתאים אותו. אז מה עושה אמא שלא סגורה תחבושות ? טמפונים?  ואם טמפונים אז עם מוליך או בלי מוליך? בחיי שזו סוגיה לא פשוט מורכבת מבחירת עגלה. בסופו של יום בחרתי את הסוג שאני  מעדיפה ( במקרה שלי קוטקס ) ורכשתי לה אחד מכל סוג, הבחירה שלה כמובן.

 

ערכה למתבגרת צילום טלי בריל

ערכה למתבגרת צילום טלי בריל

בסופו של דבר , אני וגם היא התמודדנו יפה עם כל הבלבלת הזו, אני מקווה שהתחלה הטובה שלנו תמשיך הלאה.

 

עכשיו נשאר לנו להתחיל לדבר על ה-נושא לחצי שנה הבאה – או בשמו העממי – בת מצווה

 

 

 

 

 

 

 

 

"על הספקטרום" מחשבות אחרי פרק הבכורה

יש לי קטע עם סדרות וסרטים על אוטיזים, תכלס המציאות שלנו מורכבת הרבה יותר מכל סדרה או סרט  אפשרי, ובכלל מי רוצה לראות את מה שיש לו בבית, הטלוויזה נועדה לבדר אותי , לא להמשיך את הסרט הקרוי החיים עם ילד על הספקטרום , ובכלל זה לא פשוט להסתכל על העתיד, לחשוב האם נגיע לשם? איך יראה את העולם קטן הבית? איך יראו אותו?
ואיך יתנהלו החיים של הילדים אחרי שאנחנו לא נהיה כאן?
"על הספקטרום" סידרה ישראלית חדשה המשודרת בyes עוסקת בדיוק בזה. בעתיד.
הסדרה מוגדרת כ "דרמה קומית"  הספיקה כבר לקטוף פרס בינלאומי  על הסדרה הטובה ביותר ב'סירייס מאניה', הפסטיבל החשוב בעולם לסדרות טלוויזיה ועוסקת בחיי  שלושה צעירים  מאובחנים בסוף שנות העשרים שלהם, החולקים דירה ברמת גן ,הם לא גאונים, אין להם כישרון יוצא דופן או זיכרון פנומנלי, למעשה הם לא טובים בכלום, אבל הם הגיבורים והסדרה עוסקת בעולם מנקודת המבט שלהם.

 

 

הגעתי אליה טעונה מאירועי השבוע בהם שכן שלא מרוצה מהעובדה שהקימו לו מרכז תעסוקה פשוט פתח צינור מים על השכנים , ואחרי הצפייה נשארתי עם תחושות מעורבות שנשארו איתי בבטן כבר כמה ימים.

מצד אחד כצפוי הדמויות כמו שהוצגו בפרק הראשון  ולמרות ההצהרות  הם סוג של סטראוטיפים מהלכים ,  עמית האוטיסט הזוכה לרחמי בית הקפה המספק לו קרואסון ומיץ בחינם מפתח אובססיה למלצרית החדשה  , רון רון קלישאת התפקוד הגבוה, "האוטיסט הייטק " שלא רוצה בכלל ללכת לראיונות עבודה לא רוצה  לשבת עם אף אחד במשרד בטח שלא יגידו ו, זה שכל עולמו זה השואב אבק הרובוטי שלו ותכניות ערוץ הקניות , הנכשל (או מכשיל את עצמו? )שוב בראיונות עבודה  ושאינו מבין סיטואציות חברתיות , זוהר, אישה יפיפה  עם מוגבלות שיכלית , זו שלא ייתכן שהיא באמת רוצה אהבה ומגע של גבר  המוגנת ומטופלת ע"י אחיה אשר  שלא מסוגל לחשוב עליה כעל מי שבאמת רוצה וחולמת דברים
מצד שני הדמויות אכן לא   סטראוטיפים הקלאסים  של  האוטיסטים (הגאונים המוכשרים  בעלי הזיכרון המדהים וכמובן וילדי האלוהים) , במדינה בה שכן פותח צינור על מרכז יום של אוטיסיטים, במדינת המושלמים בה אין כמעט עיסוק ב"שונה" , בטח לא מנקודת המבט שלו, יש חשיבות גדולה בעיני בהצגה של סדרה שכזו.

והצד הכואב זה העתיד. האם קטן הבית יגיע לתפקוד כזה שיאפשר לו דיור? האם יהיה כזה (ולא זה לא ברור כמו שחלק חושבים ). והקטע של הסוף עם ההורים – זה הסיוט שלי.

ללא ספק אני הולכת לצפות בהמשך.

 

"על הספקטרום", ימי שלישי, 21:30, yes – yesEDGE וב-yesVOD

יוצרים: דנה אידיסיס ויובל שפרמן
עמית -בן יוספוביץ' , זוהר  נעמי לבוב רון רון ניב מג'ר, אשר אורי גת,

 

אחי מיוחד

" מה פתאום להחליף? זה אח שלי אני אוהב אותו כמו שהוא למה להחליף"

כשמדברים על ילדים מיוחדים, השיח החזק הוא על הילדים עצמם, טיפולים, זכויות, חששות מהעתיד. מעט מידי בשיח מתייחס לאחים והאחיות של ילדים מיוחדים, נכון יש מחקרים ובכולם האחים והאחיות יוצאים אנשים טובים יותר , אבל מעט מידי יש מענה לצרכים המיוחדים של האחים והאחיות  עצמם, על האתגרים שבגדילה לצד אח/ת מיוחד/ת.
אני מודה בחי היום יום אני לא רואה אותנו כמשפחה מיוחדת  אנחנו זוג הורים שלושה ילדים , בת אחת שני בנים, וכן הקטן הוא ילד מיוחד, אז? מעולם לא הסתרנו את המצב מאף אחד, גם לא מהילדים, והם גדלים לתוך מצב שאח הקטן שלהם מיוחד, והכל תמיד היה גלוי, ומוסבר מותאם לשלבים אותם עברנו באבחונים, בגילאי הילדים לשאלות שהם שאלו וגם לשאלות של החברים שלהם .
אבל בואו נודה על האמת, הם גדלים במדינה בה קבלת האחר היא לצערי עדיין ססמא יפה, ולא מציאות .

את עמיעד טאוב אני מכירה כבר תקופה ארוכה , לא נפגשנו מעולם,יש לנו חילוקי דעות על המון דברים אבל יש  מכנה משותף שמגשר על הכל – שננו הורים לילד מיוחד, ושננו פועלים למען קידום נושאים הקשורים בילדים שלנו.לכן כשעמיעד שיתף אותי בתהליך כתיבה של הספר, היה לי ברור שאני רוכשת אותו, לתת נקודה נוספת של הסתכלות לילדים.
הספר הגיע לנו בול בזמן  המרכזי, בן שמונה גדול מאחיו המיוחד בשנתיים, בדיוק בגיל בו ילדים הופכים להיות יותר אכזרים , וידעתי שהוא צריך עוד כלים על מנת להתמודד עם הסביבה.

אחי המיוחד צילום יחצ עט תקשורת

אחי המיוחד צילום יחצ עט תקשורת

הספר "אחי מיוחד" כתוב בשפה קלילה וברורה, מלווה באיורים מקסימים של תהילה גולדברג  מספר על מוגבלויות שונות בנקודת מבט של ילדים "אחים ואחיות של".
הוא בדיוק באורך הנכון  כזה המאפשר לנהל שיח קצר תוך כדי, ויש בו לא מעט מוגבלויות נראות ולא נראות אשר מספקות יריעה רחבה של הזדהות/הכרות כולל אגב התייחסות לילדה שנפגעה בתאונות דרכים.
והמרכזי לא רק שמצא עם מי להזדהות בסיפור אלא ידע לזהות גם ילדה נוספת שהוא מכיר ככזו שנכתב עליה בספר. הספר הביא הזדמנות מצוינת לשיח על אחאות מיוחדת , על זה שהוא ואחותו הם לא היחידים שיש להם אח מיוחד ועל האתגרים שהוא נתקל בהם בהסברה לילדים אחרים.

כמה ימים אחר כך הוא לקח את הספר לבית הספר  , ובסיכום עם מחנכת הכיתה שלו הוא ביקש להציג לכיתה את הספר ואת האתגר של להיות אח מיוחד. משלל הסיפורים נבחרו שניים, אחד שלו ואחד של ילדה נוספת המכיתה (הסובלת ממגבלה בעצמה)  והשיעור יצא לדרך.

לא נוכחתי בו, אבל הוא חזר עם פרצוף דיי רציני, סיפר שנשאל שאלות דיי מורכבות ושהוא בעיקר" מקווה שיפסיקו להשתמש במילים" אוטיסט מפגר עיוור  בתור קללה", אבל הוא לא בטוח. הוא ביקש שנקנה ספר אחד גם לכיתה, שהילדים לא ישכחו שיש גם אחרים.

מצוות הבה"ס קיבלתי את הציטוט שלמעלה, סיפרו לי שהיה מאוד קשה למבוגרים שנכחו בשיעור להישאר אדישים לנוכח ההסבר שלו על אחיו, על איך זה באמת, חזר והסביר להם איך נראים החיים שלנו, בלי פילטרים, בלי קלישאות, כמו שרק ילדים יודעים להגיד.

הציטוט בכותרת אגב הוא התשובה שלו לשאלה של אחד מהילדים ששאל אותו אם הוא היה יכול להחליף את אחיו לאח "רגיל" אם הוא היה עושה את זה.

 

ממליצה בחום לכל הורה , איש חינוך ובעיקר הלוואי שספר כמו זה ייכנס לתכנית הלימודים

 

אחי מיוחד/ עמעד טאוב  הוצאת עט תקשורת

לרכישה : הקליקו כאן 

עמוד הפייסבוק : כאן 

 

 

היי הג'יפ

כשעברנו למצפה רמון נדמה היה לילדים שכל רכב שני ביישוב הוא ג'יפ.
זה לא ממש מדויק  אבל גם לא ממש מפתיע בהתחשב במיקום הגאוגרפי והעובדה שיש פה לא מעט תיירות מדבר הכוללת גם טיולי ג'יפים.
עם הזמן הכרנו לא מעט מאלו , וחלקם כמו גלעד הפכו לחברים. אמרנו לעצמנו מתשהו נעשה טיול אמיתי. בתקופה האחרונה האמצעי שלנו מאוד מתעניין ברכבים בכלל וג'יפים בפרט,  הוא והאיש מחליפים רשמי חוץ על סוגי ג'יפים, הנעות ומה לא .לאמצעי היה חלום – לנסוע בג'יפ. לא סתם ברחבי היישוב אלא לרדת למכתש לטיול מיוחד.
אז  נכון שאנחנו גרים במצפה ובמכתש זה" מגרש המשחקים שלנו"  ויש לא מעט שבתות שאנחנו קמים בבקר וסתם נוסעים לראות דברים אבל מעולם לא טיילנו בו עם ג'יפ.

מכתש רמון

מכתש רמון צילום טלי בריל

אז רגע לפני שחנוכה הסתיים במקום לנסוע לפסטיגלים לסוגהם החלטנו להפתיע את הילדים בטיול ג'יפים במכתש. תנו לי להגשים חלום לילד – ועשיתם אותי מאושרת
הרמנו טלפון לגלעד מטיולי בראשית טיולי מדבר , ותיאמנו לנו סיור משפחתי.

טיול ג'יפים חוויה משפחתית צילום טלי בריל

טיול ג'יפים חוויה משפחתית צילום טלי בריל

זכינו למזג אוויר מושלם,  עברנו במכתש מקומות בהם לא ביקרנו כי רכב "רגיל "לא עובר בו,  למדנו עוד דברים מהדרכה והסברים על הנבטים על הגאולוגיה המיוחדת של המכתש ובעלי החיים שבו. עצרנו בנקודות תצפית מרהיבות ירדנו להסתכל על מאובנים על עקבות של חיות וגם לטפס ולהשתולל קצת .

הילדים חזרו מאושרים עד הגג (עם דרישה שנחליף רכב לג'יפ) אנחנו מאוד נהננו,  ולמרות שחלפו כבר כמה שבועות הטיול עדיין מדובר בבית.

אשית אני אוהבת חוויות של כולנו ובעיקר את הרעיון שזה משאיר להם גם חוויה אבל גם ידע במגוון תחומים.

הילדים סיכמו את זה כמושלם וגלעד היה נהדר. אנחנו סיכמנו את זה בבחירה נכונה של הפתעת ופעילות משפחתית שווה במיוחד.

 

דברים שרואים משם צילום טלי בריל

דברים שרואים משם צילום טלי בריל

כדאי לדעת :

  • למרות כל הסיפורים עונת החורף במדבר מאפשרת לא מעט הזדמנויות לחוויות אחרות
  • עלויות ומחירים תמצאו כאן. יש מספר אפשרויות,בעיני שווה לשלב טיול כזה גם בדרך לאילת ולהפוך את הנסיעה  ממשהו שחייבים לעבור כבר, למשהו שיש לו ערך בפני עצמו.

 

 

 

המנסרה והחולות הצבעוניים מסלול למשפחות במכתש רמון

מאז שעברתי לגור במצפה רמון , אני נשאלת לפחות פעם בשבע לאן לטייל, אז קבלו אחד המסלולים האהובים עלינו , מתאים למשפחות הולכות (המדבר לצערי לא ממש מונגש ) קליל נעים ובעיקר כייפי.

טיולי משפחות במכתש רמון
אתם יכולים לבחור או לעשות אותו בנפרד עם הרכב או לעשות אותו רגלית הלוך חזור או שאחד חוזר ומקפיץ את הרכב .

תחנה ראשונה – המנסרה (הקרוייה בחלק מהמקומות הנגריה ).

איך מגיעים : נוסעים  ממצפה רמון על כביש 40 לכיוון אילת בצד שמאל של הדרך יופיע שלט המנסרה, נסיעה קצרה על שביל ואתם בחנייה.אל ראש הגבע תעלו בשביל מדרגות והליכה, חשוב ביותר להשאר עליו בלבד , את השביל אגב בנו מאלפי פקקי בקבוקים ממוחזרים. בראש הגבעה תוכלו לראות את הנוף המרשים. הירידה יכולה להתבצע על שביל רגלי או חזרה בשביל האפור.

הדרך לפסגה צילום טלי בריל

הדרך לפסגה צילום טלי בריל

זמן : מאוד תלוי בקצב ובגיל המשתתפים,  וכן בעונות השנה. בקייץ שווה להגיע מוקדם בבקר או בשעות אח"צ. סה"כ עם עצירה יפה למעלה זה סדר גודל של חצי שעה.

לידע כללי : המנסרה (שבחלק מהמקומות נקראת הנגריה ) היא למעשה גבעה בה ניתן לראות שברים של אלפי עמודים שנוצרו מגושי קוורץ שהותך על ידי מאגמה לוהטת שבקעה ממעמקי האדמה. השברים דומים במראם למאות חלקי עץ מרובעים הנמצאים בנגריה.   המאגמה "אפתה"למעשה את סלעי הקוורץ והסידוק נעשה בשל קירור מהיר בתת-הקרקע, קרוב לפני השטח. אגב  המנסרה נחשפה והפכה לגבעה מיליוני שנים מאוחר יותר (אחרי היווצרות מכתש רמון)

הדרך אל החולות הצבעוניים צילום טלי בריל

הדרך אל החולות הצבעוניים צילום טלי בריל

החולות הצבעוניים (אבן רוח מים )

איך מגיעים : שתי אפשרויות : האחת מהמנסרה ממשיכים  רגלית במסלול הליכה קצר ונחמד (שימו לב יש שילוט וסימון שבילים שחור ) האורך שלו הוא כ 700 מטרים  והוא מאפשר הצצה אל הצמחיה ,  עקבות בע"ח  וכמובן הסלעים הצבועים. או לחליפין ממשיכים עם הרכב דרומה  ב 300 מטר  עד לשלט אבן רוח מים.

לידע כללי : אתר החולות הצבעוניים הוא למעשה שיקום חלק במחצבה היישנה במכתש, וזהו למעשה המקום היחידי בו מותר לאסוף חול.  במקום יש ערמות של חולות בצבעים שונים (אגב צבעונית החול נקבעת עפ"י כמות המינרלים שישי בו ובעיקר כמות הברזל שיש בו, החולות הצבעוניים במכתש הם בעצם הצצה אל חלון גאולוגי המציג את מילוני השנים והשינויים בכמות המחצן והברזל באזור ). בתקופות אחרי גשמים ניתן לראות במקום גם מעין "בריכה" קטנה, הדבר כאמור  תלוי בגשמים ונכון לכתיבת פוסט זה היא ריקה.

 

חולות צבוענים צילום טלי בריל

חולות צבוענים צילום טלי בריל

מה עושים עם הילדים?

  • אפשר למלא חול צבעוני לבקבוקי זכוכית
  • אפשר להביא מעט דבק פלסטי, קש וניירות ותוכלו ליצור יחד ציור צבועני יחודי

חשוב לדעת :

  • המקום אינו מוצל כלל, בעונות החמות יש להצטייד בכובעים וקרם הגנה. מומלץ להגיע בשעות הבקר/ערביים
  • שימו לב מהחנייה יש ירידה אל האתר, היא אינה מונגשת וילדים קטנים יזדקקו לסיוע מבוגר.

 

טיול נעים

 

 

הייה שלום טלפון סלולריי מותגי שלי

בשנה האחרונה הפכנו לקניינים דיי כבדים של טלפונים סלולארים. לא כי פתחנו משרד או איזה חמ"ל אלא בעיקר כי קטן הבית המיוחד שלנו מגלה יכולות מופלאות בהשמדה שלהם.
מניפוצים ועד נקיון יסודי באסלה, והכל בעשר שניות.
בערך אחרי הטלפון השני נקבע כללי הבית החדשים – לא עוד מותגים,לא עוד טלפונים מותגים באלפי שקלים,וחוק חמש שניות שאומר שמי שמוצא נייד חמש שניות במרחק אליו מגיע קטן הבית חובה עליו להעבירו למקום בטוח והחוק העיקרי –  אסור לגעת בנייד של אמא
הסיבה לחוק אגב הייתה שה LG3 שלי הוא המכשיר המותגי הייקר האחרון שהחזיק מעמד בבית ולא ניזוק. הוא משמש אותי כבר שנים לצורכי עבודה, פעילות וקשר עם מאות אנשים, הוא הלוח מחיק שלי, המצלמה שלי, וזה שסופר לי את הצעדים, הוא טופח באהבה, נשמר כל משמר, הוכרז כשטח אמהי סגור וחל איסור לגעת בו.

אמא דיגטלית צילום אילוסטרציה pixabay.com

אמא דיגטלית צילום אילוסטרציה pixabay.com

לפני חמישה חודשים הוא התחיל לגמגם,  בבהתחלה חשבתי שיש עליו יותר מידי אפליקציות אחר כך שהסתבר לי שהוא מפתח חיים עצמאיים כולל פתיחת וסגירת אפליקציות ושלל בעיות הוא נשלח אחר כבר למעבדה. זה לקח שבועיים בהם הוחרם הנייד של הבכורה לשימושי (כי באופן "מפתיע" לא היה בלשכת השירות אליה נשלחנו טלפון חלופי ) אבל אז הוא חזר, עיקש ונוצץ כתמיד.
עד לפני שבועיים. אמצע החופש הגדול שאני עמוסה במליון משימות והטלפון מגמגם, באופן חשוד. זה התחיל סתם בתקיעות ועבר לגמרי לפתיחה ופעולה עצמאית.
לפני שבוע בביקור שלנו באילת החצי הודיע לי – את קונה טלפון חדש,  בואי נבדוק מה המצב של האחריות שלך והכי הרבה הוא יהיה טלפון חליפי כאן בבית (לא היה לנו ספק ששוב לא יהיה טלפון חליפי במעבדה, ויש לנו תחושה כי לא תם עדיין עידן ההשמדת טלפונים של קטן הבית ) ואם לא אז הוא יהיה שלך.
ואל תשכחי את הכלל.
בדיקה קצרה  ברשת העלתה חשש שהוא צודק, לא מעט סטטוסים והערות על כך שהטלפונים נוטים למות בקירוב לסיום האחריות יצרן שלהם, לא מעט מרמרת ובעיקר החשש שזה עומד לקרות גם לי.
כמו צרכנים  טובים שעומדים בכללים, נעשה חיפוש מהיר ברשת  והתייעצות עם מביני דבר ובדיקה בכמה חנויות  (בהם אגב  ששו להציע לי אוטומטית לשדרג את הLG לחדש בתוספת של מאות שקלים אחרי הזיכוי עם חיוך מבין שהנה עברו שנתיים מאז שהאחרון נרכש ) נבחר ונרכש אחר כבוד
XIAMI REDMI NOT 4   שעמד בחוקי הבית, וקיבל המלצות טובות מכולם.
בראשית השבוע התקשרתי אל שירות הלקוחות של LG שם ענה לי נציג חביב ואדיב, ובישר לי כי האחריות שלי תמה באופן מושלם לפני כשבועיים (בדיוק באותו זמן שהטלפון התחרפן), ושצר לו אבל אין אחריות. מאחר ואני יודעת שלא הוא קובע את מדיניות החברות לא ניהלתי איתו את הדיון על איך חמישה חודשים אחרי תיקון חוזרת בדיוק  אותה תקלה .  בדקנו יחד שאני לא טועה בהערכה שלי ואכן חלפו רק חמישה חודשים מהתיקון הקודם אבל ההצעה הכי טובה שלו הייתה, שאסע  לב"ש ואפקיד את המכשיר , בעלות בדיקה של 90 ₪ ואז יעדכנו אותי בעלות תיקון. שלחצתי אותו לקיר (באדיבות ) על מנת להבין כמה יכול להיות סדר גדול של התיקון הוא נע באי נוחות על הקו עד שאמר שזה יכול להגיע ל 800 ₪ נשמתי עמוק .
בלב לא פשוט אמרתי שלום למותג שהטלפונים שלו היו חלק בלתי נפרד מהבית שלנו בשבע שנים האחרונות,  לקח לי עוד כמה ימים לוודא שהצלחתי לגבות הכל, וה LG3  יפורמט אחר כבוד ויישלח למגרת הטלפונים האבודים מתוך ידיעה כשיהיה לי זמן אולי נבדוק באיזה מעבדה פרטית אם אפשר להשמיש אותו בתקציב הגיוני .
כבר שבוע שלם אני מסתובבת עם השוומי החדש  המעבר הכפוי לא תמיד פשוט, גם שהחלפתי מכשירים ושדרגתי  את ה LG שלי הממשק היה מוכר, וכאן אני לומדת  לא אחת דברים, לצד זה המעבר  הוליד בתוכו הזדמנות ללמוד ולהכיר אפליקציות חדשות, לצאת מסע חיפוש לכאלו שאני זקוקה להם (מודד צעדים מעולה מישהו?).
טלפון שהגעתי אליו עם אפס צפיות, והתייחסתי אליו כאל חליפי/ טלפון לילדים מתגלה כמחליף מעולה למותג ייקר, והמחשבה שגם אם יידפק עוד שנתיים, לא יכאב לי הלב והכיס.

וחוק הטלפון של אמא? הוא אגב נשאר על כנו.

 

 

עוגת כדורי שוקולד קלה להכנה

מי מכם שעוקב אחרי האינסטגרם שלי    רואה שאני מחבבת עוגות וחלות לשבת. העיקרון תמיד פשוט, דברים מהירים,  קלים להכנה , שאפשר לעשות עם הילדים, בלי מליון שלבים, והמון עבודה. לא כי אני לא רוצה, אלא בואו נהיה הגיוניים אין לי זמן.
חיפוש מהיר בבלוג יעלה מתכונים שנולדו בדיוק מהצורך הזה, ולפעמים הם תוצאה של ניסוי (כמו  עוגיות מיקה שקוצרות הצלחה אצל כל מי שניסה אותן  )
גם העוגה הזו נולדה בטעות,במקור האמצעי אמר שבא לו שנכין כדורי שוקולד, ואני שלא הכנתי אותם עשורים התחלתי לחפש מתכונים, ומצאתי אחד, רק שאחרי שפוררתי את הפתי בר גליתי שחסרים לי חלק מהמרכיבים.
אז החלטנו לעשות ניסוי, במקום כדורי שוקולד רגילים, נעשה עוגת כדורי שוקולד  ובגלל ההחלטה הזו גם לא ממש צילמתי את השלבים :)
הניסוי אגב הצליח מאוד, עד כדי כך שהעוגה לא החזיקה מעמד יום אחד במקרר, ולמרות שנעשתה בתבנית עגולה, כל פעם משהו אחר מבני הבית פשוט "יישר" אותה.אז נכון יצאנו לנו עוגות יפות ממנה, מסודרות ממנה אבל היי היא חוסלה .

מצרכים  לעוגת כדורי שוקולד 

שרוול וחצי  של פתי בר אסם בטעם שוקולד מריר  (אפשר גם קרמל/קלאסי)

2 חבילות שוקולד חלב

2 שמנת מתוקה להקצפה

1 אינסטנט פודינג ווניל אסם.

3/4 כוס חלב

תבנית : אנחנו עשינו בתבנית עגולה, אבל אפשר גם מרובעת.

אופן ההכנה:

מפוררים לקערה שרוול אחד של פתי בר לחתיכות בינוניות (אני פוררתי ביידים ).

מחממים 1 חבילה של שמנת מתוקה על אש קטנה ומוסיפים 2 חבילות שוקולד חלב, לשים לב שזה לא רותח . מערבבים את השוקולד עד שמתקבל מעין "שוקו" סמיך מעט.
שופכים בזהירות לתוך הקערה עם הפתי בר המפורר ומערבבים עד שאין נוזל בקערה והפתי בר ספג הכל.
משטחים את התערבת בבסיס התבנית לשכבה אחידה וממתינים  עד שזה מתקרר לחלוטין.

עוגת כדורי שוקולד

משטחים ומחכים שיתקרר צילום טלי בריל

במיקסר מכינים קצפת אינסטנט וניל – 1  חבילה  של אינסטנט פודינג , 1 חבילה של שמנת מתוקה להקצפה עם 3/4 כוס חלב (שזה מעט מהמתכון המקורי ) עד לקבל קצפת יציבה מאוד.
שהבסיס קר לחלוטין מוסיפים את הקצפת וניל בשכבה אחידה.  מעל מסדרים עוד כחצי שרוול של פתי בר, טבול במעט חלב.

אופציה נוספת : לפזר מעל פרורי שוקולד, או להכין ציפוי שוקולד.

מכניסים למקרר – מינימום של חצי שעה
זו עוגה שעונה על ההתקלות של צריך למחר עוגה לגן/בה"ס. היא פשוטה להכנה ואפשר ורצוי לעשות אותה עם הילדים. למרות שאם אתם ממהרים תנו לה רק חצי שעה במקרר, שווה לתת לה לילה שלם 

בתאבון

 

 

 

 

חצי שנה אחרי- חיים עם ילד עם אוטיזים

אז איך אתם שאל אותנו הרופא, אותו אחד שהגענו אליו אחרי שפקפקתי בתוצאות האבחונים של שני האחרים שקדמו לו.
ישבנו בחדר קטן מידות, זוג הורים, ילד אחד , שני רופאים ועוזרת מחקר.
אנחנו נמצאים חצי שנה אחרי האבחון, בואו ספרו לנו שלומכם איך מתקדם, מה קורה .

ישבתי שם וחשבתי לעצמי הנה משהו שואל מה שלומנו. לא מה עשינו עד עכשיו מה שלומנו.
אז נכון חלפה חצי שנה מהיום ההוא שנסענו הביתה, ושגרים בדרום כל נסיעה כזו היא ארוכה , עם הנוף, כזו שמאפשרת לפרוק דברים, ולשתוק יחד. הנסיעה שהדמעות זלגו בה, שהמילים נאמרו בה, שאי אפשר היה להעלים את מה שהיה כל כך נוכח.
חצי שנה מפגישת סיכום, זו שקדמו לה שלוש פגישות סיכום אחרות.
כן הוא על הרצף האוטיסטי, איפה שהוא באמצע , למעשה הוא  גם אוטיסט אם תרצו, כי אף אחד באמת לא יודע אם הקשיים שלו זה מעיכוב התפתחותי שברור לכולם שהוא שם או מקשיי התקשורת הברורים שלו – האוטיזם.

חלפו קצת יותר חודשים, מהיום ההוא שהחצי נסע לפגישה "שגרתית"  אצל  רופאה נירולוגית, הראשונה אי פעם שהוא נסע לבד, כזו שהלכנו אליה רק בגלל שעברנו דירה לדרום ורצינו שיהיה מסודר שוב כל הניירת , ושהיה ברור לנו שזה יותר בירוקרטיה וחבל שהילדים ישארו לבד, וחבל על בזבוז הזמן של שננו, זו נסיעה ארוכה . ככה יצא שהוא נסע עם הקטן לבד , נסע וחזר עם דף שהיה כתוב עליו שחור על גבי לבן, אי שם תחת ממצאים :
ASD – Autism Spectrum Disorders היום שהמציאות דפקה בדלת, שרופאה אחת, שזה היה היום האחרון שלה, ניפצה את התקווה שלי. ואני לראשונה אי פעם לא ההיתי בחדר שזה קרה.
אני זוכרת את הגוף שלי רועד, שואלת שוב ושוב את החצי איך היא הגיע לזה, והוא משתף שהרופאה הייתה בטוחה שזה ברור. ואני מודה היו לי את החששות שלי, וראיתי את הסימנים, אבל נאחזתי. כי בצמד המילים "עיכוב התפתחותי" יש תקווה, תקווה שהוא ידביק את הקצב, תקווה שהוא כמו רכבת ישראל מתעכב. ובאוטיזם יש את המציאות. שזה ככה ומכאן צריך לחשב מסלול מחדש.זה לא שהוא השתנה פתאום, הוא הרי אותו קסם. רק נוספה לה תוית חדשה, מוכרת קצת יותר, כזו שמתגלגלת על הלשון "אוטיסט", כזו שהפכה גם למילת גנאי (עוד לא שמעתי משהו קורא למשהו יא מעוכב התפתחותיות שכמותך) כזו שיש לה כל כך הרבה סטיגמות לצידה, ומעט מידי הסברים ברורים

אז עברנו עוד רופאים , ומבדקים, וחדרים עם משחקים ושאלונים, וכולם היו נורא נחמדים , ונאחזתי עוד קצת בעיכוב הזה, אבל הם הגיעו לאותה מסקנה- הילד על הרצף.
כולם דיברו איתנו על האפשרויות, על שיטות טיפול, על תרופות, על התמודדות.
רק הרופא בחדר ההוא שאל אותי מה שלומנו, מה עובר עלינו ההורים.
לא סיפרתי לו על ההתמודדות היום יומית עם מה שמרוב שהוא המציאות נראה לנו נורמלי אבל הוא לא ולפעמים זה עצום כל כך .
לא סיפרתי לו על ערמות הבירוקרטיה , המרדפים אחרי הזכויות, על המחסור התמידי בשעות שינה, על ההשפעה של זה על הילדים על הזוגיות.
לא סיפרתי לו שאני לא יכולה לשמוע שאומרים לי שנבחרנו, ואיזה מזל יש לו שיש לו אותנו. , וגם שזה בא מחיסונים ושאפשר לרפא את זה תמורת הון עתק ושלושה גרגירים של שקר כלשהו. ושאני צריכה להגיד תודה.
לא סיפרתי לו שכל פעם שיש איזה "מחקר" חדש , אז שוב כולם שולחים אותו.גם שברור לכולם שזה סתם עוד משהו שמחפש יחס בתקשורת.
לא סיפרתי לו על שעות של תחקירים לגבי כל שיטה קיימת, על שיחות לתוך הלילה עם חברות שכבר עברו את זה והיו שם.
על הדמעות.
לא סיפרתי לו על ההתמודדות והדילמות שזה יצר עם העבודה.
לא סיפרתי לו שאני מחשבת מסלול מחדש, אבל יותר מפעם אחת אני תוהה אם לא טועה רוב הזמן.
לא סיפרתי לו שאני לא יכולה לשאת את מבטי הרחמים, שלפעמים אני קולטת מאנשים, בעיקר אם הוא מחליט להתנהג קצת אחרת.
לא סיפרתי לו על תחושות הכעס שעולות בי בכל פעם שאני רואה עוד קמפיין המציג אותו ושכמותו  מנותקים, חסרי זהות רגע ובוהים ואומללים , כי הרי הוא אחד הילדים הכי שמחים שאני מכירה.
לא סיפרתי לו שלא תמיד יש לי כוח להכיל את כל הסיפורים על הבן של הבת דודה הרחוקה של מישהו שגם לה יש בן אוטיסט אבל לא רואים עליו.בכלל בכל פעם שמשהו אומר את המשפט הזה, אני נושמת עמוק לא לענות שבדיוק שכחנו את הקרניים בבית, וחבל שלא ידעתי שיש שילוט ההיתי רוכשת.
לא סיפרתי לו על הפחדים מהעתיד, וכמה אני מקווה שהוא ימשיך להיות כזה כובש , כי בחוץ העולם אכזרי.

העתיד ? צילום טלי בריל

העתיד צילום טלי בריל

לא סיפרתי לו שחופש פסח מתחיל, וכמה אני מפחדת ששוב נאבד את עצמנו כמו שנה שעברה, ובגלל שהוא בגן של עיכוב התפתחותי אז החופשים שלו ארוכים עד אין קץ

דיברנו על היום יום, שיתפנו במה שקורה בגן  (בגאווה), על רגעים של התקדמויות שמחזיקים אותנו ברגעי הרגרסיה.
התלבטנו יחד על דרכי טיפול, על מתן תרופות, כאלו שלא מטפלות בעיה אבל עוזרות בתסמינים, על חידושים במחקר.
ובעיקר השלמנו עם זה שאף פעם לא נדע באמת מה גרם לזה, ואיך הגענו לכאן. וזה שלמרות כל הכותרות הענקיות אף אחד לא באמת יודע.
אלוהים יודע כמה ההיתי רוצה לשתף במה עובר עליו,באמת מה רץ לו בתוך הראש, איך זה להתמודד עם עולם שלא ממש בנוי למי שלא בדיוק זהה.
אבל כרגע איני לא יכולה, כמה ההיתי רוצה להציץ יותר אל הרגשות שלו.

 

יצאתי מהחדר ההוא, וידעתי שהם יודעים קצת יותר ממני, אבל לא הרבה, שגם להם ברור שאין שני אנשים דומים לא משנה אם הם ברצף או לא.
יצאתי מהחדר ההוא וידעתי שזו עוד תחנה במסע לא פשוט שאנחנו עוברים
יצאתי וידעתי שיש לנו עוד דרך ארוכה, דרך ארוכה במסע ההסברה הזה, לחברה מסביב, הסברה לקבלה, להכלה, לעובדה שלא כולנו נראים אותו דבר, גם לא אוטסטים.

בקשה אישית קטנה,

קחו נשימה וקבלו את אלו שלא ממש אתם, כן אני יודעת, ילדים עם צרכים מיוחדים זה הפחד הורי ידוע (גם על זה כתבתי), אבל אלו מאיתנו שמתמודדים עם זה לא זקוקים לרחמים שלכם, אנחנו בעיקר צריכים את ההבנה שלכם, את ההנגשה למרחב שלכם. למדו את הילדים שלכם שיש מוגבלויות שלא רואים , ולפעמים זה קצת מבלבל.
אל תחנו בחניית נכים אבל גם אל תצעקו על אנשים שיוצאים מאחת שכולם "נראים נורמליים" (יש סיבה לזה שיש לנו תו נכה).
שעוקפים אתכם בתור עם כרטיס פטור מהתור- דעו שכל אחד מאיתנו היה מוותר על זה, ושרוב האנשים (כולל אותנו) מעדיפים לא להשתמש בו- בגללכם.
אל תנסו לחנך ילדים במרחב הציבורי, נכון זה תקף בעיני לגבי כלל הילדים, אבל לא ממש עוזר לאף אחד שאתם מעירים על התנהגות.
ולא, בחיי זה לא מדבק, וכן אפשר לשחק, ולרוב כל מה שאתם צריכים זה להתנהג כרגיל

 

לפני שנתיים, שעוד ההינו בטוחים שיש לו קצב משלו , ביקשתי מגלי כרמלי שרים לכתוב פוסט לבלוג שלי , הוא כמובן אקוטאלי

עוצרים בדרך לאילת עם הילדים

לא אחת עולה השאלה, מה היה הרגע בו "נפל לי האסימון" שאנחנו הורים. ואני לא מדברת על הדברים הברורים כמו הלידה או החזרה מבית חולים אלא הרגע האחר. אני תמיד אומרת , הנסיעה לאילת זו הנקודה שמסמלת לי יותר מכל את השינויים.

עד שהבכורה נולדה, נסיעה לאילת הייתה החלטה פשוטה שנעה בין כמה ימים לפני או שעה לפני, תיק עם כמה בגדים ושכן ששמר על הכלב. מאז שאנחנו הורים כל נסיעה מלווה בהתאמת לו"ז, מזוודות ענק ותוכנית פעולה.

נסיעות כאלו, ונסיעות ארוכות בכלל עם ילדים יכולות להיות אתגר לא פשוט, אבל הניסיון לימד אותי שאפשר בקלות להפוך את הנסיעה לחוויה. כל מה שצריך זה החלטה שאתם הופכים את הדרך עצמה לא לתחרות מי מגיע קודם אלא ליום בילוי בפני עצמו , בוחרים מראש נקודות עצירה, נקודות התרעננות להורים, נקודות צאו מהאוטו לרוץ לילדים ונקודות לכל המשפחה ותקבלו חוויה ? ביננו אילת תמיד מגיעה בסוף כביש הערבה, את החדרים לא תקבלו לפני הצהרים אז למה בלחץ?

נסיעת הבכורה שלנו לאילת כהורים, לא עוד דוך אלא עוצרים ונהנים. צילום טלי בריל

נסיעת הבכורה שלנו לאילת כהורים, לא עוד דוך אלא עוצרים ונהנים. צילום טלי בריל

לכבוד החופש, ריכזתי בסיוע של תיירות ערבה את שלל המקומות בהם אפשר לעצור עם הילדים בכביש הערבה בדרך לאילת מצפון לדרום.

צומת עין חצבה – חוות הקרוקולוקו 

חווה לגידול תניני יאור שהבוגרים מגיעים לאורך של כ-5 מטרים. בעונה הזו בוקעים התנינים מהביצים ומוכנסים לאינקובטור לצורכי שקילה, ובדיקות רפואיות. מוזמנים לבקר ב"תינוקייה", ולהצטלם עם תנין תינוק.
לתאום ביקור – 052-8991088

צומת חצבה – מרכז ויידור

עצירה חווייתית לכל המשפחה במרכז המבקרים הפותח חלון לחקלאות ההי-טקית של מדינת ישראל. הביקור במרכז מודרך ובמתחם ממוזג. ביקור כולל צפייה בסרט תלת מימד, ביקור אינטראקטיבי בחלל מקסים בו מדמים שיטפון במדבר או מסתכלים דרך פריסקופ אל האקווריום של דגי הנמו שמגדלים בערבה, זורעים מלון או שותלים עגבנייה ועוקבים אחר ההתפתחות ועוד תכנים חווייתיים.
בתום ההתרעננות יוצאים לחממות התצוגה בהם מוצגים לראווה הפירות והירקות שטרם יצאו לשווקים.
לפרטים נוספים – 077-5681608

מושב עין יהב – דבש מן המדבר במכוורת פורת – מוזמנים ללקק דבש במכוורת המשפחתית של רן פורת. מרכז המבקרים חושף בפני המבקרים את הכוורת השקופה ואת המלכה שמפקחת על עבודת הדבורים האחרות, סרטון על חיי הדבורים, פסל סביבתי עם המון דבורים והכי חשוב דבש בטעמים שונים מצמחי המדבר.
לתיאום ביקור – 058-5666032

רעבים?

מסעדת רוזטה החדשה מציעה תפריט טבעוני עשיר ושיקים טבעיים, קרים וטעימים בהכנה במקום. אחרי הארוחה כיף לקנח ביוגורטייה הסמוכה – גלידת יוגורט עם תוספות רבות שחלקם בהכנה עצמית של יעל. כדאי.

ספיר – פארק ספיר

פארק מקסים ומוצל בחלקו המשמש לפיקניק משפחתי או עצירת התרעננות וטיול קצר. בפארק אגם מלאכותי ובו להקת ברווזים ודגיגים, שולחנות וספסלי פיקניק, עצי באובב ומדשאות רכות.
הכניסה חופשית.

צופר - חוות האנטילופות צילום יוסי בן באדיבות תיירות ערבה

צופר – חוות האנטילופות צילום יוסי בן באדיבות תיירות ערבה

צומת צופר – חוות האנטילופות

נופי הערבה מזכירים לרבים את נופי הספארי, שלומית ויוסי המתגוררים במושב צופר הביאו לארץ בעלי חיים אפריקאים ויצרו ספארי בערבה. בין בעלי החיים משוטטים זברות לצד אנטילופות, עזי בר ועיזים מרוקאים, ראמים ודישונים ובעלי חיים נוספים. כמו בספארי גם כאן נוסעים במסלול ברכב הפרטי ומתקרבים ממש לבעלי החיים. נסו לזהות אותם באמצעות דפי הזיהוי המחולקים בכניסה ואל תוותרו על ביקור ב"תיבת נוח". שתי קומות ובהם פינות ליטוף והמון ציפורי שיר .לתיאום ביקור – 052-3666041

קיבוץ לוטן – אקו-כיף ודיסק-גולף בקיבוץ – קיבוץ לוטן

– הקיבוץ הכי אקולוגי שקיים מקיים לאורך השנה סדנאות לבנייה ירוקה ופעילויות רבות לכל המשפחה. בואו לשחק במגרש המשחקים "אקו כיף – מגרש העשוי כולו מחומרים ממוחזרים.
בצמוד לפארק נמצא בית התה – מבנה עגול ומיוחד הבנוי אף הוא בבנייה ירוקה. בבית התה מוגשות ארוחות קלות חלביות או צמחוניות מירקות הגינה, משקאות קלים וחמים ועוגות תוצרת בית.

עוד בלוטן – משחק דיסק-גולף. משחק שחוקיו דומים למשחק הגולף בו עוברים מנקודה לנקודה לאחר שקולעים בגומות, אלה שכאן יש לקלוע לסל באמצעות פריזבי. תחרותי וכיפי.
לתיאום ביקור – 05-6356935, 054-9799030

חי-בר יטבתה - צילום באדיבות תיירות ערבה

חי-בר יטבתה – צילום דורון ניסים באדיבות תיירות ערבה

צומת יטבתה – פארק יטבתה החדש וכמובן שוקו יטבתה – חוויית תוכן מעניינת ומהנה לכל המשפחה בארבעה חללים ממוזגים כאשר כל חלל מתאר פאן אחר של הערבה. הראשון מספר את סיפור המחלבה הראשונה בערבה וייצור השוקו המפורסם. החלל השני – רפת יטבתה, ההקמה, הובלת החלב בחום הגדול של המדבר, ייצור החלב ומוצריו שהמפורסם בהם הוא השוקו. חלל אחר מתאר את האנרגיה המתחדשת והשימוש באנרגיה מהשמש.בחלל מתקיימות תחרויות בין משאיות יטבתה, מי מוביל את השוקו הכי מהר ושימושים חווייתיים נוספים באמצעות האנרגיה.
החלל הרביעי מתאר את החיים במדבר, אפשרויות הטיול הרבות, מסלולי האקסטרים שבו וחוויית הנהיגה בשטח. בין החללים אפשרויות משחק רבות – חליבת פרה, מזרקות מים ומקומות מוצלים להתרעננות.
להזמנת ביקור – 054-9798491

רעבים?

פונדק יטבתה מציע מגוון ארוחות חלביות או בשריות, משקאות חמים או קרים קרטיבים וגלידות טריות ממחלבת יטבתה, חטיפים מתוקים ומלוחים, תמרים וריבת צלפים וחנות מתנות ומזכרות.
לפרטים – 08-6357449

שמורת חי-בר יטבתה שמורה ששמה לה למטרה להשיב את בעלי החיים שחיו בארץ ישראל ומוזכרים בתנ"ך לטבע, לאחר שהוכחדו. סיורים בשמורה הפתוחה וברכב פרטי חושפים את אורח חייהם של הראם הלבן, הדישון, הפרא והיען. במבואה מסתתר חדר החושך בו מוצגים פעילי הלילה של המדבר בהם עטלף הפירות, מכרסמים, עכבישים עקרבים ופעילי לילה נוספים.
בעלי כרטיס "מטמון, של רשות הטבע והגנים הלאומיים נכנסים בחינם.
לפרטים – 08-6373057

109

קשתות תמנע צילום ארן דולב באדיבות תיירות ערבה

פארק תמנע – מהפארקים הגדולים בעולם
הפטרייה, הקשתות ועמודי שלמה הם חלק מאתרי הביקור המרשימים של הפארק שלאחרונה התחדש במרכז מבקרים חדש ובו סרט המתאר את כריית הנחושת בתקופה המצרית. בימי שלישי במהלך חודשי החופש מתקיימים סיורי שקיעה ולילה החל מהשעה 17:00 ובהרשמה מראש. חלק מהמסלול החשוך מואר בדמויות החולפות על הקירות ומתארות את אורח החיים בתקופה בו המכרה היה פעיל. למגיעים מוקדם בבוקר, בקשו לערוך סיור ב"קניון הפרצופים" וגלו את רעמסס, האלה חתח'ור המצרית, לוחם מצרי ודמויות רבות אחרות.
לתיאום סיור לילי – 08-6316756

 

זוהי רשימה חלקית בלבד, שווה להתעדכן על ארועים ופסטיבלים במרכז תיירות ערבה – 1-800-225-007 ובאתר האינטרנט – www.goarava.co.il

ואל תשכחו לעצור שוב גם בדרך חזרה

חופשה נעימה :)

אתם לא רוצים לדעת

אתם לא רוצים לדעת איך זה מרגיש לשבת מול הרופא

עם לב כבד מחששות

מבלי לדעת ששום דבר  כבר לא יהיה אותו דבר.

אתם לא רוצים לדעת איך זה להיות הורה לילד מיוחד וקצת שונה

במדינה בה כל הילדים מושלמים, נסיכים נסיכות ויש לנו מלך שלא רואה את החוליות הפחות חזקות.

 

אתם לא רוצים לדעת איך נראים החיים של ההורים השונים.

אלו שהילדים שלהם לא מושלמים.

מדינת הילדים המושלמים צילום Profile

מדינת הילדים המושלמים צילום Profile

אתם לא רוצים לדעת  איך לומדים לקרוא המון שורות רפואיות

אתם לא רוצים לדעת תהליכים וועדות

אתם לא רוצים לדעת איך זה מרגיש לחפש תשובות למיליון שאלות

אתם לא רוצים לדעת איך זה להיות תלוי בכל כך הרבה גורמים ומערכות .

אתם לא רוצים לדעת איך זה לנסות לתאם תורים, בדיקות רופאים מכונים

אתם לא רוצים לדעת איך זה לחפש מטפלים לילדים, ואיך להסביר לילד/ה  שנגמרה מכסת הטיפולים.

אתם לא רוצים לדעת לעשות חישובים כלכלים, כי יש כל כך הרבה תרופות וטיפולים .

אתם לא רוצים לדעת איך מנהלים חיים ודואגים לפרנסה  בין טיפולים, בדיקות וביורוקרטיה

אתם לא רוצים להיות אלו שוותרו מחוסר ברירה על מקום העבודה

או אלו שאומרים להם שהם בכלל צריכים להגיד תודה שיש להם מקום עבודה

 

אתם לא רוצים לדעת איך מרגישים לילות חסרי שינה , לילות של דאגות של מי יגן עלהם שלא תחיו  יותר ומתי אם בכלל יקבלו פה את ה"אחר".

אתם לא רוצים לדעת איך זה להיות תלוי בטוב ליבם של אחרים

אתם לא רוצים לדעת איך מרגיש חוסר אונים.

אתם לא רוצים לדעת איך זה מרגיש שאומרים לכם בגינה – הוא באמת כזה ? לגמרי לא נראה

אתם לא רוצים להיות אלו ששואלים אותם מליון שאלות

וסופו של דבר אומרים – לא ראו בבדיקות לגמרי לא יכול להיות

אתם לא רוצים להיות אלו שנעצים בהם מבט

או שצועקים עלהם שיחנכו את הילדים

ושיגידו תודה שיש להם חנייה אז מה אם יש להם ילדים נכים.

אתם לא רוצים להיות אלו שיודעים שלרוב האחר באמת לא איכפת.

העיקר ששלהם מושלמים ולא משנה שיש עוד ילדים.

אתם לא רוצים לדעת איך זה מרגיש להסביר לתווך לסנן מבטים להיות המגן.

לתת לילד/ה שלך הרגשה שהוא מדהים גם שהוא "אחר"

אתם לא רוצים לדעת איך ילדים קטנים הופכים להיות גדולים כי יש להם אח/ת אחר

אתם לא רוצים לדעת כמה מהר הם לומדים לוותר, כי יש להם אח/ת אחר

ואתם לא רוצים לדעת להסביר לילד שאין לו קייטנה, שהחופש הזה הוא רק חופש ובסוף תחזור השיגה.

אתם לא רוצים להיות אלו שאין להם קייטנה.

גם אנחנו לא אבל לנו אין בחירה.murals-1382202_640

 

 

 

כתבות אחרונות

נושאים

Scroll To Top